רש"ש על פסחים צ׳

1 רש"י ד"ה ואם ימעט. מהיות משה שאין לו כו' ולקח כו'. משמע שמפרש דמהיות משה שב אלמעלה והוא גם כן מנושא הענין והנשוא הוא ולקח כו' אבל מלשון הגמרא לקמן משמע דמהיות משה הוא הנשוא ור"ל דתהא מהוה עצמך או השה לכ"ח כדא"ל משה וכ"מ מפירושו בתמורה בלתי הוספת הצ"ק:

2 תוספות ד"ה החיה. תימה כו'. ואנכי תמה על תמיהתם דמקרא לא מוכח אלא שרשאי להמנות אחרים אף אחר שהקדישו אבל מ"מ י"ל דדוקא היכא דהאחרים לא הקדישו המעות עדיין עיין בדבריהם לעיל בס"ד הסמוך:

3 רש"י ד"ה מחוסרי כפרה. זב וזבה ומצורע ויולדת. כצ"ל עיין רפ"ב דכריתות:

4 תוספות ד"ה עד. ואי הוה אמרינן כו' מאדם אחד הוה א"ש. נראה דר"ל שהיה אומר שמעות של כל אשה ואשה יחוללו על קן מיוחד ועיין בעירובין לז ובתד"ה כשהתנו ודלא כהרש"א:

5 תוס' ד"ה שחל שביעי שלהן. אבל שש שלהן ליכא למימר כו'. כצ"ל: