רש"ש על פסחים מ״ה

1 תוס' ד"ה משום. והמהרש"א הקשה עוד מדוע ל"א ריו"ח ג"כ חוץ מחמץ. ונ"ל דבקושייתו מיושבת תמיהתם. דהש"ס הכריח דריו"ח טעמא דנפשיה קאמר וס"ל בדרשה דמשרת כר"ע ע' תוס' ע"ז סז ד"ה אריו"ח וכל לא דריש כוותיה מדל"ק חוץ מחמץ ולכן אליביה מוכרח הש"ס לומר נזיר וחטאת. ומה שהקשה עוד מדוע לא נקיט שאור ב"ת. מלבד דלק"מ לפמש"כ אלא אף לשיטת התוס' ל"ק דאולי ס"ל כאביי עי' תוס' שם ד"ה כמאן עי' מנחות כו ב ובתוס' שם ד"ה אין הקטרה:

2 גמרא אר"ה סמי קילתא מקמי חמירתא. עפירש"י ואף לר"פ דמסיק לקמן בפי' חוצץ דמתניתין לענין הורדת טומאה לעריבה והוה חומרת חמץ קולא לגבי חציצה י"ל דכיון דצריך ליטלו יהיה אפילו משום חומרא ממילא חוצץ:

3 גמ' א"ל אביי הא וכן כו' קתני. עי' מש"כ ביבמות מא וי"ל דלא מקשה אלא היכא דמצי לתרץ עי' כה"ג ברא"ש פ"ק דסוכה סימן ט"ו ועי' לעיל טז תוד"ה תרגמא :

4 תוד"ה כופת. ונראה לר"י כו'. עי' רש"ל ורש"א שנתחבטו בדבריהם. ול"נ דדבריהם דהכא מתפרשים עפ"י מש"כ בב"ב יט ב בד"ה ותיפוק ובסנהדרין מח ד"ה נתנו דאף לרשב"א דוקא בדאיכא שינוי מעשה ואם כן יקשה מ"ט דרבנן דפליגי. לכן אמרו הכא דפליגי בפלוגתת ר"י ורבנן בשבת ורבנן דהכא כר"י דהתם או יל"פ דר"ל דלרבנן דהכא דבעו טחו בטיט דהיינו שינוי מעשה. לר"י דשבת בעינן דוקא לקלקל ולרבנן דידי' סגי אף בלא קלקול: