נימוקי יוסף על בבא מציעא ע׳

« נימוקי יוסף על בבא מציעא ס״ט ×¢×´×‘ נימוקי יוסף על בבא מציעא ע״א ×¢×´× »

7 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

מיכה כצ"ל:

8 רי"ף פתח ↗

דף קטו. ת"ר דברים כ״ד:י׳ לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נבנס לביתו של ערב וכן הוא אומר *קח בגדו כצ"למשלי כ״ז:י״ג לקח בגדו כי ערב זר ואומר משלי ז בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך עשה זאת *אפוא כצ"לאיפה בני והנצל אם ממון יש לו בידך התיר לו פסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים דבר אחר לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר פונדק לשכר דיוקנאות יכול אפילו זקפן עליו במלוה ת"ל דברים כ״ד:י׳ כי תשה ברעך משאת מאומה:

9 רי"ף פתח ↗

11 רי"ף פתח ↗

12 רי"ף פתח ↗

13 רי"ף פתח ↗

מתני' אלמנה בין שהיתה עניה בין שהיתה עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר דברים כ״ד:י״ז ולא תחבול בגד אלמנה החובל את הרחים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר דברים כ״ד:ו׳ לא יחבול רחים ורכב ולא חבילת רחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר דברים כ״ד:ו׳ כי נפש הוא חובל:

14 משנה תורה, הלכות מלווה ולווה פתח ↗

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וּמִשְׁכֵּן לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה עַד זְמַן קָצוּב אוֹ עַד שֶׁיָּבִיא לוֹ מָעוֹת וְיִסְתַּלֵּק וְהָיָה הַמַּלְוֶה אוֹכֵל כָּל פֵּרוֹתֶיהָ אֲפִלּוּ אָכַל כְּשִׁעוּר חוֹבוֹ אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ בְּלֹא כְּלוּם שֶׁאִם תְּסַלֵּק אוֹתוֹ בְּלֹא מָעוֹת הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּדַיָּנִין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם אָכַל יֶתֶר עַל מְעוֹתָיו אֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ. וְכֵן אֵין מְחַשְּׁבִין מִשְּׁטָר לִשְׁטָר בְּמַשְׁכּוֹנָא. הָיְתָה הַקַּרְקַע הַמְמֻשְׁכֶּנֶת בְּיָדוֹ שֶׁל יְתוֹמִים וְאָכַל שִׁעוּר חוֹבוֹ מְסַלְּקִין אוֹתוֹ בְּלֹא כְּלוּם. אֲבָל יֶתֶר עַל חוֹבוֹ אֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הַיֶּתֶר. וּמְחַשְּׁבִין לוֹ מִשְּׁטָר לִשְׁטָר. כֵּיצַד מְחַשְּׁבִין מִשְּׁטָר לִשְׁטָר. הֲרֵי שֶׁהָיְתָה שָׂדֶה זוֹ מְמֻשְׁכֶּנֶת לוֹ בְּמֵאָה דִּינָר וְשָׂדֶה אַחֶרֶת מְמֻשְׁכֶּנֶת לוֹ בִּשְׁטָר אַחֵר בְּמֵאָה דִּינָר וּשְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת לְאָדָם אֶחָד וְאָכַל מִפֵּרוֹת הַשָּׂדֶה הָאַחַת בַּחֲמִשִּׁים וּמִפֵּרוֹת הַשְּׁנִיָּה בְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים אוֹמְרִים לוֹ הֲרֵי אָכַלְתָּ מִן הַפֵּרוֹת בְּמָאתַיִם וְאֵין לְךָ כְּלוּם וּכְאִלּוּ הַשְּׁנֵי שְׁטָרוֹת שְׁטָר אֶחָד וּמַשְׁכּוֹנָא אַחַת: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְסַלֵּק הַמַּלְוֶה כָּל זְמַן שֶׁיָּבִיא לוֹ מָעוֹת הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ וְאֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ דָּבָר זֶה. וְכֵן מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּלֵּק הַמַּלְוֶה עַד סוֹף זְמַן הַמַּשְׁכּוֹנָא הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ. וְכָל הַמְמַשְׁכֵּן סְתָם אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ: מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְסַלֵּק הַמַּלְוֶה כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה הַלּוֶֹה וְהִתְנָה עִמּוֹ הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא יִסְתַּלֵּק עַד סוֹף זְמַן הַמַּשְׁכּוֹנָא הֲרֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ. הָיָה הַמִּנְהָג שֶׁאֵין הַמַּלְוֶה מִסְתַּלֵּק עַד סוֹף זְמַנּוֹ וְקִבֵּל הַמַּלְוֶה עָלָיו שֶׁיִּסְתַּלֵּק בְּכָל עֵת שֶׁיָּבִיא לוֹ מְעוֹתָיו הֲרֵי זֶה צָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ עַל כָּךְ: הַמַּשְׁכּוֹנָא בְּמָקוֹם שֶׁמִּנְהָגָם לְסַלֵּק הַמַּלְוֶה בְּכָל עֵת שֶׁיָּבִיא מְעוֹתָיו אֵין בַּעַל חוֹב שֶׁל מַלְוֶה גּוֹבֶה מִמֶּנָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹבֶה מִן הַקַּרְקַע. וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם. וּשְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּהּ. וּכְשֶׁמְּסַלֵּק אוֹתוֹ אֵינוֹ נוֹטֵל אֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁבָּשְׁלוּ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ אוֹתָן קֹדֶם שֶׁיְּסַלְּקוּ קָנָה אוֹתָן. וּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ עַד סוֹף זְמַנּוֹ בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה הֵימֶנּוּ. וְהַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּה: אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁכּוֹנָא זוֹ אֲסוּרָה הִיא וַאֲבַק רִבִּית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מִנְהָג זֶה בְּטָעוּת אוֹ לָעַכּוּ"ם אוֹ דֶּרֶךְ כָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וּמִשְׁכֵּן בְּאוֹתָהּ מְדִינָה הוֹאִיל וַאֲבַק רִבִּית הוֹלְכִין אַחַר הַמִּנְהָג. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁזֹּאת הַמַּשְׁכּוֹנָא בְּנִכּוּי: עַכּוּ"ם שֶׁמִּשְׁכֵּן חֲצֵרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וְחָזַר הָעַכּוּ"ם וּמְכָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר אֵין הַמְמַשְׁכֵּן חַיָּב לְהַעֲלוֹת שָׂכָר לְיִשְׂרָאֵל מֵעֵת שֶׁקָּנָה הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא דָּר בְּחָצֵר בְּלֹא שָׂכָר עַד שֶׁיַּחְזִיר לוֹ הָעַכּוּ"ם אֶת הַמָּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל חָצֵר זוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת הַמְמַשְׁכֵּן בְּדִינֵיהֶם עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ מְעוֹתָיו וְיִסְתַּלֵּק: הַמְמַשְׁכֵּן בַּיִת אוֹ שָׂדֶה בְּיַד חֲבֵרוֹ וְהָיָה בַּעַל הַקַּרְקַע אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ וְאָמַר לוֹ הַמַּלְוֶה לִכְשֶׁתִּמְכֹּר קַרְקַע זוֹ לֹא תִּמְכְּרֶנָּה אֶלָּא לִי בְּדָמִים אֵלּוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְאִם אָמַר לוֹ אַל תִּמְכְּרֶנָּה אֶלָּא לִי בְּשָׁוְיָהּ וְעַל מְנָת כֵּן אֲנִי מַלְוֶה אוֹתְךָ הֲרֵי זֶה מֻתָּר: מֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הַקַּרְקַע. כֵּיצַד. הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת הֶחָצֵר וְאָמַר לוֹ אִם מֵעַכְשָׁו אַתָּה נוֹתֵן לִי הֲרֵי הִיא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים בְּכָל שָׁנָה. וְאִם תִּתֵּן שְׂכַר חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ הֲרֵי הִיא בְּסֶלַע בְּכָל חֹדֶשׁ. הֲרֵי זֶה מֻתָּר: הַמַּשְׂכִּיר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹרִים לְשָׁנָה. וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁאֲפַרְנֵס בָּהֶן אֶת הַשָּׂדֶה וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ שְׁנֵים עָשָׂר כּוֹר בְּכָל שָׁנָה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאִם יְפַרְנֵס אֶת הַשָּׂדֶה בְּדִינָרִין אֵלּוּ יִהְיֶה שְׂכָרָהּ יוֹתֵר. וְכֵן אִם הִשְׂכִּיר לוֹ חֲנוּת אוֹ סְפִינָה בַּעֲשָׂרָה דִּינָרִין בְּשָׁנָה וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁאֶבְנֶה בָּהֶן חֲנוּת וַאֲצַיְּרֶנָּה וַאֲכַיְּרֶנָּה אוֹ אֲתַקֵּן בָּהֶן סְפִינָה זוֹ וּכְלֵי תַּשְׁמִישֶׁיהָ וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ שְׁנֵים עָשָׂר דִּינָר בְּכָל שָׁנָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז כְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן בַּחֲנוּת אוֹ אוֹצִיאֵם בִּסְחוֹרָה שֶׁל סְפִינָה אוֹ אֶשְׂכֹּר בָּהֶן מַלָּחִין וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ בְּשָׂכָר הֲרֵי זֶה אָסוּר: אָסוּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכַר הָאָדָם. כֵּיצַד. לֹא יֹאמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי הַיּוֹם מְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה כֶּסֶף וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ בְּשָׁבוּעַ אַחֵר מְלָאכָה שֶׁהִיא שָׁוָה שְׁתַּיִם: מֻתָּר לָאָדָם לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי הַיּוֹם וַאֲנַכֵּשׁ עִמְּךָ לְמָחָר עֲדֹר עִמִּי הַיּוֹם וְאֶעֱדֹר עִמְּךָ לְמָחָר. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעֱדֹר עִמְּךָ עֲדֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמְּךָ. כָּל יְמֵי גָּרִיד אֶחָד וְכָל יְמֵי רְבִיעָה אַחַת. וְלֹא יֹאמַר לוֹ חֲרשׁ עִמִּי בְּגָרִיד וַאֲנִי אֶחֱרשׁ עִמְּךָ בִּרְבִיעָה. שֶׁהֲרֵי טֹרַח הַחֲרִישָׁה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים יָתֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל בִּימֵי הַחֹרֶף לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּימֵי הַקֹּר בְּדִינָר בְּכָל יוֹם וְנָתַן לוֹ הַשָּׂכָר וַהֲרֵי שְׂכָרוֹ שָׁוֶה בִּימֵי הַחֹרֶף סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַלְוֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁיּוֹזִיל לוֹ בִּשְׂכָרוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי מֵהַיּוֹם וְעַד זְמַן פְּלוֹנִי בְּדִינָר בְּכָל יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁוֶה שְׂכָרוֹ סֶלַע בְּכָל יוֹם הֲרֵי זֶה מֻתָּר הוֹאִיל וְהוּא מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת מֵעַתָּה אֵינוֹ נִרְאֶה כְּנוֹטֵל שְׂכַר מְעוֹתָיו שֶׁהִקְדִּים וּנְתָנָן לוֹ בִּשְׂכָרוֹ:

16 רי"ף פתח ↗

17 רי"ף פתח ↗

18 רי"ף פתח ↗

גמ' אמר רב הונא חבל רחים לוקה שתים משום רחים ומשום כי נפש הוא חובל רכב לוקה שתים משום רככ ומשום כי נפש הוא חובל רכב ורחים לוקה שלש משום רחים ומשום רכב ומשום כי נפש הוא חובל ורב יהודה אמר חבל רחים לוקה אחת רכב לוקה אחת רחים ורכב לוקה שתים כי נפש הוא חובל דף קטו: לשאר דברים הוא דאתא דף קטז. תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג של ספרים וצמד של פרות יכול לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא יחבול רחים ורכב מה רחים ורכב מיוחדין שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בעצמו וע"ז בעצמו אף כל שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו

19 רי"ף פתח ↗

20 רי"ף פתח ↗

21 רי"ף פתח ↗

22 רי"ף פתח ↗

ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה אתא לקמיה דאביי א"ל זיל אהדרה דהויא ליה דבר שעושים בו אוכל נפש ותא קום עליה כדינא אם יודה ישלם ואם יכפור ישבע רבא אמר לא צריך למיקם עליה בדינא יכול לטעון עד כדי דמיה ונשבע ונוטל ואביי ליה ליה האי סברא ומאי שנא מהנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא ואתי מרא חושלא תפיס בהו וקא טעין טובא ואמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן התם לאו מידי דעבוד לאושולי ולאגורי הוא הכא מידי דעבוד לאושולי ולאגורי הוא דשלח *בגמ' איתא דשלח רב הונא בר אבין ג"ארבי חנינא בר *בס"י אי' אביןאבא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ורבא

23 רי"ף פתח ↗

24 רי"ף פתח ↗

25 רי"ף פתח ↗

27 רי"ף פתח ↗

28 רי"ף פתח ↗

29 רי"ף פתח ↗

לית ליה האי סברא והא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר אמר לך רבא מי דמי התם בזוגא דסרבלא עביד איניש דמשאיל ומוגר הוא הכא בסכינא דאשכבתא לאו מידי דעביד לאושולי ולאגורי הוא כיון דמיפגמא קפדי אינשי ולא מושלי והלכתא כרבא:

30 רי"ף פתח ↗

32 רי"ף פתח ↗

דף קטז: הבית והעליה של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ורואין אלו אבנים ראויות להשתבר היה א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות מן החשבון:

32 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

השלמות כצ"ל:

33 רי"ף פתח ↗

34 רי"ף פתח ↗

36 רי"ף פתח ↗

גמ' מדקתני סיפא רואין אלו אבנים ראויות להשתבר מכלל דאיכא למיקם עלה דמילתא אי בחבט' נפל אי בחבסא נפל אי הכי רישא נמי אמאי חולקין ניחזי אי בחבטא נפל עלייתא איתבור

1 ת"ר כו' הא עשיר שכוב מאי קאמר. וכי בשביל שהוא עשיר התירו לו לשכב על טליתו הרי רבית הוא אצלו שישתמש במשכונו חנם:

2 ועבוטו אצלך. אלא השיבהו לו כבא השמש:

3 אינו עובר בכל וכו'. דהשב תשיב ולא תשכב וכו' שלא בשעת הלואתו בב"ד אבל משכנו וכו' שהביא לו משכונו אינו חייב להחזיר דקראי בחובלו לאחר הלואה כתיבי אבל היכא דאייתי ניהליה לאו חובלו הוא:

4 עד בא וכו'. הא בא השמש תטלנו זו כסות יום ולמדך הכתוב שניתנה לך רשות לחובלו בלילה וכן איפכא כסות לילה ביום:

5 ומת. לוה לאחר שהשיב לו העבוט:

6 שומטו וכו'. ואינו נעשה אצלו כשאר מטלטלין שלהם דלא משתעבדי לבע"ח דכיון דמשכניה קנייה וכי מהדר ליה הוי פקדון גביה:

7 ת"ר לביתו של ערב ושכר כתף וכו'. כל הני טעמא דידהו דלא כתיב בהו הכי מיהו קבלן מסדרין דלא גרע משאר לוה כ"כ בספר התרומות ז"ל:

8 נוקשת אם לא ערבת. אלא נוקשת שהוניתו בדברים:

9 הרבה עליו וכו'. לבקש הימנו מחילה:

10 אבל אתה נכנס אם אתה מלוה אתה נכנס. למשכנו חוב אחר שאינו מלוה:

11 שכר פונדק. אם השכרת לו פונדק:

12 דיוקנאות. צר לו צורה בביתו בשכר ומיהו כולן בתורת חזרה הן כיון שמשכנן אחר החוב:

13 מתני' ולא תחבול וכו'. אפילו לאדם אחר הוא אסור למשכן מביתו כדאמרן לעיל מלא תבא וכו' אלא לעבור עליה בשני לאוין כן כתב הרשב"א ז"ל:

14 אמר המחבר ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דלא תחבול באלמנה אפילו בחוץ משמע שכתב פ"ז מהלכות מלוה דע"פ בית דין נמי אין ממשכנין אותה וכ"כ הרא"ש ז"ל בתוספות דלא יחבול רחים ולא תחבול בגד וכו' בא לאסור ניתוח המותר במקום אחר ואע"ג דסתם חבלה בבית משמע אם אינו ענין לחבלה בבית שאסור במקום אחר תנהו ענין לניתוח ע"כ:

15 וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מלוה ולוה שאפילו בשעת הלואה אין ממשכנין אותה ואין זה מחוור דבשעת הלואה הרי היא כמוכרה ושרי וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל. וכן בכלים שעושין בהן אוכל נפש כתב הרב ז"ל שאפילו בשעת הלואה אסור ואינו מחוור כ"כ הרנב"ר ז"ל וכן דעת הרשב"א ז"ל נמי דבשעת הלואה שרי בכולהו והלכתא כסתם מתני' אע"ג דתנאי פליגי בגמרא עלה:

16 משום שני כלים. העליונה רכב והתחתונה רחים:

17 כי נפש. אתא לרבות שאר כלים של אוכל נפש:

18 גמ' רב יהודה אמר לוקה אחת . אע"ג דלקי משום לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו אלא דהכא לאוי דמיהוי ברחים קא מני אבל לא תבא וכו' דאיתיה בכל הכלים לא חשיב ליה:

19 לוקה שתים. אף על גב דלאו שבכללות הוא דליכא אכולהו אלא חד לאו וקי"ל בכריתות דף ד. דלא מחייב אכולהו אלא חדא היינו בשיש להם שם אחד כגון חלב ממיני בהמות או מעשר ממיני פירות אבל הכא רחים ורכב כל אחד שם בפני עצמו הוא והתראותיהם חלוקה וכן זג וחרצן וכיוצא בהן. כ"כ הרנב"ר ז"ל בשם התוס':

20 זוג של ספרים. מספרים של ספרים והם שנים דכל חד וחד כלי באפי נפשיה ועושין המלאכה בין שניהם כרחים ורכב. וכן צמד של פרות חבל שתי פרות חורשות עם צמדן ספר התרומות רחים של יד כמטלטלין הם שדומים לכלים שנופל עליה לא תחבול או שנכנס לבית רחים של מים ונטל הברזל הסובב והגלגלין אבל לסגור הדלת שלא יטחון הרי זה כמעכב הלוה או נכסיו ממלאכתן והוא בכלל הגזלנים וב"ד אין ממשכנים רחים התחתונה דה"ל כקרקע ואין לב"ד בהן אלא גוביינא כשיגיע זמן השומא ואין לחוש שמא יתלוש ויבריח משום שאין חוששין שמא יעקור נטיעות ויסתור בנין ויבריח ואם ראו ב"ד שעושה כן מגבין לו מהן לשעתו ואם עבר בעל חוב ותלשן כבר נעשים מטלטלין ומחזירן בשעת מלאכה כמטלטלי ע"כ:

21 מה רחים וכו'. ומדתניא ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו דמשמע שתים ואמר מה רחים וכו' נראה דברחים ורכב לא מיחייב אלא שתים הלכך כי נפש הוא חובל לשאר דברים דוקא הוא כדאמר רב יהודה ולא לטפויי לאו ארחים ורכב דלהוי תלת דא"כ הו"ל למימר הכא גבי זוג וצמד דליחייב שלש כיון דמרחים ורכב ילפינן:

22 ההוא דחבל סכינא דאשכבתא. פרש"י ז"ל סכין של שחיטה וכן הרמב"ם ז"ל פרק י"ג מהלכות מלוה ולוה ויש גורסים דאשכפא כלומר של רצענים וזה עולה לפי מה שכתבנו למעלה שכלי אומנותן של אומנין דינן ככלים שעושין בהן אוכל נפש. הרנב"ר ז"ל:

23 זיל אהדרה. משום דכלי א"נ כיון שצריכין אותו למלאכתו הוי ככסות לילה בלילה שאינו רשאי למשכנו אלא אדרבה להשיבו:

24 תא קום וכו'. תבעהו לדינא על חובך אם מודה לך או יש עדים ישלם ואם לאו ישבע היסת:

25 רבא אמר. כיון דמשכנו ואין עדים שמשכנו והיה יכול לטעון לקוח הוא בידי קנה ליה משכון לישבע וליטול עד כדי דמיו וכן כתבו מן הגאונים ז"ל שאינו נאמן אלא בשבועה חמורה לפי שהוא נוטל ואין לך נוטל אלא בשבועה:

26 ולפי זה אפילו מלוה על המשכון דמשכון בידו אינו נוטל אלא בשבועה וכן כתבו האחרונים ז"ל:

27 דאכלי חושלי. שעורים קלופין:

28 לאו מידי דעביד לאשולי וכו'. שאין עשוי לשאול ולשכור עזים שלו הלכך יכול לטעון לקוחות הן בידי היכא שאין עדים שאסף אותן מרשותו של בעלים:

29 זוגא דסרבלא. מספרים לגזוז בהן בגדי צמר וספרא דאגדתא אע"ג דשאר ספרים עשוים טפי להשאיל כדאמרינן בכתובות דף נ. הון ועושר בביתו וכו' זה הכותב ספרים ומשאילן אבל ספרי דאגדתא הוא מתורה שבעל פה ולא ניתן ליכתב אלא משום עת לעשות לה' מ"מ גם זה עשוי להשאיל ובהגוזל בתרא דף קיד: גבי המכיר כליו וספריו דמשמע שאין עשויין להשאיל מדלא מהימנינן לו במגו דהשאלתים לך תירץ ר"ת ז"ל שיש חלוק בבני אדם לפי דעתו שהוא רגיל להשאיל ספריו ולמי שהוא רגיל להשאיל וההיא דבב"ק מיירי בידוע שאינו רגיל להשאיל ספריו:

30 מיתמי. שהבעלים הביאו עדים שהיו שלהם והיו טוענים השאלנום לאביהם של אלו ואפקינהו רבא מינייהו משום דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואם איתא דיכול לטעון לקוח הוא בידי יתמי כי לא טענו נמי אנן טענינן להו:

31 סליק פרק המקבלהבית והעלייה. כגון שני אחים שחלקו אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו והאבני' של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקע של עלייה ולמעלה של עליון והימנה ולמטה של תחתון:

32 שניהם חולקין. מפרש בתוספתא בד"א בזמן שהיו שניהם שוים אבל היה אחד מהם גדול ואחד מהם קטן זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו וכן אפילו אין שניהם שוין אלא שכל אחד אומר שלי היה גבוה נמי חולקין כיון שאין לנו עדים של מי היה גבוה דא"א בענין אחר וא"ת מאי קמ"ל דבשניהם שוין יחלוקו פשיטא הא קמ"ל דחולקין בשבורות ובשלמות ולא נאמר כיון שרוב הכתלים נופלים בחבטה הא נמי בחבטה נפל ועליונות נשברו אלא כיון שאפשר דבחבסה נפל חולקים בשבורות ושלמות:ורואין אלו אבנים ראויות להשתבר. כלומר ואם ידוע היאך נפלה שמין אלו ראויות להשתבר. אבל בידוע שאחד גדול ואחד קטן אותו שחלקו מרובה נוטל יותר מן השבורות ולא אמרינן ממון המוטל בספק הוא וחולקין דאי בחבטה כולהו שבורות דמר ואי בחבסה כולהו שבורות דמר ודין הוא שיחלוקו אף על פי שחלקו של אחד מהם מרובה כדתניא בברייתא דפירקין ומייתי לה בירושלמי באלין אבנים ונגנבו מחצה לזה כלומר דבאבנים דפירקין תנא בברייתא שאם נגנבו חולקין בשוה אף על פי שהאחד גדול חלקו מחברו משום דהתם בכל אחת שנוטל איכא למיחש אם הן מן המרובות ובשעה שנוטל הספק שוה בכל אחת ואחת הלכך כל אחת הוא ממון המוטל בספק וחולקים אבל הכא אין הספק שוה שאם העליון מרובה אפילו נפל בחבטה יותר הן אותן שנשארו שלמות מאבנים שלו לפי שהן מרובות ממה שישארו משל תחתון אי נמי נפל בחבטה ומשום הכי קאמר ששמין זה הספק שאינו שוה וכל אחד מהם נוטל לפי שלו אבל מה שהן ראויין להשתבר בזה ובזה שהוא ספק שוה חולקין בשוה אע"פ שחלקו של אחד מהם מרובה וכן הוכיחו המפרשים ז"ל מן הירושלמי דשור שנגח ארבעה וחמשה דאמרינן התם תאני וכן שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים ונגנבו חולקין לפי דמים רבי יוסי בר בון בשם רב הונא סלקת מתניתא הנבללין והנחפנין לפי חשבון פירוש דכי קתני מתני' ואם בלל וחפן לפי חשבון לאו דבעינן להו לתרוייהו אלא בחדא מינייהו בלחוד סגי שאם בלל תחלה אע"פ שלא חפן אלא נטל אחד אחד הולכין אחר הרוב לפי חשבון הלכך מעות מעשר שני וחולין שנתפזרו ולקט אחד אחד לא אמרינן לפי חשבון כיון שמתחלה לא היו מעורבין ובשעת נטילה לא חפן ליקח הרבה בבת אחת ולפיכך תולין לומר כלפי של מעשר שני ומשום חומרא אבל בשנים שהטילו לכיס כיון שהן מעורבין חולקין לפי חשבון ובאלין אבנים שנגנבו חולקין בשוה לפי שגסות הן ובשעת נטילה אינן נחפנות וגם לא נתערבו מתחלה כלל שמעינן מהכא דהא דאמרינן ממון המוטל בספק חולקין אפילו היכא שיש לאחד יותר ממה שיש לחבירו:

33 ורואין אלו אבנים כו'. אם יש אבנים שבורות שם שאבנים של לבנים היו וזה אומר שלמות שלי רואין אלו אבנים ראויות להשתבר אם של עליון אם של תחתון הכל לפי המפולת אם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה בית ואם נחבט הכותל להלן כמקל שהוא עומד זקוף ונפל שהעליונו של כותל נפל להלן הרבה העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שנפלו ממקום נמוך שלמות:

34 מקצת אבניו. שלימות:

35 נוטלן ועולות לו מן החשבון וכו'. שחבירו יטול אחרות כנגדן ובגמ' מפרש מה יטול כנגדן שלמות או שבורות:

36 גמ' מכלל דאיכא וכו'. מפולת זה היאך נפלה אי בחבס' כבר פירשנו חבסא וחבטא:

8 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

תיבת נוקשת נמחק וכצ"ל ואם לא:

18 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

וה"ה דלקי כצ"ל:

20 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

נ"ב הוא:

21 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

נ"ב דאתא:

32 חידושי אנשי שם פתח ↗

פי' הספק מוטל על הנבלל לבדו ולא על המונח שאינן נבללים ולא נחפנין כדפי' בסמוך שאם היה נבלל או נחפן הרי ספק מוטל בין הכל הלכך הוי לפי חשבון:

36 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

נ"ב וכו':

« נימוקי יוסף על בבא מציעא ס״ט ×¢×´×‘ נימוקי יוסף על בבא מציעא ע״א ×¢×´× »