רש"ש על פסחים צ״ז

1 רש"י ד"ה ת"ל הוא. פסח הוא כו'. עמש"כ ע"ד ודברי ב"א כאן בס' נת"ע דף קב ב בס"ד:

2 תוספות ד"ה אילימא. מ"מ קרא לא איצטריך להכי. כצ"ל :

3 תוס' ד"ה וכללא. דהא תמורת חטאת כו'. דלמיתה אזלא. נ"ל דר"ל דהיינו אפילו היכא דנאבדה ונמצאת קודם כפרה והרי שתיהן עומדות לאקרובי איזו שירצה והמיר באבודה ודאי מתה דזה הוה תמורת חטאת ממש וגבי פסח כה"ג היכא דנמצאת קודם חצות והמיר בה מיד תרעה לתרווייהו לישני דרבה ומסולקת קושיית הרש"א:

4 בסה"ד דאי מת אחר חצות דקבעי' חצות. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה קמ"ל. ול"ל דס"ל לשמואל חצות לא קבעה כו'. הן בסוגיא דלקמן צח דמית האב אימת כו' רבינא אמר כגון כו' וקסבר חצות קבע מוכח דלמאן דל"ל חצות כ"ז שחיטה קובע וא"כ דברי רש"י צע"ג:

6 תוספות ד"ה אלא. ונראה לר"י כו' ואבודת לילה דלאו אבודה כפסח ק"ח כו'. כצ"ל:

7 במשנה המפריש נקבה לפסחו כו'. ויפלו דמיו לנדבה. כ"ה גירסת הרמב"ם ונראה דזהו מה שאמרו בגמרא וש"מ יש דיחוי בדמים דר"ל שאפילו הדמים נדחין מלהקריב מהם קרבן אלא שיפלו לנדבה והוא כעין מה שהביא המהרש"א שמצא מוגה בפירש"י אפי' לגי' ויביא בדמיו שלמים. ודלא כהתוי"ט דהש"מ דבע"ח נדחין הוא מזה: