רש"י על תענית כ״ז

1 מאי קאמר – דקא בעי מאי ניהו מעמדות ומייתי קרא את קרבני לחמי לאשי וגו':

2 הכי קאמר אלו הן מעמדות – דלקמן וטעמא מאי תקון מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי וגו':

3 ה"ג תנו רבנן כ"ד משמרות היו בא"י וי"ב ביריחו י"ב ביריחו בתמיה נפישי להו טובא אלא אימא וי"ב מהן ביריחו – ברישא משמע לבד הכ"ד שבעיירות א"י היו י"ב ביריחו דהוו להו ל"ו וי"ב מהן משמע שמאותן הכ"ד היו י"ב ביריחו:

4 ה"ג הגיע זמן המשמר חצי המשמר עולה לירושלים וחצי המשמר עולה ליריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים – כלומר כיצד היו י"ב ביריחו כשהגיע זמן המשמר לעלות לירושלים בשבת מתחלקים אנשי המשמר חציין הולכין לירושלים לעבודה וחציין הולכין ליריחו הסמוכה לירושלים ומתקנין שם מים ומזון לאחיהם וכך עושין כל הכ"ד משמרות נמצא י"ב ביריחו לשון אחר נהירא לי:

5 מעכבין את הקרבן – אם אין מעמד מכולן בירושלים כדתנן לעיל תענית דף כו. על כל משמר היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים כיון דכולהו בעלים בעינן דליהוי כמוהו על גבי עבודה:

6 וכלי שיר מעכבין את הקרבן – פלוגתא בשילהי מסכת סוכה דף נ: ובערכין דף יא. מפורשת:

7 עיקר שירה בפה – וכלי לבסומי קלא בעלמא וכיון דאיכא לוים לא מעכב משום כלי שיר:

8 עיקר שירה בכלי – אבוב וכן בפרק החליל שם:

9 ארבעה מאלעזר – מבניו של אלעזר שעשה מהן ד' משמרות וגמרא גמר לה:

10 המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם – ותיובתא דרב חמא דאמר שמואל העמידם על י"ו ודוד העמידן על כ"ד דהא שמעי' מינה דתרוייהו בהדי הדדי תקנינהו:

11 מיסודו של שמואל הרמתי – שהעמידן על י"ו בא דוד והעמידן על כ"ד אית ספרים שכתוב בהן מיסודו של שמואל ודוד העמידום על כ"ד כלומר שניהם הועילו בדבר ושמואל העמידם על י"ו ודוד על כ"ד:

12 וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מבני איתמר ויחלקו בני אלעזר ראשים לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר ראשים לבית אבותם שמונה ואומר בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר – וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים כלומר ראשי הגברים של בני אלעזר היו רבים מאיתמר והאי וימצאו משמע דקודם לכן היו קבועים ועכשיו הוסיפו עליהן ויחלקום לי"ו בית אב אחד אחוז שהיה מתחילה לאלעזר דהיינו ח' אחוז אחד בגורל דהיינו נמי ח' והוו להו י"ו:

13 ואחוז אחוז לאיתמר – מה שהיה מתחילה אחוז לאיתמר אחוזים עתה כבתחילה שלא הרבו עליהם שום בית אב:

14 מאי ואומר – וכי תימא מעיקרא הוו ד' לאלעזר וד' לאיתמר:

15 וכי היכי דנפישי בני אלעזר הכי נמי נפישי בני איתמר – ומיהו בני אלעזר נפישי טפי דהא לאיתמר לא אוקמינהו אלא על ח' ודאלעזר על י"ו:

16 תא שמע ואחוז אחוז לאיתמר – אלמא כדקיימי קיימי ושמע מינה דמשה תיקן להם י"ו ח' מזה וח' מזה וקשיא לרב חמא דאמר ד' וד' והא דכתב לעיל ובשנת הארבעים וגו' המה יסד במה שהוסיפו עליהן עד כ"ד משתעי אבל משה תיקן להם י"ו משמרות:

17 תנאי היא – דהא איכא תנא דלעיל דקתני משה תיקן להן ח' משמרות משניהן ואנא קאימנא כוותיה:

18 עלו מן הגולה – בבית שני והשאר לא עלו שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות:

19 פשחור ואימר – ומבעיא לי דפשחור לא כתיב גבי כ"ד משמרות דברי הימים א כד:

20 וחלקום – לכ"ד וכתבו כנוי של כל אחד ואחד בחלק:

21 בללום ונתנום בקלפי – כתבו על כ"ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד':

22 בא ידעיה – משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו וחלק ה' חתיכות קלף דהוו להו שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן זו אחר זו:

23 וכך התנו – שאפי' יהויריב שהיה במקדש ראשון ראשון למשמרות עולה מן הגולה:

24 לא ידחה ידעיה – הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב אלא כל משמרות הנעשות מידעיה קודמות לעבודה ליהויריב ויהויריב בא ועובד אחריהן במקום משמר אחר וששה דידעיה עושין אותן ה' שלא להרבות במשמרות:

25 א"ר אסי לפי שאלמלא מעמדות – עיסקי קרבנות שישראל עושין הן היו כלים בחטאן ומשהן כלין שמים וארץ העומדים בזכותן אין מתקיימין כו':

26 כאנשי דור המבול – שמאחר שהן כלין אין העולם מתקיים והואיל שעל עיסקי קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי מעמד בעריהן במעשה בראשית:

27 כבר תקנתי להם כו' – כל זמן שקורין בהן כו' מהיכא יליף לה להאי גמגום:

28 ת"ר אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהן – תמידים שבכל יום:

29 אנשי משמר – אותן כ"ד שהיו בעריהן:

30 בשני על יורדי הים – דכתיב בשני בראשית א׳:ו׳ יהי רקיע בתוך המים וצריך להזכיר ולרצות על הדבר:

31 בשלישי על הולכי מדברות – דכתיב ותראה היבשה תהי ראויה יבשה להולכיה שלא יזוקו מפני חיות רעות:

32 ברביעי על האסכרא – שבו נתלו המאורות וכתיב ביה שם יהי מאורות מארת כתיב:

33 ועל עוברות כו' – דכתיב ביה שם ישרצו המים שרץ נפש חיה:

34 מפני הנוצרים – שעושים אותו יום טוב שלהם:

35 שלישי ליצירה – דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב שם לד ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:

36 נשמה יתירה – שנוטלין אותה ממנו והוי חלש:

37 נשמה יתירה – שמרחיבים דעתו לאכילה ושתיה:

38 כיון ששבת – שנח ושמר את השבת:

39 ווי אבדה נפש – וינפש דורש בנוטריקון ווי נפש:

40 בראשית בשנים – כהן ולוי קורין ביום תענית בראשית:

41 תלתא פסוקי הווי – וסגיא בהו לחד גברא:

42 רב אמר דולג – הראשון קורא שלשה פסוקים והשני מתחיל בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו הרי שלשה ומשום אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליכא משום דלא אפשר:

43 פוסק – מפסיק הפסוק לשנים ראשון קורא שני פסוקים וחצי ולוי משלים חצי אותו הפסוק שקרא הכהן עם שנים הנותרים:

44 ר' חנינא קרא – שהיה בעל מקרא ויודעה בגירסא ובקי בטעמיה:

45 צער גדול – הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו:

46 הכי נמי לא אפשר – גבי ס"ת ובדילוג אי אפשר משום הנכנסין והיוצאין אם שני דולג ומתחיל בפסוק שסיים בו הראשון בני אדם הנכנסין שלא שמעו קריאת הראשון סבורין לומר שלא קרא הראשון אלא שני פסוקים ונפיק מיניה חורבא וכשהראשון קורא ג' פסוקים ואינו משייר אלא שנים איכא גזרת יוצאין דסברי האי שני דסגיא ליה בשני פסוקים:

47 מיתיבי פרשה של ששה פסוקים – אשאר ימות השנה קאי:

48 ויש אומרים שלשה – מפרשה אחריתי:

49 הכי גרסינן למאן דאמר דולג לידלוג למ"ד פוסק ליפסוק – כלומר פרשה של חמשה פסוקין אמאי קורא שני שלשה פסוקין בפרשה אחרת לידלוג או ליפסוק: