רשב"א על בבא קמא צ״ה

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

מפרשים:
1 כאן בגזילה קיימת וכאן בגזילה שאינה קיימת. ואם תאמר רועים מאי גזילה קיימת איכא. י"ל ברועה בהמת אחרים וגונב מהן גיזה וחלב. ומסתברא אפילו בשלו ובשגזל עמיר ליתן לפני בהמתו. והראב"ד ז"ל כתב והא דקאמר בגזילה קיימת או היא או חלופיה קאמר והיינו הרועים שאין הגזילה קיימת בידיהו בעין אלא שיש בידן חלופה.
2 כיון דאיכא פסידא דבירה שוויה רבנן כגזלה שאינה קיימת. ומיהו דמים מיהא משלם כיון שהיא קיימת ושתי תקנות היו בגזלה שאינה קיימת כלל אפילו דמים אינו משלם אבל בשגזלה קיימת מחזיר ואי איכא פסידא דבירה משלם דמים ואינו מחזיר בעינה מפני התקנה.
3 הגוזל את הרחל וגזזה וילדה משלם את גיזותיה ואת ולדותיה וכו'. בגוזל את הרחל ונטענה או נתעברה אצלו היא מתניתא דאי בשגזלה טעונה ומעוברת ליכא מאן דאמר שיהא לגזלן בגיזות והולודות דלכולי עלמא כשעת גזלה משלם, ותנן גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה עומדת לילד ודמי רחל עומדת ליגזז והא מתניתין כולי עלמא היא, ושנינו בפרק המפקיד ב"מ מג, א השולח יד בפקדון בית שמאי אומר ילקה בחסר וביתר בית הלל אומרים כשעת הוצאה מבית בעלים ואוקי פלוגתייהו בהאי פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה בית שמאי כרבי מאיר דמלקינן ליה אפילו ביתר דהיינו גזלות וולדות שנטענה וגזזה ונתעברה וילדה ובית הלל כרבי יהודה דאמר כשעת הגזלה דהיינו חוזרת בעיניה, ועוד דבסמוך מוקמינן פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בשבח שעל גבי גזלה כלומר שהשביח וילדה ביד הגזלן ועדיין היא על גבה וכדמייתא עלה סיפא דמתניתין דקתני פרה ונתעברה אצלו. והוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי בפירוש ר"ח ז"ל חלוף זה, וכן כתב גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם אותה ואת גיזותיה ואת וולדותיה דברי רבי מאיר כו', ושמא הוא כטעות ידי סופר בגירסא. וכן נראה ממה שפירש ז"ל שכתב בפירוש הברייתא דרבי מאיר סבר מחזיר הכל רבי יהודה סבר הקרן בלבד רבי שמעון סבר הקרן חוזר והגזל והולדות חולקין עד כאן. והגיזות והולדות שהיו על גבה בשעת הוצאה מבית בעלים קרן הוא. אלא אם כן יפרש הוא ז"ל שאפילו הגיזה שהשביחה ונתגדלה וכן הולד שהיה קטן שלא הגיע זמן לידה ונגמר ביד גזלן קרי שנוי ובהא פליגי והוי ליה כגזל עגל ונעשה שור שה ונעשה איל. וגם זה אינו מחוור בעיני, דמדקתני ברישא דמתניתין גזל פרה מעוברת וילדה אצלו רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ורחל העומדת לגזוז משמע דאף על פי שאין עומדת לילד בשעת הגזלה ולא עומדת לגזוז משלם כאילו עומדת לילד וליגזז וגידול הגיזה והולד אינו נעשה שינוי שהגיזות והולדות טפילה הן לגוף הבהמה וכיון שגוף הבהמה לא נשתנה אף על פי שגוף הגזה והולד נשתנה אין זה קרי שנוי. כנ"ל. וגם הראב"ד ז"ל פירשה בגיזות וולדות שנתחדשו ובאו לאחר גזלה וטעמא דרבי מאיר כדאסיקנא משום קנסא.
4 למאי נפקא מינה להיכא דכחיש מכחש. כלומר כחש דלא הדר דהוי שינוי שאינו חוזר.
5 תא שמע לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ואי אמרת שנוי במקומו עומד דמי צמרו ושבחו בעי למיתבא ליה. מסתברא לי דהאי לישנא לאו דוקא דכל שאתה אומר שינוי במקומו עומד אינו משלם דמים אלא צמרו ושבחו הוא מחזיר בעיניה ואם השבח יתר על ההוצאעה נותן לו הוצאה כדברי רבי יהודה שם במשנה אלא לישנא בעלמא הוא דקאמר והכונה לומר דאפילו השבח הוה דבעל הבית ולא הוה פליג רבי מאיר עליה דרבי יהודה בהא. כנ"ל.
6 אלא שמע מינה קסבר רבי מאיר שנוי קונה והכא קנסא הוא דקא קניס. כלומר בגוזל את הרחל וגזזה ובצבע לא קניס משום דבשוגג הוא שאינו סבור שיקפיד בעל הבית בכך וכדאסיקנא בסמוך, וטעמיה דר' יהודא כצ"ל ור' יוחנן ט"ס הוא אע"ג דס"ל שנוי קונה משום דקסבר דמשנה מדעת בעל הבית _ ש"מ אינו נקרא גזלן שאין הצובע מתכוון לגזול וכששנה מצבע לצבע הוה ליה באותו צבע כיורד שלא ברשות וידו על התחתונה דרבי מאיר בלחוד הוא דאית ליה כל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן כדמוכח בפרק השוכר את האומנין גבי להוליכה בהר והוליכה בבקעה.
7 קשיא לי, אכתי מנא ליה ממתניתין דלצבוע לו אדום דסבירא ליה לרבי מאיר שנוי קונה דלמא לעולם שינוי אינו קונה בעלמא והכא שאני משום דקסבר אומן קונה בשבח כלי דכל ששנה מדעת בעל הבית לא על דעת להשביח לבעל הבית צבעו אלא להשביח לעצמו. וי"ל דלא בעי לאוקמה בהכין משום דרבא אסיק לקמיה לט, א בפלוגתא דעשה לי שירים ונזמים דבין רבי מאיר וחכמים סבירא להו דאין אומן קונה בשבח כלי, ועוד י"ל דעל כרחין לאו משום דקונה בשבח כלי הוא מדקתני נותן לו דמי צמרו ואם איתא צמרו מבעי ליה והצבע נוטל בו כדי שבחו או שמא שמין לו ובעל הצמר מסלקו בדמים, ועוד דעל כרחין רבי מאיר סבירא ליה כל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן וכדדייק לה בפרק השוכר את האומנין מדתניא רבי שמעון אומר משום רבי מאיר הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח טלית מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית אלמא הנותן צמר לצבוע לו אדום וצבעו שחור גזלן הוא ומשום דשינוי קונה אמרה רבי מאיר.
8 חמשה גובין מן המחוררין. לאו דוקא חמשה דהא איכא מזון האשה והבנות כדתניא כדתנן בפרק הניזקין והתם נמי לאו דוקא חמשה דהא איכא מזון האשה והבנות מנכסים משועבדים שייר נמי מקבל לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב וכתובת אשה שאין בהן אחריות נכסים ותנא הכא והוא הדין התם תנא התם והוא הדין הכא. והמקבל לזון בן אשתו ובת אשתו דקתני שאין גובין אלא מן המחוררין דוקא בשלא קנו מידו הא קנו מידו גובין אף מן המשועבדים, ודתניא מתו בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין והיא נזונית מנכסים משועבדים, ואוקימנא בגיטין בריש פרק הניזקין גיטין נא, א ובכתובות בריש פרק הנושא את האשה כתובות קב, ב בשקנו מידו.
9 לא כגון שגזל שדה ומכרה לאחר והשביחה ואתי מריה קמא וקא טריף לה לארעא כו'. כלומר דהכא אי אפשר לאוקמי אלא בלוקח מגזלן מדקתני בה פירות דאילו בבעל חוב בעל חוב אינו גובה פירות וכדקאמר בפרק שנים אוחזין בטלית ב"מ יב, ב אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדין כו' מאי לאו בלוקח מגזלן לא בבעל חוב אי בבעל חוב מי אית ליה פירי והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח שבח אין פירות לא.
10 מאי לאו בעם הארץ דלא ידע דקרקע אינה נגזלת. איכא למידק, מאי קא מייתי מגזלת קרקע למטלטלין דשאני קרקע דאינה נגזלת. ומדינא נפקא בין היא בין פירות ושבח מיד גזלן ומיד לוקח מגזלן יש לומר _ עי' ש"מ דכיון דאינו נוטל אפילו הוצאה מן הנגזל אלא חוזר הוא אצל גזלן זהו ודאי משום קנס דאי לאו הכי הוצאה מיהא נוטל מבעל הקרקע. והראב"ד ז"ל פירש דאי לאו משום קנסא הוי שקיל כאריס היורד שלא ברשות מיהא. ואם תאמר מנא להו מיהא דלא שקיל הוצאה אי נמי כיורד שלא ברשות. וכי תימא מדקתני שבח קרקעות משמע דמסלק מכולא שבחא, הא ליתא, דגדולה מזו אמרו בשלהי מי שמת ב"ב קנג, ב שבח קרקעות כיצד הרי שמכר את השדה והשביחה והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין, ואוקימנא מאי שבח חצי שבח. וי"ל דאין הכי נמי דהוה מצי לדחויי לה הכין אלא דעדיפא מינה דחינן ליה ולומר דאפילו למאי דסבירא ליה דכולא שבח ובלא הוצאה קאמר אפילו הכי לא תידוק מינה מידי דבחכם דידע מיירי.
11 קשיא לי, למה ליה למימר בעם הארץ דלא ידע דקרקע אינה נגזלת ובהכיר בה שאינו שלו, לימא מאי לאו בשלא הכיר בה שאינה שלו ולקחה ואפילו הכי קתני דבעל הקרקע שקיל. וי"ל שדרך התלמוד שהמקשה מרגיש מה שיכול המתרץ לדחות ומפני שבא התירוץ לא בחכם הקדים הוא ואמר מאי לאו בעם הארץ שאילו אמר מאי לאו בשאינו מכיר בה היה המתרץ צריך לומר במכיר ובתלמיד חכם. ואם תאמר כיון דמכיר בה מאי קנסא איכא דהא אמרינן בפרק שנים אוחזין ב"מ טו, ב הכיר בה שאינו שלו ולקחה רב אמר מעות יש לו שבח אין לו אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשם פקדון ושמואל אמר אפילו מעות אין לו אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשם מתנה, הילכך בין למר ובין למר שבח מיהא מדינא אין לו. וי"ל דהתם בשלא כתב לו את האחריות אבל הכא בשכתב לו את האחריות דכל שכתב לו אחריות אינו נותן לו לשם מתנה ולא לשם פקדון ומשום רבית ליכא, כדאמר התם בשקנו מידו, או שיש לו קרקע לגזלן לגבות ממנו, ואף על גב דסאה בסאה אסור אפילו יש לו קרקע וקנו מידו התם הלואה והכא זביני וכדאיתא התם.
12 אמר רב זביד שבח שעל גבי גזילה איכא בינייהו. כלומר שנטענה ונתעברה אצלו ועדיין לא ילדה ולא גזזה. רבי יהודה סבר כולה דנגזל הוה, ולא משום דסבירא ליה לרבי יהודה שנוי במקומו עומד דאם כן לוקמה כשטה דלעיל בבא קמא לג, ב דאמרינן בית שמאי ורבי שמעון בן יהודה ורבי אליער בן יעקב ורבי שמעון בן אלעזר ורבי ישמעאל כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד ולא מני רבי יהודה בהדייהו, אלא טעמיה דרבי יהודה או משום דקניס ליה נמי כרבי מאיר אלא דרבי מאיר קניס טובא ורבי יהודה לא קניס אלא בשעל גבי גזלה לחוד, ורבי שמעון סבר דאפילו שעל גבי גזלה שבקינן ליה כמי ששם את הבהמה ואינו משלם אלא דמים ראשונים, כאילו היא שומא אצלו בכסף, ואי נמי י"ל דסבירא ליה לרבי יהודה דשנוי כזה כל שהוא עדיין על גבי גזלה אינו כשנוי שאינו חוזר אלא כשנוי שחוזר, והיינו דגזלה חוזרת בעיניה. ורב פפא אמר דכולי עלמא שבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי כלומר או כולו או מקצתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומאי חוזרת בעיניה כעין שגזלה. וטעמיה דרבי יהודה משום תקנת השבין דאילו מדינא כל שהוא על גבי גזילה הרי הוא כשנוי החוזר אלא משום התקנה אמרו שיהא כולו לגזלן. ואף על גב דאמרו לעיל דבגזלה קיימת לא עשו בו תקנה הני מילי בעיקר גזלה שגזל אבל לא בשבח שהשביחה ואף על פי שהוא עדיין על גבי גזלה, והיינו דאמרינן גבי בעיא דרבא דבעי השביח אינו יהודי מהו אמר ליה רב אחא לרבינא תקנתא לאינו יהודי קמבעי' ליה ואמרינן כיון דמעיקרא דישראל והשתא נמי דישראל עבוד רבנן תקנתא או דלמא כיון דישראל אינו באמצע לא, דאלמא משום תקנה הוא דקני והיינו שבח שעל גבי גזילה.
13 אלא לרב פפא דאמר דגזלן הוי מאי איריא ילדה אפילו לא ילדה נמי. ואיכא למידק, מאי קשיא ורבי שמעון היא וטעמא דילדה הא לא ילדה מחצה שליש ולרביע נוטל הא כולו לא, תירצו בתוספות דמשמע להו לרבי שמעון אפילו בשילדה או גזזה רואין אותה כאילו היא שומא אצלו.
14 לרבי שמעון דאמר למחצה ולשליש ולרביע כי מסלקינן ליה כו'. ואיכא למידק, מאי טעמא בעי לה אליבא דרבי שמעון ליבעי אליבא דרבי יהודה דלדידיה כולא שבחא דגזלן הוי, והראב"ד ז"ל תירץ דלרבי יהודה פשיטא להו דמדקאמר רבי יהודה גזילה חוזרת בעיניה משמע שהגזלן נוטל השבח ואין הנגזל מסלק בדמים.
15 שלשה שמין להם השבח ומעלין אותן בדמים. פירש ר"ח ז"ל ואיפשטא דליכא מאן דמעלין אותן בדמים אלא אלו שלשה. ותימה, דהא איכא אריס כדמשמע בפרק המקבל, ונ"ל דהכי קאמר שלשה שמין ומעלין אותן בדמים ומה לוקח או יתומים מעלין בדמים גזלן לא כל שכן.
16 בעל חוב ליתומים. פירוש מדשווי ניהליה אפותיקי מפורש בפרק המקבל כתבתי בארוכה וכן כתבתי שם אם דין בעל חוב עם היתומים ודין בעל חוב עם הלוקח ליטול כל השבח בלא הוצאה אם לאו.
17 והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח. כלומר ואינו נותן הוצאה שכך כתב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפיה ואמריק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון וכדאיתא בפרק שנים אוחזין ב"מ טו, א, וכבר כתבתי שם בארוכה אם בעל חוב נוטל כל השבח או חצי השבח וכאותה שאמרו בפרק מי שמת ב"ב קנז, ב מאי שבח חצי שבח, וכן כתבתי שם בארכה כדשווי' ניהליה אפותיקי מפורש אי שקיל ליה כולו בעל חוב ואף על גב דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא בלא שבחא וכדעת הרי"ף ז"ל או שיעור מאי דמסיק ביה בלחוד וכדעת רש"י ז"ל, ושם כתבתי בארוכה ושסוגיות השמועה שם מתחוורת יותר כדברי הרי"ף ז"ל.
18 שבח המגיע לכתפים. היינו שבח הבא מחמת עמל כתפיו, וכתפים פי' עמלו, ושבח שאין מגיע לכתפים היינו שבח שהשביחו נכסים מעצמן כדיקלא ואלים, ארעא ואסקה שרטון, וכדמוכח בפרק יש נוחלין ב"ב קלה, ב גבי זה אחי אינו נאמן דתנן יחזרו נכסים למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו, ואמרינן עלה בעי רבא בשבח ששבחו נכסים מאליהן מהו, בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך דכנפלו לו נכסים ממקום אחר דמי, אלא כי תבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקה שרטון. כן פירש רבינו תם ז"ל. אבל הרי"ף ז"ל ור"ח ורש"י ז"ל פירשו מגיע לכתפים פירוש שהגיע לבצור ולנטול על הכתף ושאין מגיע לכתפים שלא הגיע לבצור. ואין פירושו מחוור, וכבר כתבתי בארוכה בפרק שנים אוחזין ב"מ טו, א.