רש"ש על פסחים נ״ג

1 גמרא דתנן פגי ב"ה כו'. מילת דתנן ליתא לא בעירובין ולא בתוספתא וכן צריך למחקה מכאן:

2 רש"י ד"ה אוכל. ואית דגרסי של אבל והיא אבל כרמים. ק"ל דהא ביהודה קמיירי הכא כדפי' לעיל נב סע"א ד"ה אוכלין בתמרים אשר הוא סוף הברייתא שלפנינו כמש"כ שם ואבל כרמים נראה בהדיא בשופטים יא לג שהיא בעה"י בארץ בני עמון. בשלמא הא דתני אוכלין בזיתים כו'. עד כו'. שבגוש חלב אשר הוא בחלקו של אשר ותכונתו בארץ הגליל עיין שנ"א במשנת שלש ארצות ל"ק דהא תנן שם וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים ומפרש"י דלעיל שכ' על אוכלין בתמרים שאין ב"י אוכלין על של גליל נראה דמפרש דלא אתיא ככ"ע אלא שהוא סיום דברי ר"ש דלעיל עיין בתוי"ט מ"מ צ"ע דהא הך ברייתא ע"כ אתיא כוותיה בזה כדמוכח מהא דזיתים כדאמרן:

3 רש"י ד"ה סימן להרים. אבל משאר אילנות כו'. דל"מ בכורים מינייהו. צ"ע דהא לא תנן שאין מביאים אלא מדקלים שבהרים אבל משאר אילנות שבהם משמע דמביאים. והכי ה"ל לפ' אם גדילין בו מילין סימן שהוא הר וא"מ בכורים מדקלין שבו:

4 במשנה מש"נ לאכול צלי בלילי פסחים כו'. לפי הא"נ שכתב התוספות לקמן בר"פ ע"פ ע"ש. הנ"ל דה"נ כולל התנא גם פסח שני והרי טעם דאין אוכלין הוא דמחזי כאוכל פסח בחוץ וזה שייך גם בפ"ש. ולפ"ז באלו הארצות שא"נ לאכול צלי מ"א ר"ס תע"ו אסור גם בליל ט"ו אייר ואף את"ל דכיון דבמנהגא תליא מלתא אמרינן דל"נ רק בט"ו ניסן. מ"מ גדי מקולס דאסור בכ"מ דלא כרש"י לקמן רפ"ז עמש"כ שם איסורו הוא אף בליל ט"ו אייר דגם בו אמרו ל"ר פסחים לקמן ובמשנה בפ"ב דביצה:

5 בתוס' ד"ה מפני כדמוכח בפ' בתרא דמנחות כו'. כצ"ל ותיבת בתוספתא צריך למוחקה:

6 גמרא רשבא"א יוה"כ שח"ל בשבת כו'. מדליקין כו'. וחכ"א. הרמב"ם והשו"ע פסקו כרשב"א דבירושלמי פסקו כוותיה. וק"ל דבר"פ מי שמתו גבי פלוגתת ר"ג וחכמים באונן בשבת לענין תה"מ לא פסקו כר"ג אף דבירוש' פסקו כוותיה וכתב הרא"ש שם דאם איתא דגמרא דידן כו'. הוה פסיק כוותיה ועיין רא"ש ע"ז פ"א סימן כ"ג ובהגר"א ליו"ד ש"מ סקמ"ב וט"ס במש"כ שם וזהו הטעם גם כן לס"ז וצ"ל לסי"א שוב מצאתי להמלחמות סוף מו"ק על הא דפסק הרי"ף כרשב"א מפני הירו' וז"ל אלא שאנו תמהין שלא סמכו על הירוש' בפסק הלכה ועיין בסמוך:

7 גמ' וחכמים אוסרין. עיין לקמן נה וברש"י שם ד"ה ולבסוף ובמהרש"א ולעיל בריש מכילתין בתוד"ה מאימתי וצ"ל דחכמים פליגי גם כן בזה וסבירא ליה דלא תלי במנהגא אלא דאסור בכ"מ והשתא א"ש דל"פ הרמב"ם והשו"ע כוותייהו משום דהם נגד סתם מתני':

8 תד"ה מה. ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו. כן איתא להדיא בחזית בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר דיחזקאל אמר להם חבי כמעט רגע פי' שיחביאו א"ע ויברחו והם השיבוהו אנן בעינן כו'. דנהוי תמן ולא נסגיד ליה כו':