רש"י על תענית כ״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור תענית כ״ג
1 ״בְּעִתָּם״ — בְּלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וּבְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת.
2 שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח שֶׁיָּרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים בְּלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וּבְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ חִטִּים כִּכְלָיוֹת, וּשְׂעוֹרִים כְּגַרְעִינֵי זֵיתִים, וַעֲדָשִׁים כְּדִינְרֵי זָהָב, וְצָרְרוּ מֵהֶם דּוּגְמָא לַדּוֹרוֹת, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאתֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם״.
3 וְכֵן מָצִינוּ בִּימֵי הוֹרְדוֹס, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיוּ יוֹרְדִין גְּשָׁמִים בַּלַּיְלָה, לְמָחָר נָשְׁבָה הָרוּחַ וְנִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה, וְיָצְאוּ הָעָם לִמְלַאכְתָּן, וְיָדְעוּ שֶׁמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם בִּידֵיהֶם.
4 מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁלְחוּ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת יָצָא רוֹב אֲדָר וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, שָׁלְחוּ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל וְיֵרְדוּ גְּשָׁמִים! הִתְפַּלֵּל, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים. עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וְגוֹ׳״.
5 אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי! רְאִינוּךְ וְלֹא נָמוּת, כִּמְדוּמִּין אָנוּ שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא לְהַתִּיר שְׁבוּעָתְךָ.
6 אָמַר: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. יָרְדוּ בְּזַעַף, עַד שֶׁכׇּל טִפָּה וְטִפָּה כִּמְלֹא פִּי חָבִית. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין טִפָּה פְּחוּתָה מִלּוֹג. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, רְאִינוּךְ וְלֹא נָמוּת, כִּמְדוּמִּין אָנוּ שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא לְאַבֵּד הָעוֹלָם.
7 אָמַר לְפָנָיו: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְּתִיקְנָן, עַד שֶׁעָלוּ כׇּל הָעָם לְהַר הַבַּיִת, מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל וְיֵלְכוּ לָהֶם. אָמַר לָהֶם: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רוֹב הַטּוֹבָה.
8 אַף עַל פִּי כֵן, הָבִיאוּ לִי פַּר הוֹדָאָה. הֵבִיאוּ לוֹ פַּר הוֹדָאָה, סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם אֵינָן יְכוֹלִין לֹא בְּרוֹב טוֹבָה וְלֹא בְּרוֹב פּוּרְעָנוּת. כָּעַסְתָּ עֲלֵיהֶם — אֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמוֹד, הִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם טוֹבָה — אֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמוֹד, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, וִיהֵא רֶיוַח בָּעוֹלָם. מִיָּד נָשְׁבָה הָרוּחַ, וְנִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים, וְזָרְחָה הַחַמָּה, וְיָצְאוּ הָעָם לַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ לָהֶם כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת.
9 שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִידּוּי. שֶׁאִילּוּ שָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁמַּפְתְּחוֹת גְּשָׁמִים בְּיָדוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, לֹא נִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל עַל יָדְךָ,
10 אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁמִּתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: אַבָּא, הוֹלִיכַנִי לְרׇחְצֵנִי בְּחַמִּין. שׇׁטְפֵנִי בְּצוֹנֵן. תֵּן לִי אֱגוֹזִים, שְׁקֵדִים, אֲפַרְסְקִים וְרִמּוֹנִים — וְנוֹתֵן לוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ״.
11 תָּנוּ רַבָּנַן: מָה שָׁלְחוּ בְּנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל — ״וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר״.
12 ״וְתִגְזַר אֹמֶר״ — אַתָּה גָּזַרְתָּ מִלְּמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּים מַאֲמָרְךָ מִלְמַעְלָה. ״וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר״ — דּוֹר שֶׁהָיָה אָפֵל הֵאַרְתָּ בִּתְפִלָּתֶךָ.
13 ״כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה״ — דּוֹר שֶׁהָיָה שָׁפֵל הִגְבַּהְתּוֹ בִּתְפִלָּתֶךָ. ״וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ״ — דּוֹר שֶׁשַּׁח בַּעֲוֹנוֹ הוֹשַׁעְתּוֹ בִּתְפִלָּתֶךָ. ״יְמַלֵּט אִי נָקִי״ — דּוֹר שֶׁלֹּא הָיָה נָקִי מִלַּטְתּוֹ בִּתְפִלָּתֶךָ. ״וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ״ — מִלַּטְתּוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ הַבְּרוּרִין.
14 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, הָיָה מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״, אָמַר: מִי אִיכָּא דְּנָיֵים שִׁבְעִין שְׁנִין בְּחֶלְמָא?
15 יוֹמָא חַד הֲוָה אָזֵל בְּאוֹרְחָא, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה נָטַע חָרוּבָא, אֲמַר לֵיהּ: הַאי, עַד כַּמָּה שְׁנִין טָעֵין? אֲמַר לֵיהּ: עַד שִׁבְעִין שְׁנִין. אֲמַר לֵיהּ: פְּשִׁיטָא לָךְ דְּחָיֵית שִׁבְעִין שְׁנִין? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא חָרוּבָא בְּעָלְמָא אַשְׁכְּחֵיהּ. כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלוּ לִי אֲבָהָתִי — שְׁתַלִי נָמֵי לִבְרָאִי.
16 יָתֵיב, קָא כָּרֵיךְ רִיפְתָּא, אֲתַאי לֵיהּ שִׁינְתָּא, נִים. אַהְדַּרָא לֵיהּ מְשּׁוּנִּיתָא, אִיכַּסִּי מֵעֵינָא, וְנִים שִׁבְעִין שְׁנִין. כִּי קָם, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּהוּא קָא מְלַקֵּט מִינַּיְיהוּ, אָמַר לֵיהּ: אַתְּ הוּא דִּשְׁתַלְתֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: בַּר בְּרֵיהּ אֲנָא. אֲמַר לֵיהּ: שְׁמַע מִינַּהּ דִּנְיַימִי שִׁבְעִין שְׁנִין. חֲזָא לַחֲמָרְתֵּיהּ דְּאִתְיְילִידָא לַיהּ רַמְכֵי רַמְכֵי.
17 אֲזַל לְבֵיתֵיהּ אֲמַר לְהוּ: בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל מִי קַיָּים? אֲמַרוּ לֵיהּ: בְּרֵיהּ לֵיתֵאּ, בַּר בְּרֵיהּ אִיתֵאּ. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא חוֹנִי הַמְעַגֵּל. לָא הֵימְנוּהוּ. אֲזַל לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, שַׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנַן דְּקָאָמְרִי: נְהִירָן שְׁמַעְתָּתִין כְּבִשְׁנֵי חוֹנִי הַמְעַגֵּל, דְּכִי הָוֵי עָיֵיל לְבֵית מִדְרְשָׁא — כֹּל קוּשְׁיָא דַּהֲווֹ לְהוּ לְרַבָּנַן הֲוָה מְפָרֵק לְהוּ. אָמַר לְהוּ: אֲנָא נִיהוּ, וְלָא הֵימְנוּהוּ, וְלָא עָבְדִי לֵיהּ יְקָרָא כִּדְמִבְּעֵי לֵיהּ. חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, בְּעָא רַחֲמֵי, וּמִית. אָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא.
18 אַבָּא חִלְקִיָּה בַּר בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל הֲוָה, וְכִי מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא הֲווֹ מְשַׁדְּרִי רַבָּנַן לְגַבֵּיהּ וּבָעֵי רַחֲמֵי, וְאָתֵי מִיטְרָא. זִימְנָא חֲדָא אִיצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא, שַׁדּוּר רַבָּנַן זוּגָא דְּרַבָּנַן לְגַבֵּיהּ לְמִבְעֵי רַחֲמֵי דְּנֵיתֵי מִיטְרָא. אֲזוּל לְבֵיתֵיהּ וְלָא אַשְׁכְּחוּהּו, אֲזוּל בְּדַבְרָא וְאַשְׁכְּחוּהּ דַּהֲוָה קָא רָפֵיק, יְהַבוּ לֵיהּ שְׁלָמָא
19 וְלָא אַסְבַּר לְהוּ אַפֵּיהּ. בְּפַנְיָא, כִּי הֲוָה מְנַקֵּט צִיבֵי, דְּרָא צִיבֵי וּמָרָא בְּחַד כַּתְפָּא, וּגְלִימָא בְּחַד כַּתְפָּא. כּוּלַּהּ אוֹרְחָא לָא סָיֵים מְסָאנֵי, כִּי מָטֵי לְמַיָּא סָיֵים מְסָאנֵיהּ. כִּי מְטָא לְהִיזְמֵי וְהִיגֵי דַּלִּינְהוּ לְמָנֵיהּ. כִּי מְטָא לְמָתָא, נָפְקָה דְּבֵיתְהוּ לְאַפֵּיהּ כִּי מִיקַּשְּׁטָא. כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ, עַלַּת דְּבֵיתְהוּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר עָיֵיל אִיהוּ, וַהֲדַר עָיְילִי רַבָּנַן. יְתֵיב וּכְרֵיךְ רִיפְתָּא וְלָא אֲמַר לְהוּ לְרַבָּנַן תּוּ כְּרוּכוּ. פְּלַג רִיפְתָּא לְיָנוֹקֵי, לְקַשִּׁישָׁא — חֲדָא, וּלְזוּטְרָא — תְּרֵי.
20 אֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ: יָדַעְנָא דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם מִיטְרָא קָא אָתוּ, נִיסַּק לְאִיגָּרָא וְנִיבְעֵי רַחֲמֵי, אֶפְשָׁר דְּמִרַצֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיֵיתֵי מִיטְרָא וְלָא נַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשִׁין. סַקוּ לְאִיגָּרָא, קָם אִיהוּ בַּחֲדָא זָוִיתָא, וְאִיהִי בַּחֲדָא זָוִיתָא, קְדוּם סְלוּק עֲנָנֵי מֵהָךְ זָוִיתָא דִּדְבֵיתְהוּ. כִּי נָחֵית אֲמַר לְהוּ: אַמַּאי אֲתוֹ רַבָּנַן? אֲמַרוּ לֵיהּ: שַׁדַּרוּ לַן רַבָּנַן לְגַבֵּי דְּמָר לְמִיבְעֵי רַחֲמֵי אַמִּיטְרָא. אֲמַר לְהוּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ אֶתְכֶם לְאַבָּא חִלְקִיָּה.
21 אֲמַרוּ לֵיהּ: יָדְעִינַן דְּמִיטְרָא מֵחֲמַת מָר הוּא דַּאֲתָא, אֶלָּא לֵימָא לַן מָר הָנֵי מִילֵּי דִּתְמִיהָא לַן: מַאי טַעְמָא כִּי יָהֵיבְנָא לְמָר שְׁלָמָא לָא אַסְבַּר לַן מָר אַפֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: שְׂכִיר יוֹם הֲוַאי, וְאָמֵינָא: לָא אֶיפַּגַּר. וּמַאי טַעְמָא דְּרָא מָר צִיבֵי אַחַד כַּתְפֵּיהּ וּגְלִימָא אַחַד כַּתְפֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: טַלִּית שְׁאוּלָה הָיְתָה. לְהָכִי שְׁאַלִי, וּלְהָכִי לָא שְׁאַלִי.
22 מַאי טַעְמָא כּוּלַּהּ אוֹרְחָא לָא סָיֵים מָר מְסָאנֵיהּ וְכִי מָטֵי לְמַיָּא סָיֵים מְסָאנֵיהּ? אֲמַר לְהוּ: כּוּלַּהּ אוֹרְחָא חָזֵינָא, בְּמַיָּא לָא קָא חָזֵינָא. מַאי טַעְמָא כִּי מְטָא מָר לְהִיזְמֵי וְהִיגֵי דַּלִּינְהוּ לְמָנֵיהּ? אֲמַר לְהוּ: זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה, וְזֶה אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה.
23 מַאי טַעְמָא כִּי מְטָא מָר לְמָתָא נָפְקָא דְּבֵיתְהוּ דְּמָר כִּי מִיקַּשְּׁטָא? אֲמַר לְהוּ: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. מַאי טַעְמָא עָיְילָא הִיא בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר עָיֵיל מָר אַבָּתְרַהּ, וַהֲדַר עָיְילִינַן אֲנַן? אֲמַר לְהוּ מִשּׁוּם דְּלָא בְּדִיקִיתוּ לִי.
24 מַאי טַעְמָא כִּי כָּרֵיךְ מָר רִיפְתָּא לָא אֲמַר לַן ״אֵיתוֹ כְּרוּכוּ״? מִשּׁוּם דְּלָא נְפִישָׁא רִיפְתָּא, וְאָמֵינָא: לָא אַחְזֵיק בְּהוּ בְּרַבָּנַן טֵיבוּתָא בְּחִנָּם. מַאי טַעְמָא יְהֵיב מָר לְיָנוֹקָא קַשִּׁישָׁא חֲדָא רִיפְתָּא וּלְזוּטְרָא תְּרֵי? אֲמַר לְהוּ: הַאי — קָאֵי בְּבֵיתָא, וְהַאי — יָתֵיב בְּבֵי כְנִישְׁתָּא.
25 וּמַאי טַעְמָא קְדֻים סְלוּק עֲנָנֵי מֵהָךְ זָוִיתָא דַּהֲווֹת קָיְימָא דְּבֵיתְהוּ דְּמָר לַעֲנָנָא דִידֵיהּ? מִשּׁוּם דְּאִיתְּתָא שְׁכִיחָא בְּבֵיתָא, וְיָהֲבָא רִיפְתָּא לַעֲנִיֵּי, וּמְקָרְבָא הֲנָיָיתַהּ. וַאֲנָא יָהֵיבְנָא זוּזָא, וְלָא מְקָרְבָא הֲנָיָיתֵיהּ. אִי נָמֵי: הָנְהוּ בִּירְיוֹנֵי דְּהָווּ בְּשִׁיבָבוּתַן, אֲנָא בָּעֵי רַחֲמֵי דְּלֵימוּתוּ, וְהִיא בָּעֲיָא רַחֲמֵי דְּלִיהְדְּרוּ בִּתְיוּבְתָּא וַהֲדַרוּ.
26 חָנָן הַנֶּחְבָּא בַּר בְּרַתֵּיה דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל הֲוָה, כִּי מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא, הֲווֹ מְשַׁדְּרִי רַבָּנַן יָנוֹקֵי דְּבֵי רַב לְגַבֵּיהּ וְנָקְטִי לֵיהּ בְּשִׁיפּוּלֵי גְלִימֵיהּ, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: אַבָּא, אַבָּא, הַב לַן מִיטְרָא! אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אֵלּוּ, שֶׁאֵין מַכִּירִין בֵּין אַבָּא דְּיָהֵיב מִיטְרָא, לְאַבָּא דְּלָא יָהֵיב מִיטְרָא. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חָנָן הַנֶּחְבָּא״ — מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַחְבִּיא עַצְמוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא.
27 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זְרִיקָא לְרַב סָפְרָא: תָּא חֲזִי מָה בֵּין תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל. חֲסִידֵי דְבָבֶל רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, כִּי הֲוָה מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא אָמְרִי: נִיכַּנֵּיף הֲדָדֵי וְנִיבְעֵי רַחֲמֵי, אֶפְשָׁר דְּמִירַצֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּיֵיתֵי מִיטְרָא.
28 תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל כְּגוֹן רַבִּי יוֹנָה אֲבוּהּ דְּרַבִּי מָנִי, כִּי הֲוָה מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא, הֲוָה עָיֵיל לְבֵיתֵיהּ וַאֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי גּוּאַלְקִי, וְאֵיזִיל וְאַיְיתֵי לִי בְּזוּזָא עִיבוּרָא. כִּי הֲוָה נָפֵיק לְבָרָא, אָזֵיל וְקָאֵי בְּדוּכְתָּא עַמִּיקְתָּא, דִּכְתִיב: ״מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳״, וְקָאֵי בְּדוּכְתָּא צְנִיעָא, וּמִכַּסֵּי בְּשַׂקָּא, וּבָעֵי רַחֲמֵי, וְאָתֵי מִיטְרָא. כִּי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ, אָמְרִי לֵיהּ: אַיְיתִי מָר עִיבוּרָא? אֲמַר לְהוּ: אָמֵינָא, הוֹאִיל וַאֲתָא מִיטְרָא, הַשְׁתָּא רָוַוח עָלְמָא.
29 וְתוּ, רַבִּי מָנִי בְּרֵיהּ הֲווֹ קָא מְצַעֲרִי לֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה. אִישְׁתַּטַּח עַל קִבְרָא דַאֲבוּהּ, אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא אַבָּא! הָנֵי מְצַעֲרוּ לִי. יוֹמָא חַד הֲווֹ קָא חָלְפִי הָתָם, אִינְּקוּט כַּרְעָא דְסוּסָווֹתַיְיהוּ עַד דְּקַבִּילוּ עֲלַיְיהוּ דְּלָא קָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ.
30 וְתוּ: רַבִּי מָנִי הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב, אֲמַר לֵיהּ: עַתִּירֵי דְּבֵי חָמִי קָא מְצַעֲרוּ לִי. אֲמַר: לִיעֲנוֹ, וְאִיעֲנוֹ. אֲמַר: קָא דָחֲקוּ לִי. אֲמַר: לִיעַתְּרוּ, וְאִיעַתַּרוּ.
31 אֲמַר: לָא מִיקַּבְּלִי עֲלַי אִינָשֵׁי בֵּיתִי. אֲמַר לֵיהּ: מָה שְׁמַהּ? חַנָּה. תִּתְיַיפִּי חַנָּה. וְנִתְיַיפֵּת. אֲמַר לֵיהּ: קָא מִגַּנְדְּרָא עֲלַי. אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי תַּחְזוֹר חַנָּה לְשַׁחְרוּרִיתָהּ, וְחָזְרָה חַנָּה לְשַׁחְרוּרִיתָהּ.
32 הָנְהוּ תְּרֵי תַלְמִידֵי דַּהֲווֹ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב, אֲמַרוּ לֵיהּ: נִיבְעֵי מָר רַחֲמֵי עֲלַן דְּנִיחֲכֵים טוּבָא. אֲמַר לְהוּ: עִמִּי הָיְתָה, וּשְׁלַחְתִּיהָ.
33 רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּמִן יוֹקֶרֶת. שִׁבְקֵיהּ, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי.
פירוש רש"י על תענית כ״ג
1 דכתיב בעתם – זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות דאין טורח לבני אדם דאינם הולכין לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת בפסחים דף קיב::
2 שכן מצינו – כלומר ושמא תאמר אין סיפק בגשמים של ב' לילות בשבת מצינו בימי שמעון בן שטח כו':
3 וצררו – קשרו ואצרו:
4 הורדוס – סתר בנין דעזרא ובנה בנין יפה ממנו בב"ב דף ד.:
5 עוגה – שורה עגולה כמו עוגה שהיא עגולה:
6 כדרך שעשה חבקוק – כדמפרש בתרגום של תפלת חבקוק על משמרתי אעמדה כמין בית האסורים עשה וישב:
7 ראינוך ולא נמות – נראה אותך ולא נמות בניחותא השתדל שלא נמות ברעב מפני עצירת גשמים:
8 פר הודאה – להתודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים חוני בזמן הבית היה:
9 כמהין ופטריות – בוליי"ץ בלע"ז שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו:
10 אלמלא חוני אתה – ואדם גדול:
11 לנדות – שמנדין על כבוד הרב שהטיח דברים ואמר לא כך שאלתי:
12 שאלמלא היו שנים כשני אליהו – גזירת עצירת גשמים:
13 ומפתח של גשמים בידו של אליהו – גרסינן:
14 לא נמצא שם שמים מתחלל – בתמיה שאליהו נשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי מלכים א י'ז:י' ואתה נשבע שאין אתה זז עד שירדו גשמים:
15 נמצא שם שמים מתחלל על ידך – דזה או זה בא לידי שבועת שוא:
16 מתחטא – לשון חטא כלומר הוי הולך וחוטא:
17 לשכת הגזית – סנהדרין:
18 דור שהיה אפל – מרוב צער שלא ירדו גשמים:
19 הושעת בתפלתך – מן המיתה שהבאת עליהם שובע:
20 של אותו צדיק – חוני המעגל היה מצטער על המקרא הזה:
21 שיר המעלות – לשון עילוי:
22 היינו כחולמים – כחלום נדמה גלות בבל שהיה שבעים שנה:
23 שבעין שני בחלמא – בתמיה מי איתא דניים שבעין שנין בחלמיה ויש אדם ישן שבעים שנה בשינה אחת:
24 עד שבעין שנין – לא טעין פירא בטעינא קמייתא:
25 הכי גרסי' אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתיי אנא נמי אישתיל לבראי:
26 יתיב – חוני המעגל וקא כריך רפתא:
27 אהדרא ליה משוניתא – עלתה סביבותיו שן סלע:
28 ואיכסי מעינא דאינשי – ולא אשכחוהו התם:
29 רמכי רמכי – וולדי וולדות באלו השנים דניים מעוברת זכר היתה וחזר ובא עליה והולידו:
30 אמר להו – שאל להון בנו של חוני המעגל קיים הוא:
31 נהירנא לן הנך שמעתתא – מוגהת לנו שמועה זו כאילו למדנוה בחייו של חוני המעגל שהיה מפרקה לנו ומגיה לנו יפה יפה:
32 או חברותא או מיתותא – ולא גרסינן הכא כחברי דאיוב אלא בבבא בתרא דף טז: גבי מעשה דאיוב אם אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד כבתחילה נוח לו שימות אי נמי משום הנך בריוני לא כתוב בספרינו:
33 רפיק בדברא – עודר בשדה:
34 לא אסבר להו אפיה – לא החזיר להם פניו:
35 בפניא – לפנות ערב כשהלך לביתו:
36 דלינהו למניה – הגביה בגדיו אחר כתיפיו כדי שלא יקרעו:
37 כי מיקשטא – בתכשיטין:
38 לאיגרא – עלייה:
39 זויתא – זוית:
40 מזויתא דדביתהו – מאותו הרוח שאשתו שם עלו העבים תחלה שהיא נענית תחלה:
41 לא אפגר – לא אתבטל ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן שבת דף קכט::
42 מ"ט דרת – מדוע נשאת הטלית על כתף אחת ולא נתת בכתף תחת המשאוי:
43 להכי שאלה לי – להתעטף בה:
44 ולהכי לא שאלה לי – להטיל עליה קוצין לקרעה:
45 במיא לא חזינן – מה דאית בה ושמא ישכנו דג או נחש:
46 דלא בדקיתו לי – אם כשרים אם פריצים דאמר מר במס' דרך ארץ רבה פ"ה כל אדם יהי בעיניך כלסטים:
47 טובת הנאה חנם – דאינהו לא הוו קא אכלי דליכא ריפתא וקא מחזקינן בהו טובה חנם:
48 ינוקא קאי בבי כנישתא – קמי רביה ולא אתי כולי יומא:
49 דאיתתא שכיחא בביתא – כל יומא וכי מיצטריך ענייא מידי אזלה ויהבה:
50 ועוד דמקרבא הנייתה – שדבר אכילה היא נותנת לעני והוא בלא טורח ממה שהיתה נותנת מעות ויטריח העני עד שיקנה:
51 אי נמי – אהכי קדים ענני דידה:
52 משום ביריוני – בורים עמי הארץ:
53 ינוקי דבי רב – להמריך לבו ויתכוין בתפלתו:
54 בשיפולי – בשולי בגדיו:
55 אבא אבא – כך רגילים לקרותו כיתום שאמר אבי אבי:
56 שאין מכירין – בין חוני לאבא כסבורין עלי שאני אביהן:
57 ה"נ שהיה מחבא – ולא גרסי' שהיה מחבא בבית הכסא כי הוה בעי רחמי אמיא היה מחבא עצמו מרוב ענוה ומאן דגרס בית הכסא כלומר מתחבא בבגדיו כשהוא נכנס להסך את רגליו מרוב צניעות:
58 רב הונא ורב חסדא – חסידי דבבל מפרסמין את הדבר ושל ארץ ישראל צנועין ולא מודיעין שבא המטר בשבילם:
59 תא ליכניף אהדדי – אלמא משום חד מינייהו לא אתי מיטרא:
60 תקיפי דארץ ישראל רבי יונה – וקא חזינן דמחמתיה אתי מיטרא:
61 גואלקא – טשק"א בלע"ז:
62 ואייתי בזוזא עיבורא – דגן משום כפנא שאפילו לבני ביתו לא היה מודיע:
63 אייתי לן מר מעיבורא – דבעית למיזבן:
64 רווחא עלמא – דליהוי שובע ואהכי לא זבני ביוקרא דהשתא:
65 הוו קא חלפי – דבי נשיאה:
66 התם – עלויה מערתא דרבי יונה:
67 אינקוט – נדבקו בקרקע שעל גבי מערה ולא היו יכולין לזוז ממקומן:
68 עתירי דבי חמי – עשירים של בית חמי:
69 ליענו – יהיו עניים:
70 קא דחקי לי – ליתן להן פרנסה:
71 לא מקבלי עלי אינשי ביתי – אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה:
72 מגנדרא – מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה. מגנדרא מלשון מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו חולין דף ז.:
73 עמי היתה ושלחתיה – דבר זה היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך:
74 דמן דיוקרת – מקום: