רש"ש על יבמות ג׳

1 גמרא לתני מן היבום לחודיה. נ"ל משום דלשון יבום הוא שם כללי ר"ל כולל חליצה ויבום עי' רש"י לקמן י ב ד"ה וח"ל בני חליצה ויבום נינהו וגם שם פרטי ר"ל ליבום ממש וכה"ג כתבתי בב"מ י ובמ"ר נשא פ"ט אות י' עשו"ש לכן אף שכבר תירץ לו אי תנא אוסרות היינו אוסרות ליבום כמש"כ התוס' והמהרש"א ה"א אסור לייבם כו' קס"ד דהוא משום דלשון אוסרות נופל יותר על יבום ממש וכדמסיק מאי קעביד אבל פוטרות דנופל שפיר גם על חליצה הוה ס"ד דשפיר היינו מפרשים אותו בשימושו הכללי:

2 שם וליתני מן היבום ומן החליצה. עפרש"י ועוד נל"פ דהכי שפיר טפי בלישנא דלא זו אף זו:

3 תד"ה לפי. עי' בגה"ש מה שהביא בשם הירושלמי. ואנכי עיינתי שמה ולא מצאתי שמדבר רק באם עבר הבועל ונשאה ולו אשה אחרת ובמסקנא לא איפשיטא להתירא ועי' ביאור הירושלמי ברחבה במל"מ פ"ו מהל' יבום והביא גם התוס' שלפנינו ע"ש ומה שהקשה בס' חוסן ישועות על תירוץ הר"י מהא דפריך הש"ס לרב ליתנינהו הא לר"י ב"כ לקמן לפי' ר"י ל"ל הא דרב ונימא דבפלוגתא לא קמיירי נעלם ממנו שכבר קדמהו בזה המל"מ שם ותירץ בטוב ע"ש. ומש"כ לתרץ קושיית התוס' משום דכל שאינה אסורה לבעל אינה אסורה לבועל וצרת סוטה לא מ"ל שתהא אסורה לבעל כו'. אני אומר ולטעמך סוטה עצמה נמי תהא זקוקה לו משום דלא מ"ל גבי בעל שתפול לפניו ליבום. ועי' במל"מ שהעיר כזה על תירוץ הראשון דהתוס' ויישבו ומש"כ עוד ביישוב קושיית התוס' משום דאיסורה לבועל אינה שוה בכל ול"ד לאחות אשה דהיכא דהיתה אסורה עליו מעיקרא משום אחות אשה לא קרינן בה ונטמאה לבועל כו' תמוה לקראה משום זה איסור שאש"ב וגם דינו ללא אמת. עי' שו"ע אה"ע סי' קע"ח סי"ט בהגהה ובהגר"א ס"ק כ"ב כ"ג. ומ"מ הרווחנו בסברתו זאת ליישב תמיהת המל"מ שם בר"ד על הא דאשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל דאיתא בסוטה דמתייבמת לו אמאי הא טומאה כתיבא בה בלאו כדאיתא לקמן נו ב וזה ודאי אשב"כ גמור אבל גם סברתו לא מחוור דא"כ אפי' איסורה לבעל אינו דומה לאחות אשה שהיא בכרת וסוטה אינה אלא בלאו. וגם קדושין תופסין בה לכ"ע כדאיתא בסוף החולץ:

4 תד"ה יכול. המ"ל כו'. עי' לקמן ח ב תד"ה למישרי וצע"ק: