רש"י על תענית י״א

1 דיתיב בארבא – שהולך בספינה משום מזוני איכא משום מעיינא ליכא:

2 מאוונא לאוונא – מקום מלון התגרים מכפר לכפר דמשתכחי מזוני וליכא למיחש למזוני ולמעיינא איכא למיחש:

3 כל פרסה ופרסה אכל ריפתא – קסבר רב פפא הא דאמור רבנן לא ליכול טפי משום מעיינא ואיהו לא מיסתפי ממעיינא דבעל בטן הוה ענין אחר כריסו רחבה כדאיתא בבבא מציעא דף פד. דקא חשיב אבריה דרב פפא וכאיש גבורתו ולפיכך יכול לאכול הרבה ואינו מזיק לו:

4 מיתה משונה – מת בחרב וברעב וכל מיתה שאינה בידי מלאך המות כדרך כל אדם על מטתו:

5 בשכר שמצער עצמו – כשישראל בצער:

6 אסור לשמש מטתו בשני רעבון – דצריך אדם לנהוג צער בעצמו:

7 חסוכי בנים – חסירי בנים דגרסינן במנחות דף כט. לגבי מנורה ומי חסיכי כולי האי שלא קיימו פריה ורביה:

8 שני מלאכי שרת מלוין לו לאדם – אחד מימינו ואחד משמאלו דכתי' תהילים צ״א:י״א כי מלאכיו יצוה לך:

9 הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין כי מחר נמות ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:

10 זו מידת בינונים – שיראין מן המיתה כדכתיב בהו כי מחר נמות:

11 אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר – גדול יותר מאד:

12 הצדיק אבד ואין איש שם על לב – מפני מה הוא מת מפני הרעה נאסף הצדיק מפני שלא יצטער הוא ברעה ואחר שהיא גזרה מלפניו כי מפני הרעה נאסף הצדיק ל"א מפני רעות של אלו הוא נאסף שאין הקב"ה רוצה שיבקש עליהם רחמים:

13 כפיס – חצי לבינה ורגילין לתתה בין שתי נדבכי העצים:

14 הכי גרסינן אבריו של אדם הן מעידין בו שנאמר ואתם עדי לשון רבים נאם ה':

15 מאי דכתיב אל אמונה ואין עול כשם שמשלם כו' – כך משלם לרשעים בעולם הזה כדי לטורדן מן העולם הבא וכדכתיב דברים ז׳:י׳ ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:

16 ואין עול – שאין עושה דין בלא דין אמת וצדק:

17 צדיק וישר – מצדיק הדין על הצדיקים לפרוע מהם ועושה טובה וישרות עם הרשעים לפרוע כל זכותם בעולם הזה כדי לטורדן:

18 ביד כל אדם יחתום – כותב מעשה כל אדם ומחתים יד על כל מעשיו:

19 למען תצדק בדברך – שהוא מצדיק עליו בדבריך שאתה מראה לו:

20 וכי באיזה נפש חטא זה – מי הרג שנקרא חוטא שאין מצוה לצער עצמו כדאמרינן צדיקי מי אכלי האי עלמא והאיך מי סני להו במס' הוריות פ"ג דף י::

21 נקרא קדוש – רישיה דקרא קא דריש בשביל שמתוך כך מתמרקין עונותיו שמתענה:

22 לשמואל קדוש יהיה אגדל פרע קאי – ששערו אסור בהנאה אבל הוא עצמו לא נקרא קדוש ולר' אלעזר חוטא דסאיב כתרגומו מאשר חטא על הנפש פשט המקרא על שנטמא במת:

23 כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו – כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן דהכי משמע בקרבך קדוש כלומר דאסור להתענות:

24 בקרבך קדוש – רישיה דקרא קדריש בשביל שקדוש שרוי בצער לא אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא הוא:

25 הא דמצי מצער נפשיה – שיכול לסבול התענית משבחו הקב"ה אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא:

26 נקרא חסיד – המתענה דכתיב גומל נפשו איש חסיד מפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק בראשית כ״א:ח׳ שברי"ר בלע"ז מפי מורי אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו:

27 ועוכר שארו – המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר:

28 שירותיה – סעודתו כלבא ליכול סעודתו ולכך המתענה אינו מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל:

29 אין תענית צבור בבבל – לענין איסורי חומרי תענית אמר ר' ירמיה למילתיה שהיו נוהגין בו כעין אבילות שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל אלא תשעה באב בלבד:

30 שממעט במלאכת שמים – חלש הוא ואינו יכול ללמוד:

31 יחיד שקיבל עליו תענית – מאתמול הרי אני יושב בתענית למחר אפילו אכל ושתה כל הלילה עד עמוד השחר למחר מתפלל תפלת תענית עננו:

32 לן בתעניתו – באותו תענית שקיבל עליו שלא אכל במוצאי תעניתו ולן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבקר:

33 למחר אין מתפלל תפלת תענית – אינו יכול להתפלל עננו קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אע"פ שהוא יום אחד כדכתיב בראשית א׳:ה׳ ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולקמן מפרש ואזיל מאי קסבר רב הונא מאי טעמא אין מתפלל למחר עננו:

34 והכי גרסינן מאי קסבר רב הונא מיסבר קסבר אין מתענין לשעות או דלמא קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית אמר אביי לעולם קסבר מתענין לשעות *ומתפלל תפלת תענית כו' – פירוש מאי קסבר ר' הונא אין מתענין לשעות כלומר האי דקאמר למחר אין מתפלל תפלת תענית לכך אינו מתפלל דקבלת תענית זה אינו קבלה ואינו תענית כלל ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית הרשות בידו דאין מקבלין תענית לשעות כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל כלומר שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות ואחר כך נמלך ולן בתעניתו או דלמא האי דקאמר רב הונא למחר אין מתפלל תפלת תענית לאו משום דאין מתענין לשעות דשם תענית עליו ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית אינו יכול אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית דסבר אין תענית של שעות חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו עננו:

35 לעולם קסבר – בעלמא דמתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית והכא מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית דשאני הכא היכא דהתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו דלא קיבלה עילויה שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול כדרך שאר מתענין לשעות ואינו חשוב להתפלל עליו עננו:

36 מר עוקבא איקלע לגינזק – גרסינן דאילו ר' עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי ועוד דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה מעשה ברבי עקיבא כו' ולא בגמרא:

37 במה שימש משה – דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה דכתיב שמות כט והלבשתם שבשעה שהיה משה עובד אהרן היה לבוש בגדי כהונה ועבודה דמשה גזירת הכתוב הוא ובגדי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של חול שיוצא בהן לשוק:

38 קנקנים של חרס – שמכניסין בהן יין לקיום אסור להשתמש בהן:

39 לאחר שנים עשר חדש – הולך טעם יין נסך ומותרים בלא עירוי מים אבל תוך י"ב חדש צריך עירוי שלשה ימים מעת לעת:

40 בחלוק לבן – של פשתן עשוי לשם כך:

41 רב כהנא מתני – כי האי לישנא:

42 בחלוק לבן שאין בו אימרא – שפה מתרגמינן אימרא שם כח כלומר תחוב היה מחוט אחד כל החלוק ולא כבגדים שלנו שבתי הידים מדובקין בבגד הגוף בתפירה כדי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הוציא מעות הקודש משום שנאמר במדבר ל״ב:כ״ב והייתם נקיים מה' ומישראל: