רש"י על תענית ח׳

1 שלמודו קשה עליו כברזל – שקשה לו מרוב קושיות בשביל משנתו שאינה סדורה לו ואינו זוכר מה כתיב בה ולפיכך אינו יודע לפרק אי נמי שגורסה בטעות פוטר על החיוב ומחייב על הפטור ומקשי עלה מדוכתא אחריתי והכי משמע קרא והוא לא שאינו יודע שמועתו מפני שפנים קלקל שקלקל במשנה שהיא קודם לגמרא:

2 ירבה בישיבה – שיסדירו בני הישיבה משנתם שנאמר וחיילים בין תלמידים שהן חיילות חיילות:

3 ויתרון הכשיר – כשסידר משנתו מתחילה:

4 כנגד מ' יום שניתנה התורה – שתתקיים בידו והדר עייל קמיה דר' יוחנן למיגמר גמרא:

5 כנגד תנ"ך – שהן כ"ד ספרים:

6 שפנים קלקל – שהראה לו פנים רעות:

7 ירבה עליו רעים – לפייס הימנו שיסבור לו פנים:

8 משתכין עליו כנחושת – מאדימין פנים כעין רודיליי"א כדאמרי' בבבא מציעא דף כו. דשתיך טפי שהעלה חלודה שנעצרין מלהוליד טל ומטר:

9 לוחשי לחישות – בשביל שאין מתפללים תפלה בלחש:

10 יגיד עליו רעו – יתפלל עליו חבירו וגבי גשמים כתיב באיוב:

11 ואין יתרון לבעל הלשון – כלומר מה הנאה יש לבעל הלשון שיודע ללחוש ואינו לוחש:

12 מקנה אף על עולה – מקנה אף מי שמגיס דעתו ועולה:

13 ואין נוחין זה לזה כו' – והכי משמע בשביל שצריך להגיד זה לזה ולהיות נוחין בהלכה ואינן עושין מקנה מתקנאים מתגרים באף ומעלים אותו ומביאים אותו עליהן. ויש גורסין ונוחין זה לזה בהלכה מתקנאים באף וכו' משיגיד עליו רעו שנוחין זה לזה מתקנאים באף ומעלים אותו מעליהם:

14 ארי דורס ואוכל – מיד ואינו מתירא:

15 טורף ואוכל – שמוליך לחוריו ואוכל שם שמפחד מן הבריות ולכולן יש להם הנאה:

16 ולך מה הנאה יש לך – שאתה נושך בני אדם והורגן והוא אומר מה יתרון לבעל הלשון שמספר לשון הרע אע"פ שאין לו הנאה ולפיכך מביאו הקב"ה בדין אצל נחש כדי שיתבייש מפני שהשיא אדם הראשון ומתביישין עמו מספרי לשון הרע:

17 ולבם לא נכון עמו – עם הקב"ה:

18 ואעפ"כ – כתוב בסמוך והוא רחום יכפר עון ושומע תפלתם והיכי אמרת שאין תפלתם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו כלומר שנפשו מכוונת בכפו:

19 בצבור – תפלתם נשמעת ואע"פ שאין לב כולם שלם כדכתיב ויפתוהו בפיהם בדברים ל' רבים:

20 ביחיד – אינו אלא א"כ לבו מכוון:

21 בזמן שאמת מארץ תצמח – שיש אמונה במשא ומתן אז צדק משמים נשקף דהיינו גשמים שהן צדקה:

22 מחולדה ובור – שהמיתו שני בני אדם מצוי הוא באגדה מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה אמרה מי מעיד והיה שם בור אחד וחולדה אמר הבחור בור וחולדה עדים בדבר לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת והוליד שני בנים אחד נפל לבור ומת וא' נשכתו חולדה ומת אמרה לו אשתו מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה ואמר לה כך וכך היה המעשה:

23 המאמין בהקדוש ברוך הוא – שמשימו עד בינו לבין חבירו על אחת כמה וכמה:

24 המצדיק עצמו – שמכשיר ומקשט מעשיו:

25 מצדיקין עליו – מדקדקין עמו אפילו כחוט השערה יותר משאילו מקלקל מעשיו כדי למרק עונותיו:

26 שנאמר אמת מארץ תצמח – אז צדק משמים נשקף צדקה אין כתיב כאן אלא צדק דמשמע דין:

27 וכיראתך עברתך – על מי שהוא ירא אותך אתה מחזיק עברתך כדי למרק עונותיו ופשט המקרא מי יודע עוז אפך מי יודע עוז וכח למצוא אותו לנוס מפניך ביום אפך וכיראתך עברתך כשם שאתה יראוי ומפוחד כך יש להתיירא ולהתפחד מעברתך:

28 פגעת את שש ועושה צדק – במי ששמח ועושה צדק שהן העושים כך בדרכיך יזכירוך אתה פוגע בו אם חוטא כלום כמו ויפגע בו וימת קרא הכי הוא פגעת את שש ועושה צדק והן העושין כך בדרכיך יזכירוך באותם דרכים שאתה מייסרן ביסורין יזכירוך לטובה ואומרים הן אתה קצפת בשביל שחטאנו בהם עולם ונושע בשבילם נושע לעולם הבא:

29 שחובלת – כמו חבלי יולדה אף השמים עושין כן וקשה לעולם ועל חטא הוא:

30 נאמרה עצירה באשה כו' – כלומר על כולן מבקשים רחמים:

31 פלג – בריכה:

32 כמין קובה – אהל מלא מים:

33 אם לשבט – אם גזר הקב"ה רוב גשמים לרעה אז יורדים בכח כשבט שמכה בכח וחזרו בתשובה הקב"ה מורידן על הרים וגבעות מקום שאין שם איש:

34 אבל אם לחסד – שיורדין בנחת ימציאהו לארצו לארץ ישראל:

35 אתרתי – לא בעינן רחמי אהדדי כדלקמן:

36 נבעי רחמי אכפנא – דליתיב שובעא ומותנא ליבטל ממילא:

37 דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב – לחיים ולא למתים דאינו מביא שובעא כדי להמית בני אדם אלא כדי שיחיו:

38 משביע לכל חי רצון – שובע נותן לבני אדם חיים:

39 על זאת – על חדא משמע בעזרא כתיב:

40 על רזא דנא – בדניאל כתיב:

41 דלא ליתבו בתעניתא – דלא בעו דליתי ברכה לעולם בשבילן:

42 ניקבל עילוון – יומי תעניתא דמשום קבלה מהני לן כתעניתא וכי בטיל גזרה עבדין להו:

43 ומנלן דעבדינן הכי – כלומר דמהני אי עבדינן הכי:

44 אשר נתת לבך להתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך – אלמא משקיבל עליו נשמעו דבריו:

45 כשני אליהו – בימי אחאב שהיה העולם צריך לגשמים דכתיב מלכים א י״ז:א׳ אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי:

46 סימן קללה – שבני אדם צריכים לחזר בשוק לקנות סעודת שבת:

47 והיינו דאמר ר' שילא:

48 קשי יומי דמיטרא – שאין בני אדם יכולין לעשות צרכיהן:

49 כיומא דדינא – שני וחמישי שמתקבצין בני אדם לדון עם חבריהן כתקנת עזרא שיש הומות וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום הדין ובערב שבת כל שכן דקשי מיטרא:

50 ומבטלינהו – לירידת גשמים שטורחין בני אדם ואינן יכולין לצאת ולבא:

51 צדקה לעניים – שמתעדנין בה ונוח להן יום ברור ומתחממין בה ביום הצינה:

52 יראי שמי – שומרי שבת:

53 פרוטה שבכיס – אפי' מעשה ידים שאינן צריכים לגשמים מתברכין:

54 ברוך השולח ברכה – שיפוע ומזכיר בה מלכות ואזכרה ככל הברכות כולן:

55 הרי זו תפילת שוא – ושוב אין ברכה נכנסת בה:

56 בדבר הסמוי מן העין – שאינו יודע הסכום:

57 כאפיקים – כאפיקי נחלים:

58 בנגב – יבשה והנה חרבו מתרגמינן נגיבו:

59 אפיקי ים – מוצאי ים אלמא אפיק לשון מים ואפיקים בנגב נמי לשון גשמים:

60 גייסות – חיילות כשאתה מרווה תלמי הארץ בגשם מיד גדודים נוחין כדלקמן:

61 פוסקי צדקה ברבים – לשם ולפנים ואורחא דמילתא נקט שאין אדם עשוי לפסוק צדקה בינו לבין עצמו ואינו נותן:

62 נשיאים ורוח – באין לעולם כאילו גשמים יורדין ואינן יורדין בשביל האיש המתהלל במתת שקר דכשם שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים אף שמים מחניפין את הארץ שמראין נשיאים ורוח וגשם אין אי נמי אין קאי אשלשתם דמכל אלו נעצרין: