רש"י על תענית כ׳

1 ועכשיו ירדו גשמים – בתמיה:

2 בוני שמו:

3 נקדרה – זרחה לשון מקדיר שהיתה חמה קודרת ברקיע וזורחת פירטוצ"ר בלע"ז:

4 הכי גרסינן – נקדימון בן גוריון הא דאמרן:

5 אתיא אחל אחל – כתיב במלחמת יהושע יהושע ג׳:ז׳ אחל גדלך ובמלחמת משה כתיב דברים ב׳:כ״ה אחל תת פחדך מה יהושע נקדמה לו חמה במלחמתו כדכתיב בהדיא אף משה כן שכן דרך הכתובין למד סתום מן המפורש ברמז בדיבור דומה לחבירו וגזירה שוה אחת מן י"ג מדות שניתנו לו למשה מסיני ובתחילת סיפרא מפורש:

6 שתיהן לקללה – אקרא קאי האי דכתיב על עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר שניהם לקללה אותה שימטיר עליה רוב גשמים שמקלקלין את התבואה ואת שלא ימטיר אין גשמים ואין תבואה גדילה אשר לא תמטיר עליה מוסב הדבר על העב שהעב בלשון נקיבה דכתיב מלכים א יח מד הנה עב קטנה ככף איש עולה מים:

7 ולא אלמנה גמורה – דהא לא כתיב אלמנה אלא היתה כאלמנה כאשה העומדת באלמנות חיות על בעלה שהלך ועתיד לחזור:

8 דלא מוקמי מינן רישי נהרי – מוכסין:

9 גזיריפטי – סרדיוטין מרוב בזיון:

10 ונעתרות נשיקות שונא – נעתרות לשון הפך כדאמרינן במסכת סוכה דף יד. ויעתר לו מה עתר זה מהפך את התבואה פורקא בלע"ז אי נמי נעתרות לשון רבוי וייתור אינקרי"ש בלע"ז כמו העתרתם עלי דבריכם יחזקאל ל״ה:י״ג:

11 ואפילו כל הרוחות – שאינן קשות:

12 בירכן בארז – כארזים עלי מים במדבר כ״ד:ו׳:

13 ארז זה אינו עומד במקום מים כו' – ואע"ג דכתיב בקרא כארזים עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה דבלעם אמר כארזים והמלאך השיבו עלי מים וכן כולהו דבלעם אמר כנחלים דזימנין מתייבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבישין לעולם והיינו דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה על ידי מלאך שהושיבו על ידי מלאך:

14 רוח דרומית – היא קשה כדאמרינן ב"ב ד' כה: אילמלא בן נץ שמעמידה אין כל בריה יכולה לעמוד מפניה שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן:

15 ומטייל – לשמוח:

16 נזדמן לו אדם – יש ספרים שכתוב בהן אליהו זכור לטוב והוא נתכוון להוכיחו שלא ירגיל בדבר:

17 ה"ג מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול ולא שראויות ליפול הי ניהו בריאות והי ניהו שאינן ראויות ליפול הי ניהו רעועות והי ניהו ראויות ליפול לא צריכא דקיימן אגודא דנהרא – מפולת שיש שם רוח חזק שמפיל החומות מפולת שאמרו מתריעין עליהן בבריאות קאמרינן שיהו החומות בריאות ואף על פי כן נופלות מכח נשיבת הרוח אבל אם היו החומות הנופלות רעועות אין מתריעין עליהן וכשאינן ראויות ליפול מתריעין עליהן ולא בראויות ליפול:

18 לא צריכא – הא דקתני שאינן רעועות וראויות ליפול אלא כגון דקאי אגודא דנהרא על שפת הנהר שאע"פ שהיא בריאה ראויה היא ליפול שהמים מפילין אותה שמקלקלין את הקרקע ושוחקין את היסוד:

19 כי ההיא אשיתא רעועה כו':

20 באתרה – במקומה אף על גב דאינה ראויה ליפול דהא קמה באתרה כולי האי אפילו הכי כיון דרעועה היא לא הוו חלפי תותה אלא היה מקיף סביבותיה:

21 מנכין – ממעטין:

22 ה"ג לא הקפדתי בתוך ביתי ולא הלכתי בלא תורה – דכל שעתא הוה גריס:

23 בהכינתו – שמכנים לו בני אדם כגון שם לווי:

24 חניכתו – כמו חניכת אבות בגיטין עד י' דורות גיטין דף פח.:

25 ביומא דעיבא – יום המעונן דהוי רוח מנשבת ומסתפי דלא תפיל חומות:

26 בגוהרקא – תיבה תלויה בעגלה ושרות יושבות בהן:

27 וסייר – בודק תרגום פוקד שמות לד מסער כמו האי טבחא דלא סר סכינא קמיה חכם:

28 כי הוה ליה מילתא דאסותא רמי ליה אכוזא דמיא כו' לא גרסינן:

29 זבין ליה ושדי ליה בנהרא – להכי זבין להו דאי הוה משתייר מידי לגננין אזלא לאיבוד דמכמשא בשבת ונמצא מכשילן לעתיד לבא דלא מייתי ירקי לסעודת שבת:

30 דסמכא דעתייהו – שנסמכין עניים לאותו ירק ואומרים אין אנו צריכין לקנות ושמא ישתייר שם כלום ואין להם מה לאכול בשבת:

31 אין מאכילין אותן לבהמה – משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם אי נמי משום דחסה תורה על ממונן של ישראל וזרק לנהר והולכין למקום אחר ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין אותן כך שמעתי:

32 מילתא דשיבתא – מנהג שדים שמזיקין למי שיאכל ואינו נוטל ידיו דשיבתא כהך דגרסינן במסכת יומא דף עז: אמר אביי משום שיבתא והוה תלי ליה לההוא כוזא דמיא כי היכי דלימשו ידייהו מינה:

33 בר מהא – חוץ מזו דכל מאן דבעי הוה עייל ואכל: