רש"ש על פסחים פ׳

1 תוס' ד"ה משלחין. אדרבה ישלחו א' מהטמאים כו'. עיין בגה"ש שהניח דבריהם בצ"ע וכבר קדמו בזה הצל"ח ול"נ דסברת התוס' כיון דיש דרך רחוקה לטמא בכה"ג כדמסקי עיין רש"א א"כ שפיר קרינן בהו איש כי יהיה טמא כו' כיון דהמשתלח אינו נדחה מפני הטומאה והא דאין צבור עושין פ"ש היינו היכא שנדחו כולן מפני טומאה דלא קרינן בהו איש כי יהיה טמא ודע דק"ל מדוע הצריך עולא לשלחו לד"ר דהוא ט"ו מיל לדעתו לקמן צג ב ולכן פריך ליה ר"נ מאן ציית כו' הלא לקמן צד ב ארי"צ בר"י בטמאין הלך אחרי רוב העומדין בעזרה ואף שזהו לדעת ר"א שם הרי הרמב"ם פסק ג"כ בפ"ז מהל' ק"פ שמשערין בכל הנכנסין לעזרה ועד שהם מבחוץ קודם שתכנס כת ראשונה כו' ע"ש דמשמע שאין מעמידים למנין רק אותן שעומדין לפנינו ועוד דהכי עדיף טפי שגם הוא יוכל לעשות בראשון עיין בצל"ח שם וי"ל:

2 תוס' ד"ה לימא. משמע דהאיש לבדו טמא והצבור טהורין. לפ"ד נ"ל פשוט דאם היה רוב צבור טמאין וא' היה בד"ר דעושה אה"ש דהרי שפיר קרינן ביה איש כי יהיה כו' או בד"ר והצבור אינם בד"ר ומאי דקאמר ר"ה א"ת לפסח הבא בטומאה היינו בגוונא דאיירי בה במיעוטן זבים ולפ"ז עולא דלעיל דאמר משלחין כו' ויעשה הפסח בטומאה וקאמרה הגמרא אליביה אפשר דעביד בשני ל"פ על ר"ה וזה דלא כהצל"ח שהניח בקושיא על הרמב"ם דפסיק כר"ה הלא עולא וראב"א קיימי בחדא שיטתא וה"ל ר"ה יחיד נגד רבים ונכון בס"ד. אחר כתבי זה ראיתי בהגהות הב"ח שירד קצת לזה :

3 תוס' ד"ה בראשון. עיין כה"ד נ"ל דסובר הר"י דטעמא דשמואל הוא דכיון דזבים לא עבדי לכן הוי המיעוט דט"מ במקום כל ישראל ועבדי בטומאה ה"נ כיון דזבים ל"ע הוויין הנשארים במקום כל ישראל וה"ל פלגא ופלגא והללו עושין לעצמן כו' ודברי מהרש"א בזה מגומגמין:

4 ד"ה נטמא. בטומאת ספק. וכן לקמן בגמ' ד"ה בקרבנותיהן וד"ה אלא במת קרי לטומאת התהום טומאת ספק ועמש"כ בסוטה כח בתד"ה אינו דין:

5 תוס' ד"ה נזרק. וכמ"ד הציץ מרצה על אכילות. ובתוי"ט ואפי' לר"י כו' בדבר הנאכל כו' הנ"מ לכתחלה כו'. לשונו אינו מדוייק דלכתחלה אפי' טומאת דם נמי לא והכי הל"ל דלר"י הציץ מרצה על האוכלין ג"כ רק דלכתחלה לא. ל"ש טומאת דם ול"ש ט"א עיין בסוגיא בדף עז ועח היטב ובמש"כ שם בס"ד:

6 בא"ד וע"כ הא דלא מרצי היינו מדרבנן כו'. וכתב הרש"א וה"ה כו' התם מדאורייתא כו' נראה דאשתמיטתיה דברי התוס' ביבמות צ ד"ה והא במנחות כה ב ד"ה ור"ש ע"ש ומש"כ לקמן בד"ה ונראה לריב"א ק"ק כו' לכאורה יקשה זה ג"כ על הסוגיא דמנחות שם דמקשה ב' הברייתות אהדדי וי"ל דשם אזלא אליבא דר"ח ביבמות שם דס"ל ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת אפי' בקום ועשה: