רש"ש על יבמות ח׳

1 תד"ה מי. שאתה בא להכביד עלי אביא כו'. כצ"ל:

2 גמרא א"כ לגלות ערותה דחדא כו'. כצ"ל ועי' לעיל ג ב תד"ה טעמא:

3 תד"ה מאי. דמיתורא דה' כו' ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. ע"ש בתוס' בשם ר"ח דמהו' דרשינן זה:

4 בסה"ד ולמ"ד ערוה ל"צ קרא ניחא. לכאורה מיניה וביה מוכח דס"ל ערוה ל"צ קרא מדקאמר ואי לא כו' היינו שהאחת ערוה דלא מצי לייבמה ומנ"ל הא אם לא מסברא:

5 תד"ה כל. ועוד תימה כו' וא"כ תיבעי חליצה כו'. לכאורה לפמש"כ לעיל בע"א בסה"ד תרי ע"ש אין כאן תימה דה"נ צרת ערוה מיעט הכתוב בהדיא: