רש"ש על יבמות קט״ו א

1 תד"ה אר"ע. דר"ע לא הניח כו' ולכך כו'. בתו"ח בסוף מכלתין הקשה ע"ד דהא בעדיות איתא דהעיד ר"ע ד"ז. וזה היה כשנתמנה ראב"ע ואז היה ר"ג ור"י וראב"ע כו' אלא נ"ל דעבור אחר היה כו' ע"ש. ודבריו תמוהים דאז העיד דכאשר ירד לעבר השנה בזמן קדום מצא לנחמיה כו'. ובאותו הזמן לא היו החכמים הנזכרים בא"י. והרי גם לדבריו צ"ל דההיא דברכות היה בעת שלא היו בא"י: