רש"ש על פסחים ל״ד

1 גמרא הא נ"ת הטבל כו'. עמש"כ בס"ד בנדרים ס:

2 גמ' איתיביה כו' לול כו'. הצל"ח הקשה מדוע לא אותבי' ממתניתין דשקלים פ"ז בשר הנמצא כו' ותירץ דהנאבד לא מיקרי הסה"ד ע"ש ונעלם מכ"ת שכבר קדמו בסברה זו הר"י בתוס' רפ"ג דחגיגה בסד"ה האונן והרר"א סייעו שם ממתניתין דשקלים הלזו אלא שהועתק שם המשנה בשבוש ע"ש ובגה"ש. ואנכי מצאתי בירושלמי שם על המשנה ר' אלעזר כו' הס"ד טעון צורה אר"ה מתניתין אמרה כן כו' אר"י ויאות כו' והוא בלשון תמיה כאשר פי' הק"ע שם רק טעמו שפי' תמוה וגם מאתו נעלם התוס' הנ"ל דמתפרש יפה התמיה דר"י בסברתם גם על רבותינו בעה"ת תימה שלא הביאו הירושלמי הזה:

3 גמרא אב"א ה"נ פחות פחות מכביצה. שיגרת לישנא דריו"ח נקיט דהכא דאיירי בדיעבד כדאמר דרכן אפילו כביצה נמי כדלעיל:

4 רש"י ד"ה ה"ג אב"א כו'. דאי בתרומה הא אמרן דעבוד מעלה וכו'. לכאורה י"ל דנעשו על טהרת תרומה וכמש"כ לקמן בדבור הסמוך :

5 תוס' ד"ה שאם. דהא ר"א כו'. לא הבינותי דהא טעמא דר"א הוא משום דס"ל דאפי' אבד הבשר לגמרי יזרוק ותדע להא לדידיה יזרוק לכתחלה אף דלענין מעילה אינו מועיל ודברי מהרש"א ג"כ אינם ברורים: