רש"י על תענית כ״ג

1 דכתיב בעתם – זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות דאין טורח לבני אדם דאינם הולכין לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת בפסחים דף קיב::

2 שכן מצינו – כלומר ושמא תאמר אין סיפק בגשמים של ב' לילות בשבת מצינו בימי שמעון בן שטח כו':

3 וצררו – קשרו ואצרו:

4 הורדוס – סתר בנין דעזרא ובנה בנין יפה ממנו בב"ב דף ד.:

5 עוגה – שורה עגולה כמו עוגה שהיא עגולה:

6 כדרך שעשה חבקוק – כדמפרש בתרגום של תפלת חבקוק על משמרתי אעמדה כמין בית האסורים עשה וישב:

7 ראינוך ולא נמות – נראה אותך ולא נמות בניחותא השתדל שלא נמות ברעב מפני עצירת גשמים:

8 פר הודאה – להתודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים חוני בזמן הבית היה:

9 כמהין ופטריות – בוליי"ץ בלע"ז שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו:

10 אלמלא חוני אתה – ואדם גדול:

11 לנדות – שמנדין על כבוד הרב שהטיח דברים ואמר לא כך שאלתי:

12 שאלמלא היו שנים כשני אליהו – גזירת עצירת גשמים:

13 ומפתח של גשמים בידו של אליהו – גרסינן:

14 לא נמצא שם שמים מתחלל – בתמיה שאליהו נשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי מלכים א י'ז:י' ואתה נשבע שאין אתה זז עד שירדו גשמים:

15 נמצא שם שמים מתחלל על ידך – דזה או זה בא לידי שבועת שוא:

16 מתחטא – לשון חטא כלומר הוי הולך וחוטא:

17 לשכת הגזית – סנהדרין:

18 דור שהיה אפל – מרוב צער שלא ירדו גשמים:

19 הושעת בתפלתך – מן המיתה שהבאת עליהם שובע:

20 של אותו צדיק – חוני המעגל היה מצטער על המקרא הזה:

21 שיר המעלות – לשון עילוי:

22 היינו כחולמים – כחלום נדמה גלות בבל שהיה שבעים שנה:

23 שבעין שני בחלמא – בתמיה מי איתא דניים שבעין שנין בחלמיה ויש אדם ישן שבעים שנה בשינה אחת:

24 עד שבעין שנין – לא טעין פירא בטעינא קמייתא:

25 הכי גרסי' אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתיי אנא נמי אישתיל לבראי:

26 יתיב – חוני המעגל וקא כריך רפתא:

27 אהדרא ליה משוניתא – עלתה סביבותיו שן סלע:

28 ואיכסי מעינא דאינשי – ולא אשכחוהו התם:

29 רמכי רמכי – וולדי וולדות באלו השנים דניים מעוברת זכר היתה וחזר ובא עליה והולידו:

30 אמר להו – שאל להון בנו של חוני המעגל קיים הוא:

31 נהירנא לן הנך שמעתתא – מוגהת לנו שמועה זו כאילו למדנוה בחייו של חוני המעגל שהיה מפרקה לנו ומגיה לנו יפה יפה:

32 או חברותא או מיתותא – ולא גרסינן הכא כחברי דאיוב אלא בבבא בתרא דף טז: גבי מעשה דאיוב אם אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד כבתחילה נוח לו שימות אי נמי משום הנך בריוני לא כתוב בספרינו:

33 רפיק בדברא – עודר בשדה:

34 לא אסבר להו אפיה – לא החזיר להם פניו:

35 בפניא – לפנות ערב כשהלך לביתו:

36 דלינהו למניה – הגביה בגדיו אחר כתיפיו כדי שלא יקרעו:

37 כי מיקשטא – בתכשיטין:

38 לאיגרא – עלייה:

39 זויתא – זוית:

40 מזויתא דדביתהו – מאותו הרוח שאשתו שם עלו העבים תחלה שהיא נענית תחלה:

41 לא אפגר – לא אתבטל ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן שבת דף קכט::

42 מ"ט דרת – מדוע נשאת הטלית על כתף אחת ולא נתת בכתף תחת המשאוי:

43 להכי שאלה לי – להתעטף בה:

44 ולהכי לא שאלה לי – להטיל עליה קוצין לקרעה:

45 במיא לא חזינן – מה דאית בה ושמא ישכנו דג או נחש:

46 דלא בדקיתו לי – אם כשרים אם פריצים דאמר מר במס' דרך ארץ רבה פ"ה כל אדם יהי בעיניך כלסטים:

47 טובת הנאה חנם – דאינהו לא הוו קא אכלי דליכא ריפתא וקא מחזקינן בהו טובה חנם:

48 ינוקא קאי בבי כנישתא – קמי רביה ולא אתי כולי יומא:

49 דאיתתא שכיחא בביתא – כל יומא וכי מיצטריך ענייא מידי אזלה ויהבה:

50 ועוד דמקרבא הנייתה – שדבר אכילה היא נותנת לעני והוא בלא טורח ממה שהיתה נותנת מעות ויטריח העני עד שיקנה:

51 אי נמי – אהכי קדים ענני דידה:

52 משום ביריוני – בורים עמי הארץ:

53 ינוקי דבי רב – להמריך לבו ויתכוין בתפלתו:

54 בשיפולי – בשולי בגדיו:

55 אבא אבא – כך רגילים לקרותו כיתום שאמר אבי אבי:

56 שאין מכירין – בין חוני לאבא כסבורין עלי שאני אביהן:

57 ה"נ שהיה מחבא – ולא גרסי' שהיה מחבא בבית הכסא כי הוה בעי רחמי אמיא היה מחבא עצמו מרוב ענוה ומאן דגרס בית הכסא כלומר מתחבא בבגדיו כשהוא נכנס להסך את רגליו מרוב צניעות:

58 רב הונא ורב חסדא – חסידי דבבל מפרסמין את הדבר ושל ארץ ישראל צנועין ולא מודיעין שבא המטר בשבילם:

59 תא ליכניף אהדדי – אלמא משום חד מינייהו לא אתי מיטרא:

60 תקיפי דארץ ישראל רבי יונה – וקא חזינן דמחמתיה אתי מיטרא:

61 גואלקא – טשק"א בלע"ז:

62 ואייתי בזוזא עיבורא – דגן משום כפנא שאפילו לבני ביתו לא היה מודיע:

63 אייתי לן מר מעיבורא – דבעית למיזבן:

64 רווחא עלמא – דליהוי שובע ואהכי לא זבני ביוקרא דהשתא:

65 הוו קא חלפי – דבי נשיאה:

66 התם – עלויה מערתא דרבי יונה:

67 אינקוט – נדבקו בקרקע שעל גבי מערה ולא היו יכולין לזוז ממקומן:

68 עתירי דבי חמי – עשירים של בית חמי:

69 ליענו – יהיו עניים:

70 קא דחקי לי – ליתן להן פרנסה:

71 לא מקבלי עלי אינשי ביתי – אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה:

72 מגנדרא – מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה. מגנדרא מלשון מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו חולין דף ז.:

73 עמי היתה ושלחתיה – דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך:

74 דמן דיוקרת – מקום: