רש"י על תענית כ״ט

1 אנת צבית לאחרובי ביתיה וידך אשלימת ליה – הצלם אומר לחבירו אתה רצית להחריב ביתו של מקום שהטית ישראל אחריך ואני עשיתי בך נקמה ושילמתי לך ידי ל"א אנת צבית לאחרובי ביתא וידך אושלית לי לשון שאילת כלים כלומר ועלה בידי:

2 ואמר רבי חמא בר חנינא אותו היום וכו' – מהר לשון מהר עכשיו כשתטול י"ט ימים מחדש אייר קודם עליית הענן פשו להו י' והנהו י' היו בין דרך שלשת ימים וז' דהסגרת מרים וחדש של כ"ט ימים שאכלו בשר הוה ל"ט והשתא אשתכח דמשה שלח מרגלים בכ"ט דסיון:

3 הני ארבעים נכי חד – ב' מסיון וכ"ט מתמוז הוה ל"א וח' מאב הוה ל"ט:

4 ה"ג מגלגלין זכות על ידי זכאי:

5 וחובה על ידי חייב – היינו תשעה באב דרגילין להיות בו רעות:

6 מוצאי שבת – יום ראשון:

7 מוצאי שביעית – שמינית:

8 דוכן – מקום עשוי כעין איצטבא ועליו לוים עומדין לשורר:

9 וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו – במזמור אל נקמות ה' והוא שיר של יום רביעי והאי דאמרי ליה ביום ראשון אילייא בעלמא הוה דנפל בפומייהו כדאמרינן בערכין דף יב. פי' אילייא קינה שכן תרגום יונתן בן עוזיאל שא קינה יחזקאל כ״ח:י״ב טול אילייא וכמו אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה יואל א׳:ח׳ שפירושו קונני ובכי:

10 נחרשה העיר – כדכתיב מיכה ג׳:י״ב ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה:

11 בעל החוטם – בעל קומה וצורה ל"א גדול הדור:

12 מתבקש – ליהרג ברמז אמר ליה שלא יכירו בו אנשי המלך:

13 טשא – נחבא כמו טשו במערתא שבת דף לג::

14 אזל – האדון אצל רבן גמליאל בצנעא:

15 ומית חד מינייהו – מן היועצין וכסבורין שאירע להן על שהרעו לגזור:

16 גיא חזיון – ירושלים שהכל מסתכלין שם:

17 מקרקר – לשון יללה:

18 קיר ושוע – מקונן וזועק לשון הנה קול שועת בת עמי ירמיהו ח קיר כמו קירי דבשחיטת חולין דף קלט::

19 אל ההר – בשביל הר ציון ששמם:

20 משנכנס אדר – ימי נסים היו לישראל פורים ופסח:

21 ניזיל בהדיה – בערכאות שלהן:

22 ונתתי לכם אחרית ותקוה – איידי דאיירי רב יהודה לעיל נקיט ואזיל:

23 דקלים – להתפרנס מהן שיש מהן בבבל הרבה כדאמרינן בפ"ק דף ט: עולא איקלע לבבל חזא מלא צנא דתמרי כו':

24 כלי פשתן – ללבוש:

25 לא שנו – במתני' שכל השבוע אסור לכבס:

26 אפילו לכבס ולהניח – כדי שילבוש לאחר זמן לאחר ט' באב אסור דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכיבוס בגדים:

27 אמר רב ששת תדע – דאפי' לכבס ולהניח אסור:

28 קצרי – כך שמם בלשון ישמעאל והם כובסין שמעתי אומרים על שם שמקצרין בגדי צמר כשדורסין אותן ברגליהן במים שקורין פורלוי"ר והיינו דמתרגמינן עין רוגל שמואל ב יז עינא דקצרא:

29 אילימא לכבס וללבוש – מיד בחמישי מאי כבוד שבת איכא:

30 אלא – לאו לכבס ולהניח עד השבת:

31 לעולם לכבס וללבוש – מיד בחמישי:

32 ובמי שאין לו אלא חלוק אחד – דאין לו להחליף ומאי מפני כבוד השבת דאי לא מכבס השתא בחמישי תו לא מצי לכבס ליה:

33 חולו של מועד – שאין לו אלא חלוק אחד דלא סגיא דלא מכבס מפני הכנימה ואפי' כיבס לפני המועד מותר לכבסה במועד:

34 וגיהוץ שלנו – אינו יפה אלא ככיבוס שלהן ואסור לגהץ לפני תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב אבל כיבוס שלנו מותר:

35 כלי פשתן אין בהן – ליאסר משום גיהוץ אלא בכלי מילת לושקי"י בלע"ז:

36 לא שנו – שאסור ללובשו בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה אלא בימים שלפני תשעה באב שאם חל ביום רביעי אסור ללובשו ראשון ושני ושלישי:

37 אבל לאחריו – חמישי וששי ושביעי מותר:

38 חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה – דהיינו לאחריו:

39 חל להיות בשני או בשלישי וברביעי ובחמישי כו':

40 לייט עלה אביי ואיתימא רב אחא בר יעקב אהא – המכבס בתשעה באב אפילו מן המנחה ולמעלה ואדקאי בברייתא מפסיק לה למילתא וקאמר לייט עלה אביי כו':

41 חל להיות בשני כו' – סיפא דההיא ברייתא גופה היא:

42 ומפטיר – מאותן שלשה אחרון מפטיר מתוך שאין מוסיפין בחול יותר מג' אנשים ולא בר"ח על ד' שאין לנו להוסיף אלא בשבת ובי"ט כדמפרש במגילה דף כא. ולפיכך קורין ג' דזמן ספר תורה הוא ובלאו הכי הוו קרו שלשה שהוא מתקנת עזרא לקרות בשני ובחמישי כהן ולוי וישראל:

43 קורא אחד ומפטיר אחד – אחד קורא והוא עצמו המפטיר קתני מיהת לאחריו מותר תיובתא דשמואל:

44 וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אינו מפסיק סעודתו ואינו ממעט בתבשילין אלא אוכל כל צרכו ומעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו דפלוגתא היא במסכת גיטין בפרק מי שאחזו דף סח: דאיכא למאן דאמר מלך והדיוט ומלך ואיכא למ"ד מלך והדיוט כלומר כשנטרד שוב לא חזר למלכותו לפיכך הוצרך לומר בשעתו בשעת מלכו ותקפו שהיה אוכל הוא ושריו ס' כור סולת כו':

45 ועד התענית – אלמא דסבירא ליה לרבי מאיר לפניו אסור לאחריו מותר ורבי יהודה ורבן גמליאל סבירא להו דאפילו לאחריו נמי אסור: