רש"י על תענית י״ז

1 אלא בראש השנה – כדאמרינן בר"ה דף טז. אמרו לפני מלכיות וזכרונות וכו':

2 וביובל – ביום הכפורים של יובל כדתנן התם דף כו: שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות כו':

3 ובשעת מלחמה – דכתיב במדבר י וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו' ולא ידעינן מנא איתפריש דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה:

4 צעקה לאליהו – על מי שענה את אליהו חותם שומע צעקה ובשמואל שומע תפלה דכתיב ביה תפלה שמואל א ז׳:ה׳ קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם:

5 צעקה – דכתיב שם טו ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה ואיכא למימר במצפה הוה ההיא צעקה דבתר פרשת קבצו כל ישראל המצפתה כתיב בפרשת נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' כך שמעתי:

6 גבי אליהו – במעשה דהר הכרמל כתיב תפלה דכתיב ענני ה' ענני דמשמע לשון בקשה ותפלה ולא לשון צעקה ומשני ענני ה' ענני לשון צעקה הוא כך שמעתי:

7 יונה בתר דוד ושלמה – דהוה בימי אמציהו בסדר עולם:

8 דבעי למחתם – בסוף כל ברכות ברוך מרחם על הארץ ולהכי בעי באותה חתימה דוד ושלמה שהן התפללו על ארץ ישראל כך שמעתי אי נמי משום דאינהו תקון בית המקדש דהוא עיקר הארץ כך שמעתי:

9 ברוך משפיל הרמים – היו אומרים במקום ברוך מרחם שהכניעם במטר ששבו בתשובה:

10 מכאן אמרו – מדקתני הכא דאפילו אנשי משמר שלא היו עובדין באותו היום כלל אפילו הכי אסורין לשתות יין:

11 כהן – בזמן הזה:

12 המכיר משמרתו – היודע מאיזו משמרת הוא מיהויריב או מידעיה או אחת מכ"ד משמרות שיודע שמות אבותיו ואבות אבותיו עד יהויריב ויודע איזה יום ואיזה שבת היו עובדים:

13 קבועין – שיודע ודאי שבית אב שלו עובד במקדש לפי שהרבה היו מבתי אבות הכהנים שלא הוקבעו שוב אמר לי רבי קבועין שלא נתחלל בית אב שלו להיות מגואל מן הכהונה ויודע שראוי בית אב שלו לעבוד:

14 אסור לשתות יין כל אותו היום – ותו לא שמא יבנה בית המקדש ותכבד העבודה ויהיה זה צריך לעבוד:

15 מכיר משמרתו – שיודע איזה שבת בשנה עובדין:

16 ואינו יודע מאיזה בית אב – דעכשיו אינו מכיר באיזה יום בשבת עובדין ויודע שבתי אבותיו קבועין אסור כל אותה שבת מספיקא בכולהו גרסינן ויודע שבתי אבותיו קבועין הן דאם אינו יודע שבתי אבותיו קבועין לעבוד מותר הוא לשתות יין כל השנה ולא חיישינן שמא יבנה ושמא בית אב שלו יעבדו היום:

17 רבי אומר אומר אני כהן אסור כו' – כלומר אי חיישינן לשמא יבנה יהא אסור לעולם אפי' המכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות ושמא יעבדו כולם לחנוכת הבית בבת אחת ונמצא זה צריך לעבוד אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו דהוי כמה שנים שלא חזרה בירה וקלקלה זו תקנתו לשתות יין בהדיא ולשמא יבנה לא חיישינן:

18 כשהן מנוולין – שלא יהו סומכין על יום אחד מימי שבת ואין מסתפרין בשבת שעברה:

19 מסתפר בכל יום – מצוה:

20 מערב שבת לערב שבת – ולא ישהה מלגלח יותר:

21 ומשמרות מתחדשות – בכל שבת ושבת ומשמרה שלא ראתהו עד עכשיו ובאה לראותו הדבר נאה שתראהו ביופיו:

22 לא לירבו כלל – אלא יסתפרו בכל יום דהכי משמע ופרע דהיינו שלשים לא ישלחו אלא יגלחו:

23 שלוחי לא משלחי – הכי משמע פרע שגדלו אינן רשאין לגדל עוד:

24 אי הכי – כיון דמקרא מפקת לה האידנא נמי לא לישלחו ומשני כיין דומיא דיין דכתיב בסמוך להאי ופרע לא ישלחו ויין לא ישתו כל כהן:

25 מה יין בזמן ביאה הוא דאסור – דכתיב יחזקאל מד בבואם אל החצר וגו' בזמן שבית המקדש קיים שבאין שם לעבוד:

26 שלא בזמן ביאה – כגון האידנא שהבית חרב ולא זמן ביאה היא:

27 והתניא רבי אומר אומר אני כו' ואמר אביי כו' מכלל דרבנן אסרי – דחיישינן לשמא יבנה ומצי נמי מייתי רישא דברייתא מפני מה אמרו אנשי משמר כו' ואייתי סיפא בלשון קצרה ודייק מינה מכלל דרבנן אסרי:

28 כרבי הא רבנן מיסר אסרי – אפילו שלא בזמן ביאה:

29 ומשני מאי טעמא כו' והכא כו' – מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי גזור רבנן ביין שמא יבנה כו' אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה:

30 דרך מיל ושינה כל שהוא כו':

31 ושינה משכרתו – והאי שינוי איכא בהך מיהא:

32 שתוי יין דמחלי עבודה – דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין עבודה קדושה למחולל' דאי עביד עבודה שתוי יין חילל:

33 פרועי ראש – דלא כתיב ביה חלל דלא נראה חילול:

34 ואילו שבמיתה – בידי שמים במסכת סנהדרין באלו הן הנשרפין דף פג.:

35 שתויי יין – במיתה דכתיב יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו דהיינו מיתה בידי שמים מדלא כתיב יומת ואמר בשלמא כו':

36 ה"ג ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה – קשיא לא גרס:

37 מחלי עבודה – חולין היא כל עבודתו שעבד:

38 אף פרועי ראש – עבודתם מחוללת דלכל מילי איתקוש ותיובתא דרב אשי דאמר פרועי ראש לא מחלי עבודה:

39 דרב חסדא – בפרק שני דזבחים וקא בעי התם כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה מהו ואמר רב חסדא כו' ערל לב וערל בשר:

40 הלכתא גמירי לה – מסיני:

41 כי גמירי הלכה למיתה – לאחולי עבודה לא גמירי:

42 דלא להתענאה בהון – שכולן אסורין בתענית ומקצתהון שיש בהן קצת חמורין כ"כ שבהספד נמי אסורין:

43 מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה – דכל שמונה ימים נשאו ונתנו בדבר עד שנצחו את הצדוקין ועשו אותם יום טוב ודבר זה מפורש במנחות בפרק רבי ישמעאל ובמגילת תענית המצויה אצלנו:

44 מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד – שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים הוא שיהו כולן באין מתרומת הלשכה:

45 איתוקם תמידא ואיתותב חגא דשבועיא – בענינים רבים חלקו בייתוסין עם חכמים ומפורשין במנחות ובמגילת תענית פ"א וה"ג התם בפ' ר' ישמעאל מנחות ס"ה. ת"ר אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד ומתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד:

46 איתוקם תמידא דלא למיספד – גרסינן ולא גרסינן להתענאה כדמוכח בסמוך דקתני לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו ואי גרסינן להתענאה א"כ היינו רבי יוסי דאמר לפניו אסור והא ליכא למימר דרבי יוסי היא דקא פריך כמאן כרבי יוסי בתמיהה מכלל דכרבנן פסיקא ליה:

47 מתמניא ביה כו' עד דלא למיספד – שהיו בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת הוא שהעומר מתחיל אחד בשבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי וא"ל שוטים מניין לכם ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותיקנה אחר שבת כדי שיהיו מתענגים שני ימים וכו' ודחו אותן והלכו להן בייתוסים מכח הפסוקין על כרחן וחזרו בהן ע"כ הג':

48 חגא דשבועיא דלא למיספד – במגילת תענית פ"א מפרש מאי איתוקם:

49 ור"ח יו"ט הוא – דכתיב קרא עלי מועד והוי ראש חודש אב בהאי מסכתא לקמןכט.:

50 עד סוף מועדא – פסח: