נימוקי יוסף על בבא מציעא ד׳

1 ליד דיין מ"ש. דקס"ד דהכי קאמר אם מצאו דיין לא יוציאהו מידו עולמית ומ"ש דיין מאיש אחר:

2 ואחר. שאינו לא לוה ולא מלוה:

3 שמצא שטר שנפל כבר ליד דיין. ומאי הך נפילה דכתוב ביה הנפק לא יוציאוהו מידו לא ללוה ולא למלוה עד שיבוא אליהו או עדים שראו מיד מי נפל:

4 דחיישינן לפרעון. שמא אמת טוען הלוה שפרעו ורבי יוסי לא חייש לפרעון דמאן דאהדרו ליה שטר פרוע לאלתר זהיר ביה לקרעו ולא משהי ליה:

5 שהבעל מודה. שלא נתן לה כתובה:

6 יחזיר לאשה. וכגון דליכא למיחש לקנוניא שכתוב בה מפורש חוץ מן האחריות:

7 אין הבעל מודה. שאומר פרעתיה ומידי נפלה:

8 עודה תחת בעלה. שלא גרשה:

9 יחזיר לאשה. דלא עביד איניש ליתן כתובה קודם גרושין:

10 נתארמלה וכו' לא יחזיר. דחיישינן לפרעון אלמא חייש רבי יוסי לפרעון:

11 איפוך. רבי יוסי דאמר הרי הוא בחזקתו לרבנן ורבנן דאמרי לא יוציאו עולמית לרבי יוסי:

12 וטעמייהו דרבנן. כלומר וכ"ת מ"מ קשיא דרבנן דאמרי הרי הוא בחזקתו אלמא דלא חיישינן לפרעון ארבנן דאמרי גבי כתובה דאפילו בעודה תחת בעלה אם אין הבעל מודה לא יחזיר כלומר דחיישינן לפרעון ליתא דלאו משום דחיישינן לפרעון היא דמאן דפרע ואהדרו ליה שטרא לאלתר קרע ליה אלא משום שתי כתובות שמא חזר וכתב לה כתובה לאחר שנפלה זו מידה ואין הבעל מודה דקתני לאו באומר פרעתי אלא באומר אל תחזירהו לה שיש בידה אחרת ותוציא על יורשי שטר אחר שטר. כתב ר"ח ז"ל דמסקנא דשמעתתא כרבינא ומפכינן לה למתני' דרבי יוסי חייש לפרעון ורבנן לא חיישי וכרבי יוסי קי"ל אע"ג דיחידאה הוא לגבי רבנן דהכי מוכח סוגיא דלקמן דלפרעון חיישינן ומיהו אע"ג דרבי יוסי חייש לפרעון בעודה תחת בעלה לא חייש וכדקאמר איהו גופיה עודה תחת בעלה יחזיר לאשה וטעמא דמילתא דכיון דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים לא חיישינן לפרעון כלל ומש"ה לא איתרע משום נפילה אבל בשטר חוב אמרינן לקמן דאפילו תוך זמן דלא עביד איניש דפרע איתרע משום נפילה ולא יחזיר למלוה דחיישינן לפרעון משום דנתן לגבות בודאי זימנין דמקדים לוה ופרע בגו זימניה הלכך חיישינן אבל לכתובה לא חיישי' כדאמרן והא דתנן כתובות ד' פו א נפרעת שלא בפניו והנפרעת מהיתומים לא תפרע אלא בשבועה משום דחיישינן לצררי התם טעמא משום דסמוך למיתה או מי שמניח ביתו והולך עביד דמתפיס לה צררי לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ואפילו במי שקפצה עליו מיתה או ביוצא שלא לדעת אמרינן הכי משום דלא פלוג רבנן אבל בלאו הנך גווני בעודה תחת בעלה ליכא מאן דחייש לפרעון. וכן דעת רי"ף ז"ל בתשובה שנשאלה מלפניו מי שגרש אשתו ותובעת כתובתה ואמר לה פרעתיך או אתפסתך צררי אם יש לו להשביעה על כך או לא והשיב ז"ל טענה זו שטען דאתפסה צררי לכתובתה קודם גרושין אינה טענה לפי שלא נתנה כתובה לגבות מחיים וכן אמרו ב"ב דף ה. הקובע זמן לחברו ואמר לו פרעתי בתוך זמני וכו' אלא נותן לה כתובתה ויחרים סתם ומיהו אע"ג דקי"ל כר' יוסי בחשש פרעון כדאמרן בענין דיניה דרבי יוסי דאמר יחזיר ולא חיישינן לשתי כתובות לא קי"ל כוותיה אלא כרבנן דפליגי עליה וחיישינן לשתי כתובות דרבים נינהו ועוד דחזינן ליה לרבא דאמר בסוף פרקין דף כ: אי משום שטר כתובתה חיישי' לב' כתובות:

13 מתני' היו שנים רוכבים על גבי בהמה או שהיה א' רוכב . שמעינן מהכא דרוכב או מנהיג שניהם שוים לקנות בהמה מן ההפקר בין שהרוכב בועט בה ומנהיגה ברגליו או לא בכל ענין משמע ממתני' דתני לה סתמא:

14 זה אומר וכו'. ואם האחד רוכב והאחד מנהיג ובאו לפנינו זה אומר רכבתי בה תחלה ואח"כ בא מנהיג ומנהיג אומר אני הנהגתי תחלה ואח"כ בא רוכב חולקין אותה ביניהם דאפשר דליכא ודאי רמאי דשמא תרוייהו החזיקו בה בבת אחת זה לרכוב וזה להנהיג וכן פסקו הריא"ף והרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכות גזלה ואבדה:

15 בזמן ששניהם מודים. ששניהם יחד החזיקו בה:

16 יחלוקו. שלא בשבועה והא פשיטא אלא גמרא דף ח. זאת אומרת דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו. דהא אם לא קנה ה"נ אמאי יחלוקו לא זה יקנה ולא זה יקנה ויכול אחר לחטפה מהם שהרי כששניהם הגביהוה מהני הגבהות כל אחד מהם לחברו אם המגביה מציאה לחבירו לא קנה חברו הרי היא כאילו היתה מונחת עדיין על גבי קרקע:

17 גרסינן בגמרא דף ט. ע"ש א"ר אבהו א' רוכב חמור ואחד תפיס במוסרה זה קנה חמור וזה קנה מוסרה הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו והא דרבי אבהו בדותא היא דאי לא תימא הכי טלית שהיתה מונחת חציה ע"ג קרקע וחציה על גבי עמוד ובא אחד והגביה חציה מעל גבי קרקע ובא אחר והגביה חציה מעל גבי עמוד ה"נ דקמא קני הואיל ובידו לנתקה ובתרא לא קני אלא דרבי אבהו בדותא היא ע"כ. פירוש הואיל ויכול זה שתופס במוסרה למשכו בכח וינתק מראש החמור ויביאנו אצלו דהואיל וראש החמור גבוה נוח לו להביאו אצלו בנתיקה אחת:

18 בדותא היא. דאע"ג דיכול לנתקו כל כמה דלא נתקיה לאו הגבהה היא:

19 וחציה על גבי עמוד. כיון דבמקום גבוה הוא האוחזה בראשה השני נוח לנתקה ולהביאה אצלו דלא מחסר הגבהה:

20 ה"נ דקמא קני. דמכי אגבהה קנייה כולה משום דיכול לנתק' וא"כ יש חילוק בשנים שהגביהו מציאה זה מכאן וזה מכאן בין מקום גבוה למקום נמוך ואנן לא אשכחן תנא דמפליג בהכי. ומ"מ שמעינן מהכא דאם נתקו מהני שאע"פ שלא הגביהו דאדרבה השפילו כשהביאו אצלו מ"מ כיון שמחמתו הוגבה ג' טפחים מן הקרקע קנה כיון דתפיס ביה בשעה שהוגבה מכחו דאי לא תפיס ביה לא קנה אע"פ שהוגבה מכחו כדאמרינן פרק הגוזל עצים דף צח. גבי זורק מטבע של חבירו לים דאי אדוייה אדייה לא קנה ליה אע"פ שהוגבה מכחו ומיהו דוקא הגבהה כי האי שהיא דרך ירידה אבל הגבהה שהיא דרך עלייה הגבהה חשובה היא ואע"ג דלא תפיס כלל מהניא כדמוכח פ' שלוח הקן דף קמא: דאמרינן התם זיל טרוף אקן כי היכי דליתגבהו :

21 עוד גרסינן בגמ' דף ט: בעי רבי אלעזר האומר לחברו משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא אמר רבא ואי א"ל קני בהמה וקנה כלים שעליה מי קנה חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה והלכתא בכפותה:

22 פירוש משוך בהמה זו וכו'. הא דאיבעיא ליה במשוך בהמה ולא במשוך כלי זה לקנות כלים שעליו משום דמשיכת כלי אפילו בכלי של מוכר מהניא משיכה לקנות מה שבתוכו כדמוכח פרק הספינה דף פה: דמשיכת הכלי כנגד משיכה מה שבתוכו אבל משיכת הבהמה בהנהגה וכלים בגרירה ולפיכך בעי אי מהניא משיכה דבהמה לכלים משום דלא דמו משיכות להדדי:

23 אמר ליה רבא מדאיבעיא לך במשוך בהמה משמע דפשיטא לך דאי א"ל קנה בהמה מהני אף בכלים דאע"ג דמדין משיכה לא מהני משום דלא דמו מהני מיהא מדין חצר ואמאי הא חצר מהלכת היא. ואמר רבא נמי והא כל שמהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה. והלכתא מסקינן דבכפותה קנה. מדין חצר ובכה"ג גופה קא מיבעי לר' אלעזר מי מהניא בבהמה גרירה דלאו דרכה בכך טפי מהנהגה בגמל ומשיכה בחמור דאמרי' דף ט. דחד צד מינייהו לא קנייה משום דאין דרכה בכך והכי נמי אין דרך בהמה נמי לגרור אותה כפותה ולא איפשטא בעיין. וכתב הר"נ ב"ר דאי משך בכה"ג לא מפקינן מיניה דה"ל תופס ברשות דומיא ב"מ דף קב: דכור בל' סאה בסלע דהתם נמי איכא לספוקי במשיכה דשמא לא מהניא דדילמא לא נתכוין להקנות עד שימשוך לוקח כל הכור ואפ"ה אי תפס לא מפקינן מיניה כיון דתפס ברשות וכדפירשנו לעיל: