רש"ש על יבמות ו׳

1 תד"ה ניגמור. דהא כתיב וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך. כצ"ל. והוא במשפטים כג יב:

2 בא"ד וכמו כן כו' ועשה דבת כהן עדיפא כו'. ר"ל בזה דלא תיקשי איך הוה ס"ד למילף מינה דבעלמא דחי מדאיצטרך בה לא תבערו מכלל דבעלמא דומיא דידה דחי א"כ נילף מינה ג"כ דלידחי עשה ול"ת זהו לפי' א"נ שכתבו לקמן בד"ה טעמא ולפי' הא' שם דדוקא דומיא דדידה ממש דהיינו לאו שיש בו מיתה כמו שבת ילפינן מינה לעלמא ג"כ דלא דחי אבל לאו שיש בו כרת גרידא דחי א"כ תידוק מינה דאפי' אם יש גם עשה בהדי הלאו דומיא דידה ג"כ תידחם עשה והמהרש"א נדחק בזה:

3 תד"ה מושבות. והא כו' אבל אתה מבעיר במדורת ביהמ"ק. עמש"כ ע"ד בקדושין לז בד"ה והרי:

4 תד"ה טעמא בסופו. וי"ל דבכ"ד משוינן מכשירי מצוה שא"א כו'. עמש"כ ע"ד דהכא ברפ"ו דפסחים: