רש"י על תענית י״ח

1 לאסור את שלפניו – להכי נקט מריש ירחא דניסן לאסור את יום שלפני ר"ח בתענית כדתניא בסמוך לפניהן אסורין דאי משום ר"ח לא היה נאסר כדמפרש דדברי תורה אין צריכין חיזוק:

2 כמאן כר' יוסי – דמתני' דאמר אף לאחריו בתמיהה ושבקת רבנן אי הכי דאליבא דר' יוסי מוקמת לה למגילת תענית כ"ט באדר נמי דקתרצת לעיל דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן דהיינו יום שלשים דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מכ"ט יום הוא משום דקא בעי למיסר יום כ"ט תיפוק ליה דבלאו הכי הוי אסור יום כ"ט דה"ל יום דבתר כ"ח שהוא י"ט כו' ואסור יום שלאחריו כר' יוסי ואמאי נקט ריש ירחא לאסור את שלפניו:

3 דלא יעידון – שלא יהו צריכין ליבטל מתלמוד תורה שנגזר עליהן שלא יעסקו בתורה:

4 הפגינו – צעקו כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה לשון פגינה:

5 אי שמים – גרסינן אהה ה' להקב"ה היו צועקים על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות והיו אומרים להם לפני הקב"ה וכי לא אחיכם וכו':

6 לא נצרכה אלא לחדש מעובר – בשנה מעוברת שיש בה שני אדר והאחד חסר דהשתא כי הוה אדר שני מלא הוה יום שלשים לפני ר"ח ניסן א"נ דעברוה לאדר כגון שלא נראה החדש יום ל' דמשום יו"ט דכ"ח לא מיתסר אלא כ"ט:

7 רבא אמר אפילו תימא חדש חסר – ואהכי נקט מריש ירחא דאי הוה אסר ליה ליום כ"ט משום בתר כ"ח לא הוה אסר ליה אלא בתענית לחודיה:

8 דכל שלאחריו כו' – כלומר כל שאסור משום אחר י"ט בתענית הוא דאסור הא בהספד מותר ואהכי נקט מריש ירחא דלהוי האי כ"ט דנקט מוטל בין שני ימים משום דאי מיתסר משום דלפני יו"ט אימור לא איתסר בהספד דהאי דנקט כל שלאחריו כו' לאו משום דלפניו נמי אסור בהספד אלא איידי דפריך דליתסר יום כ"ט משום בתר כ"ח הוא דמיהדר ליה כל שלאחריו כו':

9 לימא מתשעה ותמניא גופיה – י"ט הוא דהא הוה ליה מהנך ימים טובים דאיתוקם בהו תמידא כדכתיב ביה מריש ירחא עד תמניא:

10 ה"ג דאי איקלע מילתא ובטליני' לשבעה תמניא גופיה אסור דהוה ליה יומא דאיתותב חגי דשבועיא – דאי איקלע מילתא שאם נגזר גזירה וצריכין להתענות תוך אלו ימים טובים דתמיד ובטלו אותן להתענות בכולן שאין לבטלה לחצאין:

11 אכתי יומא תמניא אסור משום חגא דשבועיא – ואי קשיא אכתי לימא תשעה ואפילו אם אירע מילתא דבטלי אכתי הוא אסור תמניא גופיה משום קמא יומא דחג שבועיא דהוה יום שלפניו לאו פירכא הוא דהא יו"ט גופיה בטיל ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא דאיתותב חגא דשבועיא וכה"ג מתרץ לקמן ביום טוריינוס:

12 כ"ט נמי – דתרצת לה לעיל לא נצרכה כו' להכי נקט בריש ירחא דאי מיקלע כו':

13 כרבי יוסי – דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור:

14 כר"מ – סתם מתניתין דקתני לאחריו מותר:

15 מה ת"ל בהון בהון – דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון וקא דריש לה כדדייק לקמן בהון משמע מיעוט:

16 ואמר שמואל גרס:

17 הלכה כרבן שמעון – דמדרבנן נינהו ולא מחמרינן כולי האי:

18 באלי – שם חכם:

19 ה"ג כי אמר רבי יוחנן הלכה אדלא להתענאה – דימים הכתובים במגילת תענית דלא להתענאה לפניהן אסורים ולאחריו מותרין כרבי יוסי ולא כר"מ דאמר אף לפניהם מותר אבל אדלא למספד דאין הלכה כרבי יוסי דאמר לפניו ולאחריו אסור אלא כר"מ דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר:

20 ומי א"ר יוחנן הכי – דלפניו מיהא אסור כרבי יוסי:

21 מקדימין – שקראו קודם זמנה:

22 מותרין בהספד ובתענית – בני ט"ו קריאת המגילה דכרכין קודם זמנה כדמפרש התם בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ותענית:

23 בני חמיסר – דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך לכפר וקרא עמהן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדאמרינן במגילה דף יט.:

24 מי שרי – י"ד אפילו לבני ט"ו בהספד ותענית:

25 ואמר רבא לא נצרכה – לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י"ד בי"ד ולבני ט"ו בט"ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו':

26 אלא לאסור את של זה בזה – כגון בני ט"ו דקרו בי"ד ובני י"ד בט"ו:

27 בני ארביסר – נינהו כפרים ועיירות:

28 וקא קרי בי"ג – כגון שחל י"ד בג' בשבת ומקדימין ליום הכניסה:

29 יום ניקנור הוא – לקמן מפרש ואסור בהספד ותענית:

30 אלא בני י"ד וקרו בי"ב – שחל י"ד ברביעי בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו י"ב:

31 טוריינוס – בסמוך מפרשה:

32 בחדיסר – שחל להיות י"ד באחד בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו י"א ושמע מינה דאע"ג שהוא יום שלפני טוריינוס שרי בהספד ותענית:

33 שמעיה ואחיה – חסידים היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה:

34 איפרכי – דוכוס:

35 לוליינוס ופפוס אחיו – צדיקים גמורים היו:

36 בלודקי' – היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא ב"ב דף י: הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו בלבד:

37 אם מעמו כו':

38 נתחייבנו הריגה – על חטא חייבי מיתות בית דין:

39 דיופלין – שני שרים וכן מטרופולין של מלכים לשון שרים:

40 בגזירין – מקלות כמו גזירי עצים:

41 וכמה הויא התחלה – שאינו מפסיק לאחר מכאן:

42 רבי אחא ורבי יוסי – אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא:

43 שלש – תעניות שני וחמישי ושני:

44 זו דברי ר"מ – ואדברי ר"מ דמתני' קאי דקתני אין משלימין:

45 מתענה ומשלים – עד חשיכה:

46 מתני' סדר תעניות אלו – האמור בפ' ראשון דף י. שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד י"ג אם לא נענו:

47 ברביעה ראשונה – אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה:

48 אבל צמחים ששנו – שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן:

49 בין גשם לגשם – בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא:

50 ירדו לצמחים אבל לא לאילן – מפרש בגמ':

51 לבורות שיחין ומערות – בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה:

52 שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו' – כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא: