רש"ש על יבמות מ״ו

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על יבמות מ״ה ע״ב רש"ש על יבמות מ״ז ע״א »

1 רש"י פתח ↗

הקדש חמץ ושחרור - עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף פקע שיעבודא דקמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא כדתנן בערכין דף כג: מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים כולן. או אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח פקע שיעבוד העובד כוכבים הואיל ולא הוי ממש דידיה וחייב זה לבערו:

2 רש"י פתח ↗

בבלוריא כו' לפניה אין - לפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים והעובד כוכבים ישראל לא קני לגופיה:

3 יבמות פתח ↗

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גֵּר צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה, ״מִשְׁפָּט״ כְּתִיב בֵּיהּ.

4 תוספות פתח ↗

בשטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי - ואם תאמר ור' יהושע אדמודי ליה אודויי לפלוג עליה לפלוגי דנקט טבל דמודי ר' אליעזר ולא נקט מילתא דפליג בה וכי האי גוונא פריך בסוף שבועת הפקדון שבועות דף לח. וי"ל דהתם לא דייק אלא משום דהתנא הראשון הזכיר הכל אבל הכא נקט שפיר ר' יהושע טבל ולא מל כיון דלא דבר בו ר' אליעזר:

5 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי וְהַכּוּתִי אֵינוֹ מָל אֶת יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָהוּל לְשׁוּם הַר גְּרִיזִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. וְכִי אֵיכָן מָצִינוּ בַתּוֹרָה שֶׁהַמִּילָה צְרִיכָה כַוָונָה. אֶלָּא יְהֵא מָל וְהוֹלֵךְ לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. הַמּוֹשֵׁךְ לֹא יִמּוֹל שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. הַרְבֶּה מְשׁוּכִין הָיוּ בִימֵי בֶּן כּוֹזִבָּא וְכוּלָּן מָלוּ וְחָיוּ וְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת. הַמּוֹשֵׁךְ וְהַנּוֹלָד מָהוּל וְהַמָּל עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵיר צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל שֶׁנּוֹלָד מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵיר מָהוּל. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וְאָמַר. מָן הָא דְתַנֵּי. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. הָדָא אָמְרָה. עָרֵל בָּרוּר הוּא וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אֵין דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְצָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוא אִתְיְלִיד לֵיהּ חַד בַּר נַשׁ כֵּן. מִימִסְמֵס בֵּהּ מִית. אָמַר רִבִּי אָבִין נַעֲשֶׂה כְּרוּת שָׁפְכָה וְנִתְעַנֵּה עָלָיו שֶׁיָּמוּת. רַבָּנִין דְקַיסָרִין אָמְרִין נַעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וְנִתְעַנֵּה עָלָיו שֶׁיָּמוּת.

1 רש"י ד"ה ושחרור. ופקע ממונו של מלוה. ולקמן סז פי' דהמלוה גובה חובו ממקום אחר וצ"ל דכאן מיירי בדא"ל לא יהיה לך פרעון אלא מזה עי' גיטין מא אך גם בכה"ג א"ל לרשב"ג שם דחייב הלוה מטעם מזיק שעבודו של חבירו ור"פ פסקו כוותיה וכן בכתובות ובב"ק פי' דגובה ממקום אחר:

2 רש"י ד"ה לפניה. לפי שהן גרים כו'. לכאורה ה"ל לפרש כדלעיל דעובד כוכבים לא קני ליה לגופיה וכדרבא כו':

3 גמרא משפט כתיב ביה. עי' פרש"י ותוס' ותמיהני דלקמן מז בברייתא דר"י מפורש דמן ושפטתם כו' נפקא:

4 תד"ה בשטבל. וי"ל דהתם כו' דהתנא הראשון הזכיר הכל. ע"ש דלא הזכיר מאומה:

5 תד"ה דר' יוסי. ובגר סברי כר' יוסי דשמעתין דמשמע דהל' כוותיה ובפ' הערל פליגי כו' אבל כולהו מודו דצריך הטפת דם ברית. עמש"כ שם בס"ד דמוכח דס"ל לתנאי דהתם דגר שנתגייר כשהוא מהול אין הטפת דם ברית מעכבת בו וע"כ פליגי עליה דר' יוסי דשמעתין דלדידיה משמע דהטפת דם ברית מעכבת ביה ומר"ח ב"א אר"י דפסק לעולם אינו גר עד שימול ויטבול אינו מוכרח דס"ל כר"י בזה ואולי דהתוס' דייקי ממלת לעולם והתוס' משמע דמחו להו בחדא מחתא דברי ר' יוסי ותנאי דהתם וצ"ע:

« רש"ש על יבמות מ״ה ע״ב רש"ש על יבמות מ״ז ע״א »