רש"ש על יבמות כ״ז

1 רש"י ד"ה חלץ לבעלת מאמר. עי' כה"ד. מלשונו משמע דאם נתן לה גט תחלה למאמרו דשרי אפי' לייבמה אח"כ לל"ב דרבא לקמן לב לשיטת התוס' לקמן נב ב בד"ה או דלמא אבל רש"י עצמו לא ס"ל כן חליצתה פוטרת צרתה אך מדברי התוס' לעיל כו ב בסד"ה חליצה שכ' דטעמא משום דדמיא לכנוסה דאין בה זיקה נראה דאפי' נתן לה גט קודם נמי א"פ חליצתה את צרתה ויותר מוכח כן מדבריהם לקמן נ ב בד"ה צריכות:

2 רש"י ד"ה יגמור אף באחיות. כיון דאין זיקה אי הוה בעי כו' מייבם. נ"ל דלפי שיטת התוס' בסוגיא זו גם כאן א"י לייבם לרחל דגזרינן דלמא אתי לייבומי ברישא דלא אסיק אדעתיה שמא תמות צרת לאה:

3 בסה"ד. נ"ל דצ"ל דשביחא מלתא טפי בבי"ת ולא כמו שהגיהו עה"ג:

4 רש"י ד"ה לעולם בסופו. ול"ג חכמים כו'. משמע דס"ל דמותרת אפי' להתייבם עמש"כ לעיל כ בס"ד:

5 רש"י ד"ה חלץ לשניה. וה"ה כו'. לע"ד י"ל דלכתחילה יחלוץ לראשונה קודם וטעמא רבה איכא משום דזיקתה יותר אלים דבשעת נפילתה היתה ראויה להתייבם לכן גם חליצתה צ"ל קודם שלא תהיה אחות חלוצה וברא"ש הגירסא בהפך ונראה דט"ס הוא כי גם ברי"ף הגי' כמו שבגמרא:

6 רש"י ד"ה מתה ראשונה. כי מתה קמייתא פקע זיקה כו'. לפי טע"ז אפי' אשה ובתה נמי ולעיל ר"ד יח אמרי' דזיקה בכדי לא פקע ולמ"ד יש זיקה אסורה. אמנם הכא בלא"ה מותרת דאפי' אשתו שמתה מותר באחותה:

7 תד"ה בעלת הגט. נ"ל ביאור דבריהם דלפי' הראשון הך דנעשה בה מעשה עדיפא ר"ל קלשה ממנה הזיקה יותר מחברתה שלא נעשה בה מעשה כ"כ ולכן ממילא יותר טוב לחלוץ לחברתה דזיקתה אלימא טפי ולפי' הריב"ן הוה איפכא דכוונת עדיפא היינו דטפי עדיף לחלוץ לה מלחברתה: