רש"ש על יבמות כ״ג

1 גמרא ח"ל תפסי בהו קדושין כו' אלא כו' שנואה בנשואיה וא"ר כי תהיינה. ע"ש בקדושין טעם מדוע לא מוקמינן בחייבי עשה:

2 שם אימא בין שאומרים לו לאביך כו' שאומרים לו לאביך הוצא. כצ"ל:

3 שם א"ק כי יסיר את בנך כו'. עי' תוי"ט שהביא לשון הה"מ בפ"א מהל' יבום על מש"כ הרמב"ם שם להך דרשה דכי יסיר ויש מפרש בדרך אחרת כו' ואומר אני כו' נראה שהבין כוונתו על הלמוד האחר שבגמרא שם ובמחכ"ת שגה בזה דפשוט דכוונתו על הפירושים האחרים שנאמרו בלמוד הזה דכי יסיר שהרמב"ם נראה שמפרש כפי' הר"ת השני שבתוס' שם ויש עוד פירושו הראשון ופרש"י:

4 גמרא סיפא איצטריך ליה כו' דוקא כו' דקא פגע באחות זקוקתו. לכאורה נראה דהאי דוקא כו' הוא פי' הגמרא על המשנה ולא שייך להאיצטריכא וכן לקמן אבל מפרש"י ל"נ כן:

5 רש"י ד"ה היו לו שנים. ואם אחותה היא כו'. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה אין מוציאין מידם בסופו. ומשבא אחיו וייבם כו' פקע זיקה מאידך למפרע. תיבת למפרע תמוה דמשמע דהשתא הות כאילו לא היתה זקוקה מעולם וזה א"א לומר כן עי' בסה"ע בפירושו שכ' דכל יבמה שנאסרה שעה אחת כו' ואי אמרת דפקע זיקה למפרע לא נאסרה מעולם ועי' לקמן כז ב ובכ"ח בגמרא דמוכח להדיא כמש"כ בסה"ע אולם זה צ"ל דיבום או חליצה מאח אחד מפקיעים הזיקה מעתה מאינך אחי לגמרי יותר מאילו מתה דהא למ"ד יש זיקה מתה אסור באמה לעיל ר"ד יח ולקמן מ ב איתא במשנה דהאחין מותרין בקרובת החלוצה ועמש"כ לקמן ר"פ נושאין לכן נ"ל למחוק תיבת למפרע וכן לקמן בסוף המשנה לא כתב לה ואדרבה כ' ואיסורא דעבד עבד ועמש"כ לעיל יח ב או להציג תיבת לגמרי תחת למפרע:

7 רש"י ד"ה היחיד. יחלוץ תחלה לשתיהן. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה אחיו ש"ז בסופו. הרי חלצה זו מן אחי בעלה. כ"ה בנ"י וכצ"ל כאן:

9 רש"י ד"ה אבל ייבומי ברישא. מה שהוסיפו בד"ח תיבת מייבם הוא לל"צ כמבואר למבין דהיחידי הוא אח הנכרי כו'. כצ"ל:

10 רש"י ד"ה הכי השתא. לא מישתריא אחותה לאידך. כצ"ל: