רש"ש על יבמות קט״ז

1 תד"ה ולהימנה. מדפריך סתמא דגמרא מרה"מ ובפ"ב דכתובות כו'. כצ"ל:

2 בא"ד וי"ל דכשתובעת כתובה א"נ כו'. ושם הביאו דוגמא לזה הא דר"נ לקמן קיז וכ"כ בב"מ יז ב:

3 גמרא ההיא דאתיא לב"ד דרבי יהודה כו'. הגהת הגרי"פ דרב ל"י מה דחקתו ואדרבה גי' דלפנינו מסתברא טפי דר"י לשיטתיה. וכ"מ מהפוסקים דלא פסקו כוותיה דר"י ואם איתא דרב יהודה כוותיה ס"ל ה"ל למיפסק כן. אך י"ל משום דהני דאלפוה כחכמים ס"ל. וכן התוי"ט העתיק דרבי:

4 תד"ה באותה שעה. וא"ת כו' מיגו שהיתה כו' גרשתני. עי' מהרש"א דפסיקא ליה דבאומרת גרשתני אינה נוטלת כתובתה ול"י מאין לקח זה. דאדרבה מהתוס' לעיל ד"ה ולהימנה בסופו משמע דדוקא בתובעת כתובה אינה נאמנת. וביותר בדבריהם בכתובות ובב"מ שהבאתי שם שהביאו דוגמא מהא דר"נ לקמן משמע דדמי ממש להתם דבאומרת התירוני לינשא נוטלת גם כתובתה. ועי' בתשובת מהרי"ק שורש ע"ב ועי' בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ב ברמ"א שהביא דעות בזה: