רשב"א על בבא קמא נ״ז

1 א"ל מודינא לך בבעלי חיים דכיון דנקטי להו נגרי ברייתא בעו נטירותא יתירתא. ומעתה לא צרכינן לפרושי ההיא קמיי' בתרתי שהחזירה בצפרא ובהחזירה בצהרים ומעיקרא הוא דלא אסיק אדעתיה האי פירוקא א"ל שאני אומר לסטים מזויין גנב הוא איכא למידק למה ליה לרב יוסף לדחוק נפשיה כולי הא ולאוקמה בלסטים מזויין ולמימר דלסטים מזויין גנב הוא לוקמה בטוען טענת גנב וכששמרה שמירה מעולה אם כספים שקברן תחת הקרקע עמוק עמוק ואם בהמה שהקיפה חומה של ברזל או שחלה הוא שהוא אנוס וי"ל דשומר שכר אינו פטור בכל זה שהתורה מחייבתו בגניבה שהיא קרובה לאונסים ולפיכך אינו פטור עד שיהא עומד ושומר ואי נמי באונס שבי וכדאמרינן בפרק הפועלים עד היכן שומר שכר חייב לשמור עד הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותניא אלו הן אונסין ששומר שכר פטור כמו ותפול שבא ותקחם ובירושלמי אמרו אפילו הקיפה מחיצה של ברזל וכבר כתבתיה בארוכה בפרק המפקיד ובפרק הפועלים בס"ד ונראה דהיינו נמי דלא מקשי ליה רבא גופיה לרב יוסף מהני דמקשי ליה אביי משום דלרבא אפילו על בעידנא דעייל אינשי וגנא בעידנא דגנו אינשי שומר שכר פטור ולדידיה לא קשיא לן לרב יוסף דאפשר לאוקמינהו בטוען שנגנב הגנבה בעידנא דעל או דגנא בדגנו ובדעיילי אינשי.

2 אמר ליה קא סבר האי תנא קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילה בשבועה. ואם תאמר לאביי דמקשי ליה מינה ומשמע דס"ל דכפילא בשבועה עדיפא מקרנא בלא שבועה א"כ מנא ליה דפרשה ראשונה בשומר חנם ושנייה בשומר שכר וכן מנא ליה דשואל חייב בגניבה ואבדה דכל הני נפקי לן בפרק השואל מהאי טעמא דקרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה פירש רש"י ז"ל דפרשה ראשונה בשומר חנם ושניה בשומר חמור או שור דצריכין טרחא יתירא הלכך סברא הוא דכל דליכא טרחא בחנם וכי איכא טרחא בשכר ושואל דחייב בגניבה ואבדה נפקא ליה מדכתיב וכי ישאל ו' מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון וכדאיתא נמי התם וכבר כתבתי כל זה בארוכה בפרק המפקיד בס"ד.

3 ולענין פסק הלכה בשומר אבדה ר"ח וכן הרי"ף ז"ל פסקו כרב יוסף והביא ר"ח ז"ל ראיה מדאמרינן בנדרים פרק אין בין המודר בענין ומחזיר לו אבדתו ל"ש אלא בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה אבל בשנכסי בעל אבדה אסורין על מחזיר האבדה לא יחזיר דקא מתהני בפרוטה דרב יוסף ואע"ג דאמרינן התם פרוטה דרב יוסף לא שכיחא לא לדחויי לדרב יוסף לומר דליתא אלא משום דלא שכיחא הוא דשרי מכלל דמודו בה היכא דשכיחי ולא קא שרו אלא משום דלא שכיחא ובתוס' פסקו כרבה דכללא הוא הלכה כרבה חוץ משדה ענין ומחצה ובכ"מ שנחלקו משמע וההיא דנדרים לאו ראיה היא דאפילו רבה מודה בה דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דלא חשוב שומר שכר בכך.