רש"י על תענית כ״ב

1 לצפרא כרכינהו – רבנן לביסתרקי דאבא אומנא ואייתינהו לשוקא לזבנינהו:

2 אמרו ליה – לאבא אומנא לשיימינהו מר והב לן דמייהו והיו בודקין אותו אם יחשדם כגזלנין או אם יהא שם אותם פחות מכדי דמיהם:

3 במאי חשדתינן – כשלקחנום:

4 וכסיפא – לכו מילתא למימר לי לאלתר ליתן אותם ואהכי אתו למיגני גבאי למיעבד כולי האי:

5 לשקלינהו מר – שלא היינו רוצין אלא לנסותך:

6 חלשא דעתיה דרבא אדאביי – דלרבא לא אתי שלמא אלא ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי ולאביי כל מעלי שבתא:

7 אכולא כרכא – על כל בני עירך:

8 רב ברוקא חוזאה – שהיה מבי חוזאי:

9 דבי לפט – מקום:

10 א"ל – רב ברוקא לאליהו מי איכא בהאי שוקא כו':

11 מסאני אוכמי – מנעלים שחורים שלא כמנהג היהודים:

12 ולא רמי חוטא – לא הטיל ציצית בטליתו:

13 אמר ליה – אליהו לרב ברוקא האי בר עלמא דאתי הוא:

14 קרא ליה – רב ברוקא לההוא גברא:

15 זנדוקנא – שומר בית האסורין:

16 רמינא פורייאי כו' – מטיל אני מטתי בין אנשים לנשים:

17 דיהבי נכרים עינייהו עלה – בעלי בית האסורים:

18 איתרמי נערה כו' – דהויא בבית הסוהר:

19 דורדיא דחמרא – שמרים של יין האדומים כדם:

20 בשיפולה – בשולי בגדיה:

21 דיסתנא – דרך נשים לה ומאוסה היא והוא לשון פרסי:

22 אמר ליה – אליהו לרב ברוקא הני נמי בני עלמא דאתי נינהו:

23 בדוחי – שמחים ומשמחים בני אדם:

24 טרחינן – במילי דבדיחותא בינייהו:

25 עד דעבדי שלמא – שהן דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו' הבאת שלום בין אדם לחבירו:

26 שדפון וירקון – כיון שנראה כל שהוא מתריעין ומלא תנור דמתניתין להתענות אי נמי מעשה היה כך:

27 כנף אחד – עוף אחד של אותו מין כעין צפור כל כנף בראשית ז׳:י״ד:

28 משולחת – מן השמים:

29 בשדה אינה משולחת – דהיינו אורחה:

30 טרפה שני בני אדם – ולא אכלה אלא אחד מהם ודאי משולחת דכיון דלא היתה רעבה אלא לאחד מאי טעמא קטלה ליה לאידך:

31 שניהן אינה משולחת – שמפני הרעב אכלתם:

32 עלתה לגג – רגילין היו להשתמש כל תשמישיהן בגגות שלא היו משופעים אלא חלקים ושוין והוא הדין לבית שתחתיו:

33 עריסה – ברצו"ל בלע"ז:

34 הכי קאמר – האי דקתני נראתה בעיר כו' הכי קאמר נראתה בעיר כגון שנראתה ביום דסתם נראתה ביום משמע אבל בלילה אינה משולחת והאי דקתני נראתה ביום אשדה קאי דאם נראתה בשדה ביום אינה משולחת:

35 הא עמדה – בשדה דלא רצתה ולא נחבאת:

36 בשדה הסמוכה לאגם – עמדה אינה משולחת דכיון דסמוכה לאגם היינו רביתה ולא ברחה סברה אי אתי בתראי עריקנא לאגם מיד:

37 בשדה שאינה סמוכה לאגם – עמדה משולחת דכיון דלאו מקום רביתה הוא וקיימא ודאי משולחת גזירה היא:

38 אגם – מרשי"ק בלע"ז הסמוך לעיר והוא מלא קוצים:

39 כי תניא ההיא – דאכלה אין רצתה לא באגם דכיון דהיינו דוכתה סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו:

40 ככוכא דציידי – כוך קטן של ציידין שיחפרו למארב העופות ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא ולא הוה כיישוב הויא משולחת:

41 אין צריך לומר חרב שאינו של שלום – שמתריעין עליה אלא אפילו חרב של שלום העוברת דרך אותו מלכות לילך להלחם במקום אחרת:

42 וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי וגו' לא עליך אני הולך היום – יאשיה יצא לקראתו למלחמה ולא נתנו לעבור בארצו ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר כו':

43 מאן אלהים – דקאמר ליה פרעה נכה חדל לך מאלהים אשר עמי:

44 מלמד – מדכתיב ויורו המורים דמשמע יריות רבות יורו המורים:

45 אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה:

46 הא כתיב ונתתי שלום בארץ – ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא וחרב לא תעבור בארצכם אלא אפי' חרב של שלום:

47 שאין דורו דומה יפה – בעיני המקום:

48 איבעיא להו כמלא תנור תבואה – דהיינו שיעור גדול יותר ממלא תנור פת דשיעור קטן הוא שאין דרך למלאות כל חלל התנור פת אלא בדפנות מדביקין אותו:

49 ת"ש – דקתני חדא כי האי לישנא כמלא פי התנור דהיינו פת דאילו תבואה לא מצי קיימא על פי התנור:

50 או דלמא כי דרא דריפתא – שורה של לחם הדבוקין זה אצל זה בפי התנור אי נמי שמדביקין זה למעלה מזה עד פי התנור:

51 ובלען – כשהן שלימין:

52 וטהרו את הבשר – שאינו מטמא טומאת מת דנתעכל ונתבטל תוך מעיו וכגון ששהו ימי עיכול ופירשא בעלמא הוא:

53 וטימאו את העצמות – דלא מתעכלו:

54 מפני רוח רעה – שנכנס בו רוח שידה ורץ והולך ושמא יטבע בנהר או יפול וימות:

55 לסגף – לענות נפש מתרגמינן לסגפא נפש במדבר ל׳:י״ד:

56 יצטרך לבריות – כי אין בו כח להרויח ולהתפרנס מיגיעו:

57 דכתיב לנפש חיה – החייה:

58 חנן בן פטום אומר אין מתריעין על הדבר – אפי' בחול דגזירה היא:

59 רמי בר רב יוד – חכם ששמו יוד:

60 ובגולה – בבל שהיא במצולה:

61 מתריעין על רוב גשמים – שלא ירדו:

62 אנשי משמר ואנשי מעמד – מפרש בשלשה פרקים לקמן תענית דף כו.:

63 תנו עיניכם – התבוננו בתפלתכם בתעניות עליהם שלא ירדו רוב גשמים:

64 שלא יהו בתיהם קבריהן – שעמוקה היא ונטבעים בתיהם במים:

65 קרן אפל – שן סלע גבוה וכך שמו:

66 וישכשך רגליו במים – כלומר לעולם אין מתפללין:

67 והתניא ידו – עד שישכשך ידו:

68 רגלו כידו – וכיון דיכול לשכשך ברגלו אי שוחה יכול לשכשך בידו נמי:

69 טייעא – סוחר ישמעאל:

70 ומיתחזי – האי טייעא וגמליה ורומחא לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל:

71 איניבא – תולעת ל"א כי אנבא לינדינ"א בלע"ז:

72 לא שכורה – לא שתויה יותר מדאי שמטשטשין את הארץ: