רש"ש על יבמות ל״ב

1 גמרא א"ר נתן גט למאמרו הותרה צרתה. נראה דצרתה מותרת אף אם נתן גט לזיקתו ג"כ שוב מצאתי שכ"כ התוס' לקמן נב ב סד"ה או דלמא. והרא"ש שם ולא נקיט למאמרו אלא משום היא גופה והאחרונים לא בארו זה ובנ"י משמע להדיא דדוקא למאמרו וצ"ע:

2 שם איסור אחות אשה מיתלא כו' אי פקע כו' אתי איסור אח"א וחייל. עמש"כ בזה במהדורות לס' נת"ע בדף קי"ד בס"ד:

3 רש"י ד"ה הדר חזיא. דמ"מ לדידיה כו'. כצ"ל:

4 תד"ה לא פקע. וא"ת כו'. לכאורה הא תני ליה אא"ח שלהב"ע עפרש"י שם והא דמקשינן לעיל ג ב לרב אסי דאמר צרת איילונית אסורה דליתניה הוא משום דלא נטעי לומר כרבא וכריו"ח שם:

5 בא"ד למ"ד בפלוגתא קא מיירי. ע"ש בדבריהם דבפלוגתא דלא סבירא ליה לא קמיירי לכ"ע:

6 רש"י ד"ה א"ר אבהו. דנימא מיגו דחייל עליהם ליחול כו'. כצ"ל: בסה"ע

7 רש"י ד"ה חייב ב'. משום וזר לא יאכל כי קדש הם הוא בשמות כט. ועי' במכות יח:

8 תד"ה ותו. פריך ר"א ב"א וליתרו כו'. שם הגי' ולידון:

9 בא"ד אדא ברי. כצ"ל: