רש"י על תענית ה׳

1 רבא אמר כיון שהתחיל – בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק:

2 הדר ביה – ממאי דאמר פוסק:

3 מונה כ"א יום – מראש השנה עד שמיני ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ י' ימים שמתחיל למנות מיום ראשון של ר"ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני ספק שביעי שהוא כ"ב שוב אינו פוסק והא דמתחילין אנו למנות מיום א' דהא דאנו עושין ב' ימים לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא אלא משום דמנהג אבותינו בידינו ל"א מונה כ"א יום כדרך שמונה כו' כלומר אם עיברו אלול לא יחשוב מיום ראשון של ר"ה כ"א יום שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ' וכלים ביום טוב שביעי יום נטילת ערבה אלא מיום שמתחילין למנות עשרה ימים לעשות בעשירי יוה"כ יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה שיום הכפורים יום אחד לבד וידע מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין כ"א דהיינו ביום טוב אחרון מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק:

4 א"ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן הוא – דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה:

5 והא במרחשון הוא – כדתניא לקמן ובספרי הוא:

6 יורה ומלקוש – מפרש לקמן:

7 אמר ליה – ודאי במרחשון הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון ע"י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים וכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו':

8 הכי גרסינן יצא אדר ולא ירדו גשמים – ולא זרעו רוב אדר לא גרסינן:

9 רביעה ראשונה – התחלת גשמים ולקמן תענית דף ו: מפרש רביעה שמרביע את הארץ:

10 או יזרענו וימות – ברעב קודם שתגדל התבואה החדשה שלא יהיה לו מה יאכל:

11 נעשה להם נס כו' – והיינו דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו':

12 נתגלה להם תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים – שאצרו העכברים:

13 יצאו וזרעו – וזרעו מה שבידם:

14 שני – בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים בה' בניסן והקריבו עומר בט"ז בניסן מאותה תבואה חדשה:

15 הגדילה בששה חדשים – מתשרי ועד ניסן:

16 בי"א יום – מחמשה בניסן עד ט"ז בו:

17 הזורעים בדמעה ברנה יקצורו – שלא היה להן מה לאכול:

18 מאי הלך ילך ובכה – אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר:

19 בהליכתו – לחרוש התלם:

20 ובחזירתו אוכל חזיז – שחת מן התלם שזרעו בהליכתן שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל:

21 מאי בא יבוא ברנה נושא אלומותיו – אם מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור ברנה יקצורו:

22 שבולת זרתים – זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת:

23 כי קרא ה' לרעב – בימי יהורם בן אחאב נאמר:

24 מה שבשדות – ספיחים ומה שנשתייר בשדות:

25 אכלו בשר בניהם – מקצתם:

26 משום דבקרבך קדוש – שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב"ה בעיר:

27 לא אבא בירושלים כו' – והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה:

28 ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו – ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה:

29 ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא – אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין:

30 באחת – עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים רשעים:

31 עשרים וארבע שביקא להו – בתמיה בפרשת התשפוט יחזקאל כב כ"ד עבירות שעברו ל"א שעברו על כ"ד ספרים:

32 ששקולה כשתים – דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן לא הבינו מהן דכותיים וקדרים אע"פ שיראתם פחותה לא רצו להמיר ועמי המירו באחר ולא עוד אלא בלא יועיל:

33 והאמר מר – במועד קטן דף כח. זו מיתתו של שמואל הרמתי ולא כרת היא במסכת שמחות פ"ג מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת כרת בכך וכך זו היא מיתת אסכרה:

34 ימיו של שמואל נ"ב שנה – דכתיב עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב שמואל א א׳:כ״ב וישב שם עד עולם עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר במדבר ח׳:כ״ה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה בבכורות ירושלמי ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת על זה:

35 קפצה – הלבין שערו:

36 נחמתי – ורצה הקב"ה להורגו מיד:

37 שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' – שוין הן:

38 מעשה ידיהן – יהושע אף הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי' בעירובין דף נד: יצא משה ושנה להן אהרן פירקו:

39 כי זוטר – בחור:

40 מרנני כולי עלמא אבתריה – דאמרי מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה בו:

41 וכי מה ענין גבעת בנימין אצל רמה – בהר אפרים:

42 שישב ב' שנים ומחצה – כדמפרש בסדר עולם שמלך מחצית שנת עשתי עשרה ושנים עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך שנת שלש עשרה לסוף שמונה חדשים:

43 מי מידחי גברא כו' – דאידחי שמואל מקמי דוד:

44 במעשיהם לא נאמר – דמשמע בעבור חטא:

45 אלא באמרי פי – מפני דבר שגזרתי כגון האי מעשה דשמואל:

46 ה"ג לימא לן מר מידי – ולא גרסינן חד לחבריה:

47 שמא יקדים קנה – כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן ולפיכך לא אומר לך כלום מאכל ומשתה הולך דרך הושט:

48 לא מת – אלא חי הוא לעולם:

49 בכדי – וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה בראשית נ ויחנטו אותו ויספדו לו:

50 מקרא אני דורש – והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת:

51 מה זרעו בחיים – כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי:

52 אף הוא בחיים – שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה:

53 כל האומר רחב רחב מיד נקרי – נעשה בעל קרי:

54 לא איכפת לי – איני חושש:

55 ביודעה – היינו נמי מכירה:

56 כי הוה מיפטר – רב נחמן מרב יצחק:

57 ופירותיו מתוקין – לרעב:

58 והיה צילו נאה – שזה צריך לאדם עייף לנוח תחתיו:

59 ואמת המים – לצמא: