רשב"א על בבא קמא צ״ט

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

מפרשים:
1 לא צריכא דצמר וסממנין דבעל הבית. ואיכא למידק מאי דוחקא לשמואל לאוקמי בשהקדיחתו בשעת נפילה וצמר וסממנין דבעל הבית לוקמה בשהקדיחתו אפילו לאחר נפילה וסממנין דצבע. וי"ל משום דאורחא דמלתא הכי דבעל הצמר יהיב סממנין. ועוד י"ל דתלמודא הוי מצי למיפרך הכי אלא דעדיפא מינה אקשי ליה אי הכי צמר וסממנין מבעי' ליה.
2 צבע אגר ידיה דאית ליה. כלומר וכל השבח אינו בא אלא מן הצמר והסממנים. ואיכא למידק, אם כן מאי שנא נתן לו עצים לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ואמאי קונה האומן בשבח כלי והלא האומן אין לו אלא שכר ידיו. תירץ הראב"ד ז"ל דלגבי צמר סממנין הוא דעבדי לשבחא ואומן לא קנה בהו ולא מידי אבל עצים כיון דלא צריכין לסממנין אלא לאומנותיה של אומן אומנותיה זה הוא סמניו.
3 דאגריה לבטשי כל בטשי ובטשי במעתא. פירש רש"י ז"ל שהתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה ודריכה במעתא שאינו קבלן דליקני בשבח לו אלא שכר יום. ואינו דאם כן מאי כל בטשי ובטשי במעתא דקאמר דלמה למימר הכי. ואי משום דהוה שכר יום לימא הכא במאי עסקינן בשכר יום. ויש מפרשים דשכרו לבטשי וכל בטשי במעתא עובר משום בל תלין אבטשי קמייתי דבההיא ליכא שבחא ואיכא שכירות מעתא חדא. ואם תאמר אכתי תיקשי אמאי לא תירץ ליה דבשכיר יום עסקינן. י"ל משום דלישנא דברייתא לא משמע הכי דקתני וגמר והודיע ואי בשכיר יום מאי הודאה שייכא.
4 הכי גרסינן: ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דלא אגרין לבטשי מסייע לרב ששת דבעי מיניה מרב ששת וכו'. ופשט להו עובר דהא ברייתא נמי אמרה הכי דעובר. ובתר הכי אמרינן לימא דרב ששת פליגא אדרב אשי מדקפשט רב ששת דעובר אלמא אין אומן קונה בשבח כלי. וכן גריס רש"י ז"ל וגירסת הספרים דגרסי' ולמה דסליק אדעתיה מעיקרא הא דבעו מרב ששת כו' ופשט להו דעובר לימא דרב ששת פליגא אדרב אשי ליתא להאי גירסא כלל, דפירושו דהא ברייתא כי מפרשינן כדמעיקרא או כדמפרשינן לה כי השתא דאגריה לבטשי לא מעלה ולא מוריד להא דרב ששת דהא רב ששת בהדיא פשט להו דקבלנות עובר משום בל תלין אלמא אין אומן קונה בשבח כלי אית ליה וכי מפרשינן נמי כי השתא דאגרי לבטשא איכא למימר דרב ששת פליג אדרב אשי דרב ששת לאו אהא ברייתא סמיך ולא מינה פשיט להו.
5 אמר רב שמואל בר אבא בשליחותו דאגרא בשליחא דאגרתא. איכא למידק דהא התם בפרק המקבל ב"מ קיב א פירשו בהדיא ספיקא דאומן קונה בשבח כלי הוא דבעו מיניה כדאיתא בהדיא בשלהי פרק המקבל דהכי גרסינן התם בעי מיניה מרב ששת קבלנות עובר משום בל תלין אומן קונה בשבח כלי ואינו עובר או אינו קונה בשבח ועובר. תירצו בתוספות דיש לומר דהם שאלו סתם אלא משום דסבירא ליה לתלמודא דעיקר השאלה משום אומן קונה בשבח כלי או לא הכניסו בדברי השואל כן. ויש כיוצא בזו בפרק קא דנדרים צ, א דאמרינן התם בעי רבינא הזמינו לבית הכסא מהו וכן הזמינו לבית המרחץ מהו זימון מועיל או אינו מועיל ובפרק קמא דשבת י, א אמרינן דבית הכסא בלחוד הוא דמבעיא ליה לרבינא משום דנפיש זוהמיה אבל מרחץ דלא נפיש זוהמא פשיטא ליה דאין זימון. ויש עוד כיוצא בהן בתלמוד.
6 הא ברייתא דעשה לי שירין ונזמים וטבעת. פירשתיה בקידושין פרק האיש מקדש בו ובשלוחו.
7 ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. והוה ליה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת. ואיכא למידק דהא מלוה שיש עליה משכון היא שהרי אומן תפס ליה אאגריה וכדאמרינן בפרק השוכר את האומנין ב"מ פ, ב ואמרינן בפרק קמא דקידושין יט, א דהמקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדרבי יוסי ב"ר יהודה, ותירצו בתוספות דהכא מיירי כשהאומן עושה הנזמין בבית האשה דכיון שעושה אותם בביתה לא תפיס להו אאגרי. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דמא שנא בביתה מכל מקום השירים ונזמין מסירים הם ביד אומן והוא תפוס בה מן הדין משום שכירותו ועוד דאם כן לפלוג וליתני בדידה. ונ"ל שלא אמרו מקדש במלוה שיש עליה משכון אלא במשכון שמשכנו בידו בעל המשכון שקנאו או מדרבי יצחק דאמר מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה או מדרבי יוסי ב"ר יהודה אבל אומן אין כלי משכון בידו אלא דאיהו תפיס ליה מנפשיה ואגריה, ותדע לך דהא תנין ב"מ שם כל האומנין שומר שכר ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כרבי מאי דתניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר ואמרינן אפילו תימא רבי מאיר בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ומוגיר ליה לדידיה הוי עליה שומר שכר אלמא אפילו לכשתמצא לומר דמתניתין רבי מאיר הוא לא משום דתפיס ליה אאגריה אתיא לה להאי לישנא ואילו חשבת ליה כמלוה על משכון בין הלווהו מעות בין הלווהו פירות הוה שומר שכר לרבי מאיר דתנין התם המלוה על המשכון שומר שכר רבי יהודה אומר הלווהו מעות שומר חנם הלווהו פירות שומר שכר. וסתם מתניתין רבי מאיר היא, ואפילו ללישנא דמחליף התם רבה בר אבהו ותני שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם ולומר דמתניתין רבי מאיר דסתם מתניתין כוותיה ודלא כרבי יהודה ואם איתא מתניתין אפילו רבי יהודה היא דהא במלוה פירות על המשכון מודה רבי יהודה דהוי שומר שכר כדאיתא במתניתין ואומן כהלווהו פירות הוא דניחא ליה דהלוהו דלקרוהו _ ש"מ ועוד דהא קיימא לן דאין אומן שומר שכר אלא באומר הבא מעות וטול את שלך דגלי אדעתיה דתפיס אאגריה הא טול את שלך והבא מעות ואי נמי באומר גמרתיו הא לאו הכי בש"מ ליתא לג' תיבות אלו הוי שומר חנם והכא לא קאמר ליה הבא מעות וטול את שלך, כנ"ל וכבר כתבתיה בארוכה בקדושין בפרק האיש מקדש קידושין מח, ב ד"ה אמרי.
8 רבא אמר דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת. וכן הלכתא. ובשלהי פרק קמא דע"א יט, ב נמי אמרינן בנה שכרו מותר מאי טעמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אימת קא הוי ע"א במכוש אחרון מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה.
9 מגרומתא. פירש רש"י ז"ל ששחט מתוך אחת הטבעות והגרים לחוץ בין טבעות לטבעות ושייר מלא חוט על פני רובה, וכן פירש גם כן בחולין בפרק קמא יח, א. ואין פירושו כאן מחוור, דכל הטבעות מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה תחתונה כולה מקום שחיטה, וכבר כתבתי בארוכה בפרק קמא דחולין גבי השוחט מתוך הטבעת שם אלא מגרומתא דשחיט בטבעת גדול והרים חוץ לטבעת ואי נמי חוץ משפוי כובע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה התם בחולין, והכא בששחט בשאר טבעות שאינן מקיפות כל הקנה ואחר ששחט רוב הקנה הגרים ויצא חוץ ממקום שחיטה ורב מספקא ליה התם אי הלכה כרבי יוסי בר יהודה בשאר טבעות דנימא אם שייר מלא חוט על פני רובה כמו שאמר בטבעת גדול אם לא ומשום הכי קאמר הכא מנעך מספק אסור.
10 ולענין פסק הלכה: בטבח אם טבח אומן הוא בשכר חייב דלהכי יהבי ליה אגרא כי היכי דלידוק טפי ואם בחנם פטור. ואף על גב דאמרינן לעיל בבא קמא כו, א אדם מועד לעולם בין ער בין ישן באונס כי האי לא מחייבינן ליה משום מזיק דלא בכל הנזקין חייב וכדאיתא בריש פרק המניח את הכד כז, ב ותוד"ה ושמא, ואם הדיוט אפילו בחנם חייב.
11 והתניא בין אומן בין הדיוט חייב. ואם תאמר אמאי לא פריק כאן בשכר וכאן בחנם דברייתא קמייתא דפטור אומן בחנם ובתרייתא דחייב אפילו אומן בשכר י"ל דאילו אומן בראיית המטבעות לא היה לו להכניס עצמו ואפילו באונס עד שיהא אומן כדנכו ואיסר דלא צריכי למילף כלל.
12 אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנכו ואיסר דלא צריכי למילף. יש מפרשים דאפילו דנכו ואיסר בשכר חייבים דאפילו אומן כטבחא דצפורי חייב כל שהקדים לו שכר וטבח דצפורי בשחיטה כדנכו ואיסר בראיית המטבע. ולדידי קשיא לי, דאם כן אפילו בדנכו ואיסר איכא חילוק הוה ליה לאפלוגי ברייתא קמייתא באומן גויפה כדנכו ואיסר בין בשכרא בין בחנם. ועוד דכי משני רב פפא ברייתא תרווייהו הוה ליה למימר איבעית אימא באומן אפילו כדנכו ואיסר וקמייתא בחנם ובתרייתא בשכר. ואיבעית אימא כאן וכאן בחנם וקמייתא בדנכו ואיסר ובתרייתא בשארא. אלא ודאי דנכו ואיסר דבקיאי טפי אפילו בשכר פטורים וכל השאר בחנם חייבין וברייתא מלתא פסיקא תנו, דהפרש יש בין אומן דשחיטה לאומן דראיית המטבעות דאלו גבי שחיטה תלוי באומנות דידים שייך שאפילו האומן הבקי כטבחא דצפורי יקלקל לעתים אלא אם כן ישגיח ויכוין במלאכתו היטב ולפיכך לאו אנוס גמור חשבינן ליה אבל בראיית המטבעות כל שהוא בקי הרבה כדנכו ואיסר כיון שהדבר תלוי בראייה והבקיאות בצורת המטבע לא שייך שיטעה בו הבקי כדנכו ואיסר וכשטעה אונס גמור הוא ושומר שכר פטור מן האונסין והלכך דנכו ואיסר אפילו בשכר פטורין. כנ"ל.
13 הא דאמרינן: והא רבי חייא לא צריך למילף. איכא למימר דמידע הוי ידעי דרבי חייא לא צריך למילף דבקי היה כדנכו ואיסר. אי נמי איכא למימר דמסתמא אי לאו דמומחה שפיר לא הוה מחית נפשיה לספיקא.