רש"ש על יבמות ל״ד

1 גמרא ומאן האי תנא דא"ל איסור כולל כו'. הן לשיטת התוס' לעיל בין לר"ח ובין לב"ק א"ל לר"י איסור כולל וא"מ וכש"כ איסור ב"א. ואולי רוצה הש"ס לאשכוחי תנא דא"ל בהדיא דחל אע"א בכולהי גווני ולהכי נדחקו רש"י והתוס' והרי"ף למצא לר"מ איסור ב"א ולא מפרשי דאתיא מכש"כ דא"כ וא"מ ולפמש"כ לעיל בסמוך א"ש בפשיטות. והא ל"ק דאף לדידי לוקמה כר"י ובאיסור ב"א ומוסיף לחודייהו ולא נצטרך לדחוקי בשופעת כו' דטפי ניחא ליה לאוקמי כר"ש מטעם שכ' התוס' ד"ה באיסור ב"א אבל לר"י שמעינן בסוכה מב דפוטר אפי' ל"ע מצוה ובזה י"ל גם לשיטת התוס' דניחא ליה לאוקמה כר"מ ואליבא דר"א:

2 שם והרי תרומה כו' ונודע שהוא ב"ג כו'. לכאורה זה דומה להא דב"ת אחד למול בע"ש כו' וקדם ומל של שבת בע"ש שהביאו התוס' דבאמת אין לו מה לטרוד וה"נ דכוותיה ואין לפטור בזה לר"מ רק מטעם דאיקרי עבודה שהביאו התוס' וצ"ע:

3 שם והא אין אשה מתעברת מב"ר. לכאורה תמוה מאין לו להש"ס דמיירי בבתולות אח"ז מצאתי להתשב"ץ קטן סי' תנ"ג שעמד בזה ולגי' ר"ת י"ל דהקושיא הוא לפי אוקימתא דשופעת והיינו מתוך ג' עד לאחר י"ב וא"כ ודאי לא נבעלו בנדתן. אך לפ"ז אין הכרח לאוקמה כר"א עי' תד"ה באיסור ב"א וא"כ מאי פריך כ"כ בפשיטות ל"ב הויין עפרש"י וראיתי בהגהת הגר"א ז"ל שמחק מן מלת אלא כו' עד א"ל ארב כו' וכוון למש"כ ואין לומר דהקושיא הוא מאי איריא דקתני סיפא ואם היו קטנות כו' לפלוג וליתני בגדולות גופייהו דאם היו בתולות מותרות דע"ז לא משני שפיר:

4 תד"ה והוציאו. במידי דבר אכילה כו'. עמש"כ בשבת שם בס"ד:

5 בא"ד ואפי' יעשה אכילה והוצאה בזא"ז. לכאורה רבותא יותר אם עשאן בב"א עי' שבת יא ועירובין כ א בתד"ה לא ובעיקר קושייתם על פרש"י לכאורה ל"ק לפמש"כ בדבור הקודם דבשעת בליעה אתי נמי איסור שבת א"כ לא היה מחייב בהוצאה זו כיון דנאסר אז משום אכילה ג"כ דומה להא דאמרי' בכריתות והביאו רש"י כאן אקדשיה מיגו דאיתוסף איסור הנאה כו' דל"ל מחמת איסור מוסיף ת"ל דחייב אשם משום הנאה דנהנה גרונו אלא ע"כ אף דהוא שם אחר מ"מ כיון שנאסר כבר על מעשה זו משום איזו איסור שיהיה לא ה"ל לחול אבל אי ק"ל הא ק"ל דלמא משום כולל ומוסיף חייב עליהם:

6 גמרא ער ואונן שמשו שלא כדרכן וכו'. הא דפסיקא ליה להש"ס לומר כן נ"ל דמפרשי ושחת ארצה כפי' בן תמים שהביא הראב"ע ע"ש ומש"כ המהרש"א לא מחוור:

7 תד"ה ולא. ופריך מי איכא מידי כו' ועובד כוכבים מיחייב והאי לא מיחייב כו'. כצ"ל:

8 תד"ה נתן לה גט. הקשה הרמ"כ כו'. לע"ד ה"נ דאי מהתם ה"א דוקא קטנה שהשיאה אביה דדמיא לגדולה דנשואיה דאורייתא אבל קטנה יתומה ה"א דהוה כמפותה בעלמא ועדיפא מינה דמפותה קטנה איכא למיגזר משום גדולה. אבל בנשואין ליכא למיגזר כ"כ דל"ד לה. ולכן אפי' אמר הכא בפירוש בזנות לא הוה ידעינן דינא דהתם: