רש"י על תענית ט״ז

1 למתבייש מאחרים – דאיכא עגמת נפש טפי ומשום חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל שאר בני אדם דלא חשיבי לא מתביישי בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן:

2 פאר תחת אפר – ש"מ במקום תפילין דכתיב בהו יחזקאל כ״ד:י״ז פארך חבוש עליך ואמרינן ברכות דף יא. אלו תפילין ומתרגמינן נמי טוטפתך הויין עלך והיכא מניחין תפילין במקוֹם שמוחו של תינוק רופף:

3 בצינעא – בבית הכנסת:

4 גלינו – שיצאנו מכניסתנו:

5 גלותינו – תהא מכפרת עלינו:

6 דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא אחריתא – גלות איכא פרהסיא ליכא:

7 נתבזה בעוונינו – וידוי:

8 ולמה מתכסין – חוגרות שקין תנינן בירושלמי שהיו חוגרות שקין ויוצאין לבית הקברות ותוקעין בקרנות ובעי ליה מיבעיא שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת שופר למה:

9 כבהמה – דמשער בהמה נינהו מנוצה של עזים:

10 עפר סתם – שאינו אפר מקלה זכירת אפרו של יצחק ליכא סתם לא גרסינן אלא איכא בינייהו עפר:

11 קברי עכו"ם – במקום שאין קברי ישראל לבקש רחמים אפי' על עצמן ליכא כל שכן עלינו:

12 מאי הר המוריה וכו' – איידי דאיירי בפלוגתא דרבי לוי ור"ח תנא נמי הא פלוגתא מאי הר מוריה דאברהם קרא למקום העקידה הר יראה וכתיב בראשית כ״ב:ב׳ אל ארץ המוריה:

13 חד אמר הר שיצא הוראה – תורה לישראל כי מציון תצא תורה ישעיהו ב׳:ג׳ יורו משפטיך ליעקב דברים ל״ג:י׳ ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל:

14 מורא לעובדי כוכבים – ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם שמעתי לישנא אחרינא הר המוריה הר סיני מורא לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב תהילים ע״ו:ט׳ ארץ יראה ושקטה:

15 אע"ג דלאו חכם – אלא עם הארץ בתמיהה הא ודאי חכם עדיף:

16 אם יש זקן והוא חכם – אומר זקן והוא חכם:

17 אדם של צורה – בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב:

18 אם אין אתה מרחם כו' – כלומר כשם שאתה אומר לרחם על אלו דכתיב תהילים קמ״ה:ט׳ ורחמיו על כל מעשיו כן תרחם עלינו:

19 מאי אמור – אנשי נינוה דכתיב בחזקה דמשמע בכח וניצוח דין:

20 מי נדחה מפני מי – הוי אומר צדיק מפני רשע:

21 מריש – קורה:

22 בירה – מגדל:

23 שיש בידו עבירה – גזל:

24 ואינו חוזר בו – לשלם את הגזל למה הוא דומה וכו':

25 נשא לבבנו אל כפים – עם הכפים צריך לישא הלב לשמים כלומר שיחזור מקלקולו:

26 מטופל ואין לו – יש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס שלבו דואג עליו והוא צריך לקרות מקירות לבו עליהן:

27 ויש לו יגיעה – שמתכוין יותר בתפלת הגשמים:

28 ופרקו נאה – מפרש לקמן:

29 ושפל ברך – עניו:

30 ומרוצה לעם – נוח לבריות ומסכימין לתפלתו:

31 נעימה – בסומי קלא שמושך הלב:

32 ורגיל לקרות כו' – שיהו הפסוקים של תפלה סדורין בפיו:

33 היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקן – היינו כמו איזהו:

34 ביתו ריקם מן העבירה – שאין חמס וגזל בביתו:

35 ופרקו נאה – אפילו כשעמד על בחרותו היה נאה בלי שם רע:

36 זה המעמיד חזן שאינו הגון לפני התיבה – רשע שהקב"ה שונא אותו יותר מכולן והוא נותן בקולו לפניו:

37 הוא אומר לפניהן – אותו הזקן הרגיל ומאריך בגאולה כדקתני מתני':

38 שביעית לארוכה – שביעית לאותה ברכה שהתחיל להאריך בה ואותה אינה מן התוספת אלא מי"ח הברכות היא כדתניא בגואל ישראל הוא מאריך:

39 בד"א – דהן עונין אחריו אמן בגבולין:

40 אבל במקדש – אומר אותו הזקן לאחר הפרשיות מי שענה את אברהם הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונים אחריו בשכמל"ו וכן בכל ברכות שבמקדש:

41 לפי שאין עונין אמן במקדש – כדיליף לקמן מקרא:

42 מניין שאין עונין אמן במקדש – דכתיב בתפלת עזרא בבית שני קומו וברכו את ה' אלהיכם והיינו ברוך ה' אלהי ישראל כו':

43 ויברכו שם כבודך – היינו שעונין אחריו בשכמל"ו כך הוא הפסוק ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה: ה"ג יכול על כל הברכות כולן תהלה אחת ת"ל על כל ברכה על כל ברכה תן לו תהלה:

44 ה"ג יכול על כל הברכות כולן תהלה אחת ת"ל על כל ברכה על כל ברכה תן לו תהלה:

45 חזן הכנסת – לא אותו זקן ניהו וחוזר חזן הכנסת ואומר להן מי שענה כו' אע"פ שאמרו אותו זקן:

46 כשמריעין – תחלה הוא אומר להן הריעו בני אהרן וכשתוקעין תחלה הוא אומר להן תקעו בני אהרן כו':

47 וכך הנהיג – כל מנהג זה רבי חלפתא בצפורי:

48 לא היו נוהגין כך – שיהו עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלא עונין אמן בגבולין:

49 ואית דאמרי כדתני' כו' – כלומר ואיכא דמתני הכי:

50 וכן הנהיג – מנהג זה אמקדש קאי: