רש"ש על יבמות נ״ג

1 גמרא ותנא דידן התרת יבמה לשוק עדיפא ליה. נ"ל דהיינו משום דס"ל כא"ש דמצות חליצה קודמת וכדאמרי' בריש מכלתין ג ועי' לעיל לט ב תד"ה אמר:

2 רש"י ד"ה והכא בתנאי כפול. והאי דלא כפלי' אם תתני כו'. כצ"ל בל"ו:

3 תד"ה רבינא. ואר"י דלענין כו'. לדבריו מיושב שפיר הא דקאמר ר"א דכ"ע ח"פ א"פ דאי כפשוטו דיש תנאי כו' היינו דלא הוי חליצה כלל כיון דלא נתקיים התנאי א"כ אפי' תימא דח"פ פוטרת מ"מ הכא הוי כמו שלא היתה חליצה כלל והיה יכול לומר דכ"ע ח"פ פוטרת עי' ברא"ש וניחא נמי הא דפריך לקמן בסה"ע איצטרך לאשמועינן אין ק"ת בח"כ ולא משני דאשמעינן דאפי' היתה החליצה על תנאי כדמוקי לה הכא אלא ודאי דלכ"ע פשיטא דא"ת בחליצה מדאורייתא רק הכא גזרו דמהני מאמר משום גזירה אטו ביאה דמהני אליבא דרבנן דר"ע:

4 רש"י ד"ה ושלש מחלוקת עד כדפרישנא ליה במתניתין. צ"ל הד"א וביאה דאיכא למגזר צ"ל בדבור חדש:

5 תוי"ט ד"ה בין בשוגג. בהיא שוגגת המ"ל כו'. הנה אפי' במכוונים לשם מצוה יש למצוא שוגג. בו כגון שנפלו לו ב' יבמות מב' אחין ובא על אחת מהן וכסבור שהיא השניה. ובה כגון שיש לה ב' יבמין ונבעלה לא' מהם וכסבורה שהוא הב':

6 שם במשנה הוא אנוס והיא לא אנוסה כו'. הן לפי' התוס' ד"ה הבא באיכא למימר דרצון היינו למצוה וגם לי"מ היינו דוקא היכא דתני תחלה שוגג ומזיד א"ש דלא תני והיא ברצון אבל לפרש"י בעלמא דרצון היינו מזיד אלא נגד אונס שייך למיתני רצון יותר ה"ל למיתני הכא הוא אונס והיא ברצון וכן לקמן בגמרא בדתני דבר"ח לא תני אפי' שניהם ברצון:

7 רש"י ד"ה פסלה. משום זונה. נראה דלא קאי רק על אחת מכל העריות ויותר משמע כן בהרע"ב מדמסיק ואע"פ שאשת ישראל כו' והיא מן העריות אבל פסולי כהונה אינן נעשות אלא חללות כדכתיב אלמנה וגרושה כו' ולא יחלל כו' וכדדרשינן בקדושין עז זה שהיה כשר ונתחלל ועי' לקמן נו ב במשנה בפרש"י ובמהרש"א לעיל טו ב ובסנהדרין נא ובחייבי עשה דכהונה כגון בעולה לכ"ג פלוגתת ראב"י ורבנן לקמן נט ב בולד וה"ה בה ע"ש בגמרא ס טעם פלוגתתן ובחנם תמה התוי"ט על הרע"ב בכאן. וכן לקמן מ"ה שכ' הרע"ב ח"ע ומנה התוי"ט ג' ובתוכן בעולה לכה"ג דברי תימה הן:

8 בא"ד וגרושה מיפסלא מתרומה כו'. ול"נ דנ"מ ג"כ דכהן לקי עלה משום חללה נמי דחללות הוי איסור מוסיף וכדאיתא בקדושין עז:

9 שם בסוף המשנה אלא לענין העראה נקטה כו'. לפי מאי דאמרינן לקמן נו ב לא קאי האי וכן רק משום שלא כדרכה בח"ל וכמש"כ התוס' כאן ד"ה ולא חלק אמנם על רש"י אין כאן קושיא שדרכו לפרש כפי הס"ד כמש"כ התוי"ט בכ"מ אבל על הרע"ב שנמשך אחריו יש תפיסה:

10 תד"ה הבא. אבל כו' גבי אדם מועד לעולם קשה כו'. ול"נ דמזיד היינו כוונה להזיק ורצון היינו שעושה לאיזה תכלית נרצה כגון שקוצץ אילן חבירו בעבור הצטרכותו לעצים והוא כעין רצון דהכא:

11 תד"ה ולא. כיון דתנא כבר אחד כו'. כצ"ל:

12 תד"ה שאנסוהו בסופו. וילפינן קיחה מעריות. הך גז"ש לא אשכחנא בגמרא ולקמן ילפינן העראה ביבמה מביאה ביאה דח"ל ול"י מקיחה דעריות וע"כ משום דקיחה דיבמה אינה מופנת כמש"כ התוס' לקמן נו ב ד"ה קיחה ועי' מהרש"א לקמן:

13 תד"ה אין אונס. תיפוק ליה דאג"ע יהרג וא"י כו'. זה יש לכאורה לדחות דנ"מ באם עבר ולא מסר א"ע דחייב אם לא דאנסוהו לבעול בקושי עי' לקמן בדבריהם מש"כ בשם ר"י:

14 בא"ד אם יודע שא"א לו אם לא יתקשה כו' או שיודע שלא יתקשה כו'. דיוקייהו סתרי אהדדי ודיוק לשון ראשון עיקר דהא כללא הוא בידינו ספק נפשות להקל: