רש"י על תענית ג׳

1 אי סבר לה כר' יהודה – לימא כר"י שיזכיר בשני:

2 ניסוך יתירא בששי כתיב – כלומר ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר בששי מתחיל להזכיר ואהני מ"ם יו"ד מ"ם מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין:

3 או הסך הסך או נסך נסך – מדשני קרא בדיבוריה ש"מ תרתי:

4 אי ר"ע תרי יומי הוו – ותו לא דהא אמר ונסכיה דהיינו בששי מרבה ניסוך המים:

5 וסבר לה כר' יהודה דמתניתין – דאמר בלוג הוה מנסך כל שמנה לא סבר כוותיה במה דאמר כל שמונה מנסך אלא במה דאמר בשמיני מנסך וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי יהודה ב"ב דאמר בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה:

6 דמפיק ראשון ומעייל שמיני – משיב בעל הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך:

7 מאי שנא – דקאמר דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך הא שביעי אמר רחמנא דמ"ם יו"ד מ"ם מים כתיב בשביעי דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב כמשפטם ולא בשמיני:

8 אלא ר' יהושע היא – דאמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי מזכיר ואעפ"כ סבר דניסוך המים כל שבעה דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה ודאי כר"א אתי שפיר אבל כרבי יהודה בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא אלא להכי לא מוקי לה כר' אליעזר דהא לא מיבעי אי ר' אליעזר סבירא ליה הכי דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר והא דקא מוקים כר' יהושע רבותא קמשמע לן אבל כר"י בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא דרבי יהודה יליף מונאמר בשני ונסכיהם כו' אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ו' ימים דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה ורבי עקיבא יליף מנסכיה שנאמר בששי אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי אבל כרבי יהושע מיתוקמא לפיכך אין מזכירין אלא ביו"ט האחרון דגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך המים הוי כל שבעה דגמרא גמיר לה:

9 עשר נטיעות – המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ר"ה אע"ג דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית ל' יום זה חורשין דהואיל אם אין חורשין סביבן מפסידין:

10 וניסוך המים – כל שבעה:

11 ר' יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג כו' – כעין אמר מר הוא כלומר אמרינן לעיל ר' יהודה אומר:

12 הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתני' מיו"ט האחרון הוא מזכיר – דראשון נמי המתפלל תפלת יוצר מזכיר ואילו הכא תני הראשון אינו מזכיר:

13 האמר משעת הנחתו – דהיינו בשביעי והכא קתני יו"ט האחרון של חג דהיינו בשמיני:

14 ותו הא דתניא – במכילתא אחריתי ר' יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה בי"ט אחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר:

15 אלא אמר רב נחמן בר יצחק תהא – תרוייהו הא דבעית הי ר' יהושע והא דבעית הי בן בתירה ר' יהושע בן בתירה היא דהאי דקאמר ר' יהודה לעיל משום ר' יהושע והדר קאמר משום בן בתירה תהא תרוייהו ר' יהושע בן בתירה ולא קשיא זמנין קרו ליה בשמיה דאבוה בן בתירה וזמנין דקרו ליה בשמיה דידיה ר' יהושע:

16 מקמי דליסמכוהו – לא הוה חשוב וקרו ליה בשמיה דאבוה והאי דקרו ליה בשמיה דנפשיה ר' יהושע היינו לבתר דסמכוהו:

17 בטל וברוחות – משיב הרוח ומוריד הטל לא חייבוהו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים:

18 לפי שאינן נעצרין – שאלמלא הן אין העולם מתקיים והאי דאמרינן בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם לאו משום חיוב אלא חוק גשם הוא מזכיר דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך זיקא דבתר מיטרא כמיטרא:

19 ואילו טל לא קאמר – ואתנה טל ומטר אלא מטר בלבד:

20 ולא מיעצר – לעולם אפילו באותן שנים:

21 אישתבועי למה ליה – אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי הא לא נעצר:

22 אפילו טל דברכה – שיצמיח שום צמח:

23 וליהדריה לטל דברכה – ולימא ואתנה טל ומטר:

24 דלא מינכרא מילתא – דהא טל הוה מעיקרא ולא היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל של ברכה דאי הוה אומר ואתנה טל ומטר היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר:

25 אלא דמכניפנא לכו מד' רוחי עלמא לא גרסינן דהא פרשתי אתכם כתיב בקרא ואיכא למימר דגרס ליה והכי משתמע קרא כי מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם משם אקבצכם ואריכות לשון בעלמא הוא דלא כתיב קיבוץ בקרא:

26 כשם שא"א לעולם בלא רוחות – שלא יתקיים מרוב הבל וחמימות:

27 בלא ישראל – שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל והכי אמר קרא כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות העולם כדי שיתקיים שנאמר ירמיהו לג אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:

28 בימות החמה – מניסן עד החג:

29 משיב הרוח אין מחזירין אותו – דבלאו הכי לא מיעצר:

30 מוריד הגשם מחזירין אותו – דמיעצר וכיון דבעא אמיטרא לא התפלל תפלתו כהוגן וחוזר לראש הברכה ואומרה בלא מוריד הגשם לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר:

31 מעביר הרוח – שלא ינשב:

32 ומפריח הטל – שלא ירד:

33 אין מחזירין אותו – דלא מיעצרי:

34 בעבים – מקשר עבים:

35 למימרא דלא מיעצרי – לפיכך לא חייבוהו להזכיר:

36 בחרפי – עבים בכירות הבאים לפני המטר אינן עצורות:

37 באפלי – הבאות מאוחרות לאחר המטר דשניות למטר הן כדלקמן ובהנהו כתיב ועצר וכיון דאין כולם נעצרות לא חייבו להזכיר:

38 שאינה מצויה – כתיב ועצר ואפ"ה לא חייבוהו להזכיר דסגי ליה במצויה רוחות לא מצי לתרוצי הא בחרפי הא באפלי דרוח בין במטר בין בלא מטר לא מיעצר כגון רוח מצויה:

39 רוח שאינה מצויה נמי חזיא לבי דרי – לגורן לזרות הקשין מן התבואה ונחייב להזכיר:

40 אפשר בנפוותא – וו"ן בלע"ז בנפה וכברה:

41 שניות – כמעט שמועילות כמטר עצמו:

42 מאי היא – אי זה עבים ורוחות קאמר דשניות למטר:

43 אמר עולא ואיתימא רב יהודה דבתר מיטרא – עבים ורוחות שלאחר המטר:

44 זיקא ל"ג הכא:

45 יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו':

46 זיקא דבתר מיטרא – שהרוח מעלה אבק אחר הגשמים ונדבק בתבואה:

47 ה"ג הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא – כשירד בנחת אינו מעלה אבק:

48 רזיא – בכח ולא גרסינן ואי בעית אימא הא והא כו' אלא ה"ג הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק והיינו הך:

49 כמיטרא – שניות למטר כדקתני בתוספתא:

50 למעוטי מאי – מאחר דכולהו כמיטרא מאי קמעטינן דהוי בתריה ולא הוי כמיטרא:

51 גילהי דליליא – אישלושטר"א בלע"ז בגילהי הוה קאי במס' פסחים דף יג. ורוב גילהי בליליא שכיח:

52 וביומא שמשא דביני קרחי – שבין העבים שנראה במקום אחד אורה ובמקום אחר מעונן כקרח שיש לו שערות במקום אחד וקרחה במקום אחר:

53 מעלי תלגא לטורי – וכ"ש לבקעה אלא הרים אין להם גשמים אלא שלג שהגשמים יורדין למטה ואין ההר שותה מהן ועוד שלג שבעמקים נמס והולך מפני החום ששולט שם כמים הוא אבל בהרים קרוי שלג:

54 כחמשה מיטרי לארעא – דהכי משמע קרא כי לשלג יאמר הוא ארץ כשיאמר לשלג הוה ארץ הרי הוא כגשם מטר וגשם מטרות והרי יש כאן חמשה:

55 מיטרא ניחא – שיורד בנחת יפה לפירות התבואה: