רש"ש על יבמות קי״ז

1 רש"י במשנה ד"ה יבמתה. וטעמא דכולהו מפני ששונאות אותה כו'. הן מפני שנאה לחודא לא ה"ל למיפסלינהו דקי"ל כרבנן בפ"ג דסנהדרין דמכשרי שונא להעיד אלא דאינהו הוויין כנוגעים בדבר וכדמסיק:

2 תד"ה חוץ. לפי שיריאה כו' או יבמה כו'. ולע"ד אפשר לומר דלזה אינה חוששת דהיא תהיה עיקרת הבית שנשאת מקודם רק חוששת שמא ימות בעלה וייבמה בעלה של זו שאז תהא יבמתה העקרית. וכעין זה אמרינן לעיל ל ומה התם דאחות אשה הויא צרה לנכרית כו' ע"ש. ובזה תפול קושיית הוא"ת שבסה"ד. ואולי יכוונו בזה שלא תקשי מהא דלעיל קיא ב במשנה הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין כו'. ופי' הרע"ב דלא אסקא דעתה שימות בעלה כו'. לכן פירשו דהכא החששא בב' הצדדים משא"כ התם אינה אלא מצד אחד:

3 במשנה עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא. וכתב התוי"ט בשם הכ"מ כיון שנשאת ועבדא איסורא כו'. דברים אלו אין להם שחר דהא כאן תצא מדינא ולא משום קנסא:

4 גמרא פשיטא דא"ד של אחד במקום שנים. והתוי"ט הוסיף בזה ועוד דאוקי תרי להדי תרי כו'. תמוה דבתרי ותרי אם נשאת לאחד מעדיה והיא אומרת ברי לי בניסת ואח"כ באו עדים לכ"ע לא תצא ובבאו עדים ואח"כ ניסת הוא פלוגתת רמב"י ורבנן לעיל פח ב והכא בכל ענין תצא לכ"ע ומש"כ עוד ואשמועינן הואיל כו' הוא העתק לשון הרע"ב וכוונתם פשוטה. והתור"ע שלא הבינם הוא לפלא:

5 במשנה בסה"ע ע"א מת וע"א לא מת כו' ה"ז ל"ת. וכ' התוי"ט ומדלא קתני ואם נשאת תצא כדקתני לעיל כו' דקדק הרמב"ם כו'. הן בדינא דלעיל דתני וזו שאומרת ל"מ ל"ת. האם תאמר ג"כ דאם נשאת ל"ת הלא שויתה אנפשה חד"א. והא דאיצטריך לאשמעינן לעיל אע"פ שנשאת תצא התם הוא דאיצטריך לומר דאע"ג דכבר הימנוהו כתרי וה"א דהוי כתרי ותרי דאם נשאת ל"ת כמש"כ שם קמ"ל. ועוד דלא תימא דתרי פסולי עדות שבאו אח"כ אינן אלא כאחד ולאותו שהעיד ראשון שמת כבר האמינוהו כתרי כשרים והוה כשנים אומרים מת וא' אומר ל"מ דתנשא לכתחלה קמ"ל דאפי' דיעבד תצא: