רש"י על תענית ט״ו

1 לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים – לישראל הבזוים ומתועבים ועבדים מושלין בהן:

2 ה"ג לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה – ישרים לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים:

3 פרק שני – סדר תענית כיצד

4 מתני' סדר תעניות כיצד כו':

5 ברחובה של עיר – בגלוי וכי הך דאמרינן במסכת מגילה דף כה: בני העיר שמכרו רחובה של עיר והתם מפרש בהדיא אמר ר' זירא הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות:

6 אפר מקלה – אפר ממש ולא עפר אפר סתם הוא עפר דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב במדבר י״ט:י״ז מעפר שרפת החטאת כך עפר קרוי אפר סתם והיינו דקתני אפר מקלה אפר שריפה אי הוה תני אפר סתם הוה משמע עפר ואפר מקלה גנאי יותר מעפר סתם ובגמרא מפרש מאי טעמא נותנין אותו:

7 כבושין – לשון עצירה כמו מכבש בלע"ז פריש"א שכובשין את הלבבות להחזירם למוטב ואלו הן דברי כבושין אחינו כו':

8 ובקבלה – שהנביא מצוה לישראל עמדו בתפלה והקשה תוספות מאן דהו מאי שנא בהאי קרא דכתיב ביונה וירא האלהים את מעשיהם וגו' ולא קרי ליה דברי קבלה ובהאי קרא דוקרעו לבבכם קרי ליה קבלה ופריק איהו כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל קרי ליה קבלה ובכל דוכתא דלא איתפקד נביא כי האי וירא האלהים שהוא כמספר והולך דיליף מיניה אגב אורחיה מילתא לא קרינן ליה קבלה:

9 ורגיל – רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו:

10 וביתו ריקם – משמע דהוא עני ואין לו מחיה בביתו ובגמרא מפרש טעמא אחרינא וגופו נקי מעבירות שלא חטא ולא יצא עליו שום שם רע בשום עבירה כו':

11 זכרונות ושופרות – כל הפסוקים שאומרים בראש השנה:

12 אל ה' בצרתה לי כו' – כולן הן מזמורים:

13 ואומר חותמיהן – על כל פרשה ופרשה אחר זכרונות חתימת זכרונות ואחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם מעין הפרשה כדמפרש ואזיל:

14 על הראשונה – בפעם ראשונה הוא אומר מי שענה לאברהם כו' בגואל ישראל היה מתחיל להאריך והולך ואומר לכולן שש ברכות:

15 על השניה – זו היא ברכה ראשונה של שש ברכות כדאמרינן בגמרא והיאך דגואל ישראל זו היא ברכה עצמה של שמונה עשרה ואינה מאותן שש אלא שבה היה מתחיל להוסיף ולהאריך על הזכרונות הוא אומר זוכר הנשכחות ועל השופרות שומע תרועה והיא שניה למנינה ועל אל ה' בצרתה לי והיא שלישית למנין שש שומע צעקה שלישית וכן כולן:

16 ומי שענה את אבותינו על ים סוף – לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתייאשו מן הגאולה וזכרם המקום וגאלם דכתיב שמות ו׳:ה׳ ואזכור את בריתי:

17 ובשופרות היה אומר מי שענה את יהושע בגלגל – לפי שנענה בשופרות ביריחו וזהו בעוד שהיו ישראל בגלגל:

18 ואליהו בהר הכרמל – כנגד אשא עיני אל ההרים וכן כולן לפי ענין המזמורים אליהו נענה בהר הכרמל מעין אשא עיני אל ההרים ושמואל במצפה דכתיבי קראי ומעין אל ה' בצרתה לי:

19 ממעי הדגה – מעין ממעמקים קראתיך ה' ועונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתי מצרה לי יונה ב׳:ג׳ ובשמואל כתיב ויזעק אל ה' שמואל א ו ובאליהו כתיב מלכים א יח ענני זו תפלה:

20 ועל השביעית – מפרש בגמרא מאי שביעית מי שענה דוד ויהי רעה בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה שמואל ב כא:

21 ושלמה – כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו' מלכים א ח׳:ל״ז ולפיכך חותם מרחם על הארץ שהן התפללו על ארץ ישראל ותפלה לעני כי יעטוף על דוחק גשמים נופל וכתיב ביה שם בהעצר שמים:

22 בימי רבי חלפתא בצפורי – אביו של רבי יוסי דאמרינן בסנהדרין דף לב: אחר רבי יוסי בצפורי אחר רבי חנניא בן תרדיון בסיכני:

23 וגומר כל הברכה – כל אותה ברכה עצמה:

24 ה"ג ולא ענו אחריו אמן תקעו בני אהרן תקעו – חזן הכנסת אומר להן על כל ברכה וברכה והוא השמש ולא שליח צבור:

25 לא היינו נוהגין – שלא לענות אמן:

26 אלא בשער מזרח ובהר הבית – כלומר בזמן שבית המקדש קיים כשמתפללין בהר הבית נכנסין בדרך שער המזרח לפי שלא היו עונין אמן במקדש כדאמרינן בגמרא דף טז: ואין לומר לא היו נוהגין כן לתקוע אלא במקדש דודאי תוקעין בגבולים כדמוכח בכולה הך מסכת ומסכת ראש השנה דף כו: כז.:

27 אנשי משמר – של אותה שבת:

28 ולא משלימין – שעדיין אינן חמורין כל כך ובגמרא דף יז. מפרש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו עובדין אותו היום ובאים הן לסייעם ואם היו מתענים לא היה להם כח לעמוד בעבודה:

29 אנשי בית אב – המשמרה מתחלקת לשבעה בתי אבות כנגד שבעת ימי השבוע בית אב ליום:

30 מותרין לשתות יין – לאו גבי תענית איתמר אלא אגב דמיירי בבני משמר מייתי לה:

31 בלילות – אין לחוש שמא תכבד העבודה שהרי ראו מבערב שפסקו הקרבנות ולא כבדה העבודה שיביאו רוב קרבנות ולא יספיקו בני בית אב של אותו היום וצריכין אלו לסייען והרי אינן ראויין לעבודה משום שכרות:

32 אנשי בית אב אסורין בין ביום ובין בלילה – לפי שהיו מעלין כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל המזבח א"נ לא גמרו ביום גומרים בלילה אבל אנשי משמר אינן צריכין לסייע בלילה להפך במזלג דבית אב יכול להספיק לבד היפוך המערכה:

33 אנשי מעמד – אחד כהנים ולוים וישראלים הקבועים ועומדין ומתפללין על קרבן אחיהם שיקבל לרצון ועומדים לשם בשעת עבודה דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וכולהו מפרש בפרק אחרון דף כו.:

34 אסורים לספר ולכבס – משנכנסו למשמרתם כל אותה שבת אלא מסתפרין קודם לכן וטעמא מפרש בגמרא:

35 ובחמישי – של משמרתן מותרים דרך רוב בני אדם להסתפר בחמישי ולא בערב שבת מפני הטורח:

36 כל הכתוב במגילת תענית דלא למיספד – דאית יומיא דלא להתענאה ומקצתהון דחמירי טפי דלא למיספד ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד לפניו אסור בהספד דילמא אתי למיעבד ביו"ט גופיה:

37 ולאחריו מותר – דכיון שעבר יום לא חיישינן ואותן שאינן חמורין ליאסר בהספד אלא דלא להתענאה בין לפניו כו':

38 שלא להפקיע את השערים – כשרואין בעלי חניות שקונין למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל חמישי ואחת לשבת סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים השער אבל משהתחילו להתענות יודעין שאינו אלא מפני התענית:

39 בראשי חדשים – דאיקרי מועד:

40 ואם התחילו – שקיבלו תענית מקודם לכן ונכנס בהן ראש חדש אין מפסיקין דאף על גב דאקרי מועד לא כתיב ביה יום משתה ושמחה:

41 שאין משלימין – להתענות כל היום אלא אוכלין סמוך לערב מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אע"פ שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב במגילת תענית כאילו היה מקרא:

42 אפילו בקמייתא – מוציאין את התיבה בתמיה:

43 ה"ג בגמרא ונותנין אפר על גבי התיבה – ולא גרסינן אפר מקלה אפר שריפה עדיף משום אפרו של יצחק כדלקמן:

44 כי קתני נמי מתניתין – סדר תעניות כיצד בסדר תעניות אחרונות קא מיירי:

45 בגדולה – מצוה בעלמא שלא לפורענות וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר וגו':

46 דשקיל איניש אחרינא כו' – דקתני ונותנין ע"ג התיבה כו' ועל ראש הנשיא כו' דמשמע על ידי אחר וגבי שאר כל אדם לא תני נותנין אלא כל אחד ואחד נוטל כו':