רשב״א על בבא בתרא ס״ה

1 מתני': המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח וכו' ולא מכר לא את התנור ולא את הרחים. כך כתוב בנוסח הספרים שלנו. ולגרסא זו לא פליגא מתניתין בהא אברייתא. וכן יש בנוסח משנתינו מכר המכתשת הקבועה אבל לא מכר את המטלטלת, ובברייתא מכר את החקוקה אבל לא את הקבועה, ולפי זה מתניתין רבי אליעזר היא, ואפילו הכי קיימא לן כסתם מתניתין ויש מי שגרס בברייתא מכר המכתשת הקבועה אבל לא את החקוקה, ופירש הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה אשר הכינו לה לישב בתוכו ולא קבעוה שם בטיט והקבועה היא הקבועה בטיט, ומתניתין כולי עלמא היא. וכן הוא בירושלמי. וכתב הרב ז"ל שזו הגרסא ישרה בעיניו. ואם הגרסא כן לא ידעתי על אי זה יחלוק רבי אליעזר. ואולי על המפתח, דמפתח הקבוע היא דומיא דדלת, כדאמרינן בגמרא, אלא שאני תמה שהדלת בעצמו אינו מחובר לקרקע.

2 גמרא: מה דלת קבוע אף מפתח קבוע. יפה פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש, קבוע בתשמיש דלת זה, כגון מפתחות שלנו, שאינן ראויות כל מפתח ומפתח אלא למנעול שלו. ומפתח שאינה קבוע כגון אותו שאנו קורין קאדנ"ט וקורין אותו בלשון ערב קפ"ל והוא אינו קבוע לדלת זו אלא לכל פתח ופתח. ור"ש ז"ל פירש קבוע בדלת ושאינו קבוע בדלת.

3 צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. פירש רש"י ז"ל צנור של אבן או של עץ כעין סילון ויורדין ממנו מים למקוה. ואינו מחוור, דצנור שהוא פתוח מכאן ומכאן כעין סילון אינו פוסל את המקוה, שאינו עשוי לקבלה, ושנינו במסכת מקואות פ"ד, מ"ג סלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שאינו עשוי לקבלה, ושנינו עוד שם, מב המניח טבלה תחת הצנור אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה ואם לאו אינו פוסלת, ואם חקק בו כדי לקבל צרורות, פוסל את המקוה, דתנן שם, מג החוטט בצנור לקבל בו צרורות בשל עץ בכל שהוא בכלי חרס ברביעית רבי יוסי אומר אף בכלי חרס בכל שהוא, ירד לתוכו עפר ונכבש כשר, פירוש נכבש ונדחק שם עד שאין המים העוברים בתוכו אינן יכולים לשטוף אותו, הרי בטלו חללו ושוב אינו בר קבלה. וצנור זה ששנינו שפוסל את המקוה כשחטט בו לקבל צרורות הוא.