רש"ש על פסחים ו׳

1 גמרא סד"א הואיל וכי איתיה הדר בעיניה כו'. ועיין פירש"י ולפ"ז צ"ל הא דפליג ר"ש בב"מ נו במשנה דקדשים שחייב באחריותם י"ל אונאה היינו באמר הרי עלי עולה בסך ידוע או אפי' בסתם דג"כ יש לה קצבה מנחות פ' בתרא וכשנתאנה יצטרך להשלים משלו ולא כן פירש"י התם וע"ע סנהדרין קיב ב רל"א ממון בעלים הוא כו' ור"ש היא ע"ש וצ"ע:

2 מ"ט בהמה אית לה קלא עיסה לית לה קלא. נ"ל משום דדרך ליטול מהתבואה כדפירש"י לא מן העיסה :

3 גמ' חמצו של נכרי עושה לו מחיצה עשרה טפחים משום הכירא. ב"ת האחרונות ליתנייהו ברי"ף ורא"ש והוא מוכרח לדעת האחרים פי' שבר"ן ולהה"מ שאביאם ובר"ן וא"פ כו' וסגי בהכי אע"ג דקביל עליה אחריות כו' והה"מ בפ"ד הביא בשם העיטור והרמב"ן דבלק"ע אחריות לא בעינן מחיצה י' כו' והכא מיירי דוקא בקע"א ע"ש. ולכאורה יפלא דלפ"ז איך יתפרנס הסיפא ואם של הקדש הוא א"צ כו' דכיון דקבל עליו אחריות למה יגרע מש"א לעבור עליו משום ב"י וב"י ונלע"ד דשל גבוה לעולם א"ע אף בקע"א לשיטה זו דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עי' חולין קלט והוה כקבל אחריות על חמצו של גבוה ברשות גבוה וסמוכין לזה מב"ק עו הגונב הקדש מבית בעלים פטור וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש הרי דאף שעומד בבית בעלים מ"מ נקרא בית הקדש ובזה נדחית ראיית הרר"י שבהרא"ש סי' ד' כפי מה שבארתי בחדושי דראייתו מהא דק"ל בית הקדש ה"ה דנקרא בית המפקיד אע"פ שהוא ברשות הנפקד והוא כעין שפי' בו הש"א בתשו' פ"ג דשאני גבוה כדאמרן ונ"ל עוד ראיה מלעיל דקאמר יכול כו' ולקבל פקדונות מן הנכרי כו' דשביק לבר זוגיה דאתחיל ברישא אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה וכבר הרגיש בזה התומים סימן ס"ו סקע"א אלא ודאי דהקדש באמת מותר כנ"ל נכון בעז"ה. שוב ראיתי בירושלמי בפ' כ"ש ה"ב וז"ל א"ת תני לא יראה לך כו' אבל את רואה את לגבוה וא"ת תני אפילו לגבוה כו' תפתר בקדשים שחייב באחריותן כר"ש ע"כ. ואולי י"ל דדוקא לר"ש דס"ל בכהת"כ דבר הגורם לממון כמ"ד וא"כ הוי כדידיה ממש לכן אפילו הוא בבית אחר עובר עליו. אבל לרבנן דדוקא גבי חמץ גלי לן קרא כדלעיל י"ל דאינו אלא כשהוא בביתו ובט"ז סי' ת"מ סק"ד כתב ג"כ לחלק בין ר"ש לרבנן ולהיפך ע"ש ולפמש"כ ל"ד הש"א בר"ס ע"ח שכתב בשיטת העיטור והרמב"ן דאע"ג דרבי רחמנא לעבור על ב"י על חמץ של נכרי ושל גבוה בקע"א כו':

4 גמרא כיון דלאו זמן איסורא הוא נ"ל דזהו תשובה על בארבע ולאו זמן ביעורא הוא. תשובה על בחמש ואפי' לר"י דתולין:

5 רש"י ד"ה דלאו ברשותיה. אינו שלו. ר"ל דהרי נאסר בהנאה כדפי' לעיל בע"א בד"ה אפי' מר"ה ועי' בב"א שהביא ראיה דאה"נ לא מיקרי שלכם מהא דכתובות אי כו' אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא הרחיק ראייתו ולא הביא ממכילתין לקמן כג בסוגיא דחזקיה דאיתא שם כ"פ ראיה להתיר הנאה מדכתב לכם שלכם תהא:

6 תוס' ד"ה ממאי. ותירץ ר"ת כו' ומסיק דיליף כו' ואמירת משה הוה בריש ירחא. ונפלאתי על הסה"ד שכתב בב"א תמ"ט י"ג לחדש ניסן ויצו משה לעשות הפסח במועדו ודע דק"ל מסוגיין על הא דא"ר לוי גיטין ס ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן ולא חשיב פרשת הפסח וא"ל מפני שאין בה חדוש דין לדורות הלא שם כתיב במועדו דדרשינן ליה לקמן עז אפי' בשבת וטומאה וע"ש בתד"ה סד"א ובמהרש"א שם: