רש"י על תענית כ״ד

1 יומא חד שמעיה – רב אשי לרבי יוסי בר אבין ל"א יומא חד שמעיה רבי יוסי בר אבין לרב אשי דקא גריס אמר שמואל השולה דג מן הים בשבת כיון דיבש בו כסלע אע"פ שהוא מפרכס לאחר כן ובעוד שהוא מפרכס השליכו במים חייב משום נטילת נשמה שהיא אב מלאכה דתנן שבת דף עג. השוחטו כו' אמר ליה רבי יוסי ובין סנפיריו דודאי לא חי וכשאין מחוסר צידה עסקינן כגון שצדו בתוך הסל והניחו במים לחיות כדרך שעושין הדייגין:

2 א"ל – רב אשי ולא סבר לה מר דהאי ובין סנפיריו רבי יוסי בר אבין אמרה כלומר מ"ט לא אמרת ליה משמיה שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם:

3 סנפיריו – שפורח בהן:

4 לא תנקטו לי בדעתייכו – אל תחשדוני שלא הבאתי לכם מזונות עד עכשיו:

5 דסגאי – שטרחתי ואיחרתי:

6 דהוה כריא בהוצא – סותר גדר העצים כדי להסתכל דרך הנקב:

7 אמר ליה רבי יוסי מאי האי – מה אתה מעיין כאן:

8 אינשו – שכחו:

9 טשו מפניו – היו מתחבאים:

10 ביתום ויתומה – לזווג זה לזו:

11 העבודה – שבועה:

12 אכלבא – אוצר של חטים:

13 אוהבך – הקב"ה:

14 אלא כאחד מעניי ישראל – משום דמעשה נסים הוא ואסור לאדם להנות ממעשה נסים כדאמר לעיל תענית דף כ: ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו:

15 רבי יהודה נשיאה – היה בנו של רבן גמליאל בר רבי:

16 לשמואל הרמתי – שיורדין גשמים בשבילו דכתיב הלא קציר חטים היום ועכשיו באין כל ישראל והטילו על ר' יהודה בן גמליאל דצווח וליכא דמשגח ביה:

17 שנתקע – תקוע:

18 והא לא קבלינן מאתמול – בהדייהו:

19 גרירין – גרירינן גרורין ומשוכין אנו אחריהן וכמי שקבלנו עלינו:

20 זעירא דמן חבריא – צעיר שבישיבה והאי דקרי ליה הכי משום דאושעיא אחרינא הוה התם:

21 מעיני העדה – זקנים מאירי עיני העם:

22 בזמן שעיניה יפות אין כל גופה וכו' – דודאי כל גופה יפה:

23 אין עיניה יפות כו' – הואיל והנהו דבי נשיאה דהוו עיני העדה רשעים דלת העם אין צריכין לבדוק מה מעשיהם לכך לא משגחו בהו מן שמים:

24 אתו עבדי דריש גלותא וקא מצערו ליה – לאושעיא:

25 אמרו ליה בני מתא – לעבדי דבי נשיאה:

26 מצער לן – מחרף ומגדף אותנו:

27 נחית קמיה – לפני התיבה:

28 נשא – כמו נשב:

29 בקוסטא דחיקא – בכפר דחוק שיש בו עניות ביותר:

30 פירא דכוורי – מחילות של דגים:

31 כל מאן דפשע – דלא בעי מיקרי משחדינא ליה כו':

32 ומסדרינא ליה ומפייסינא ליה – מתקנן כסדר:

33 ה"ג בנזיקין הוה – למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין:

34 שכובשת ירק בקדירה – במסכת טהרות היא בפ' שני מ"א גבי ידות מיירי דקיי"ל עוקצין פ"א משנה א כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן בהעור והרוטב חולין דף קיח. מכל האוכל לרבות הידות וקתני התם אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא"א ליטול הירקות בידות שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה:

35 כובשת – שול"ץ בלע"ז עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה:

36 ואמרי לה – כי מטא לאידך בפרק שני דעוקצין משנה א זיתים שכבשן בטרפיהן כתרגומו עלה טרפא בראשית ח עלין שלהן דהיינו ידות:

37 טהורין – העלין והקלחין:

38 טהורין – הידות להביא טומאה לאוכל דתו לא חזי למהוי בית יד:

39 הוויות דרב ושמואל – עומק גדול ולא הוה נהירא ליה:

40 תליסר מתיבתא – שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין:

41 כי הוה שליף חד מסאנא – משום עינוי:

42 דחזא מידי – חס ושלום בעובדי בישי:

43 פרצי בריפתא – זורקים אותם זה לזה:

44 ניעשייה – יעשנו שיצא לחוץ:

45 אכוספא דתמרי – על כלי מלא תמרים או פסולת של תמרים:

46 קאימנא אנהר פפא – ההוא יומא דעבד רב יהודה הכי:

47 חלא – חול:

48 דסמידא – סולת והן עצמן מוכרין אותו:

49 אמר להו מעשה נסים כו' – ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון:

50 דפרזינא – מקום:

51 אקרון – הקרוני הייתי קורא בחלומי:

52 נגדא – מלקות:

53 איפרא הורמיז – כך שמה איפרא חן יופי שדים היה לה:

54 מאי היא – מאי עביד להו:

55 אמרה ליה – דכל אימת דבעי מיטרא:

56 זימנא דמיטרא הוא – ואפילו לא בעו נמי אתי מיטרא:

57 שלחה ליה לרבא – דרחמא ליה לרבא:

58 אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם – שהיית מפליא להם נסים:

59 עד דשפיך מרזבי דציפורי – שקילחו מים מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין:

60 לדיגלת – לנהר חדקל:

61 אשני מטתך – אל תשכב במטתך הלילה:

62 בסכיני – שרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו והיינו דאמרי' בשחיטת חולין בפרק הזרוע חולין דף קלג. וליקריוה לרבא רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך:

63 הכי גרסינן ר"פ גזר תעניתא חלש לביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא:

64 אי שריף מר חדא פינכא דדייסא – מלשון שורפה חיה ע"ז דף כט: פינכא מלא כף כמו מלחיך פינכי פסחים דף מט. דייסא טריי"ס בלע"ז ולחוכא קאמר ליה הכי משום דטעים ברישא והדר בעא רחמי:

65 רבי חנינא בן דוסא – תנא הוא:

66 כל העולם כולו בצער – שמבקשין מים לשדותיהן:

67 בנחת – שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות:

68 מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול – כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול שאעפ"כ שמע הקב"ה תפלתו ופסיק מיטרא:

69 שחונה – חמה כמו חמותי ראיתי אור ישעיהו מ״ד:ט״ז תירגם יונתן בן עוזיאל שחינת:

70 אם שחונה תהא גשומה – כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר:

71 בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו – ולא גרסי' מהר חורב:

72 קב חרובים מערב שבת לערב שבת – כל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:

73 אקטרתא – דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן: