נימוקי יוסף על בבא מציעא נ״ג

1 ושמעינן נמי מהכא דאפי' לומר לעובד כוכבים בחול שיעשה מלאכה בשבת אסור משום אמירה לעובד כוכבים דומיא דחסום פרתי ודוש בה שאומר לו כן קודם דישה כ"כ הרשב"א ז"ל והרנב"ר ז"ל הביא ראיה אחרת מדאיצטריך היתירא למי שהחשיך לו בדרך ליתן כיסו לעובד כוכבים לפי שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו כדאיתא בירושלמי בריש מי שהחשיך דאילו מהכא אין נראה לו כל כך ראיה משום שאומר לו כן בזמן שהוא אסור לדוש בחסימה משא"כ כשאומר לו בחול לעשות מלאכה בשבת:

2 מבחוץ. קודם שתכנס לדוש:

3 מבית אביך. כהן היה:

4 ולהבדיל בין הקדש. בתריה כתיב משמע כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת ואי שתי ועייל מ"מ שכור הוא ולא ידע להבדיל:

5 החוסם את הפרה. ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה:

6 המזווג. שור וחמור לקרון ובא חברו והנהיג פטור הראשון:

7 חסמה בקול. כשהיתה שוחה לאכול גער בה:

8 הנהיגה בקול. בכלאים ואינו אוחז במרדע:

9 הויא מעשה. כמו מימר שדבורא בעלמא הוא שאומר זו תמורת זו ומיקרי יש בו מעשה משום דאתי מאותו דיבור מעשה שנתפסת הבהמה בקדושה בדיבורו וה"נ בקולו היא נחסמת ובקולו הוא מנהיגה והיא הולכת ולפיכך מיקרי לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו וכ"כ הראב"ד ז"ל דהוי מעשה אף ללקות וכן פרש"י ז"ל הכא הוי מעשה שלוקין עליו והלכתא כר' יוחנן וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל:

10 ד' קבין לפרה וג' לחמור. כך שיערו אכילתה וכתב הרשב"א ז"ל דוקא ליום א' ולדישה מרובה וכן לפי חשבון זה בכל יום קאמר שאין הפרה אוכלת כ"כ בשעה אחת שהרי אוכלת וחוזרת ואוכלת היא:

11 והא אין לוקה ומשלם. דהוי להו שתי רשעיות וכתי' דברים כה כדי רשעתו רשעה אחת:

12 דמשעת משיכה. כלומר ואינם שתי רשעיות אלא כשבא חיובם כאחת אבל הנהו אינם באים כאחת:

13 מין ושאינו מינו. מזכר ונקבה:

14 מהו להכניסן לדיר. מי הוי כמרביע או לא:

15 במנאפין. משיראו זה על זה כדרך מנאפין וא"צ לעדים שיראו כמכחול בשפופרת שלא הזקיקם תורה להסתכל כל כך:

16 כמכחול בשפופרת. עד שיכניס בידיו אבר הזכר בנקבה כדרך בני אדם במין במינו:

17 מכחול. קיסם או כנף שמכניסין בשפופרת חלולה שהכחול לתוכה ומוציא מן הכחול במכחול ומעביר על העין:

18 ואפילו משום פריצותא דשמא יבא לידי הרהור וכדאמרינן בע"ז דף כ: לא יסתכל בבהמות ובעופות כשנזקקין זה עם זה ליכא משום דהאי בעבידתיה טריד ולא מהרהר ומיהו הא דמתירין מכחול בשפופרת היינו היכא דליכא למיחש לפריצותא דעבדי אבל אם אינם בני תורה או דאיכא למיחש לפריצותא דעבדי אסור בכלאים אפילו להכניס מין ושאינו מינו לדיר ובמין במינו נמי דוקא הכנסה לדיר הוא דשרי דלא מצי אתי לידי איסורא דאורייתא:

19 מתני' ואפילו בכתפיו. שאינו מזיז ידיו ורגליו:

20 רבי יוסי ברבי יהודה אומר. לית הלכתא כוותיה אלא כת"ק:

21 אבל מונע וכו'. ואוכל אכילתו מהם:

22 וכולן לא אמרו שיאכל אלא בשעת גמר מלאכה וכו'. כלומר אלא עד שעת גמר מלאכה ולאפוקי דלאחר שנגמר מלאכתו לא יאכל לפי שאין דינו של פועל לאכול מן התורה אלא בשעת מלאכה וכשמונע עצמו לאכול עד שיגיע למקום היפות נמי לא יאמר כשאגיע לשם אשב לי ואוכל שהרי מנעתי עצמי עד כאן ולא בטלתי מלאכתי דכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה. דרשינן בספרי וקטפת מלילות בידך שלא יהא קוצר במגל ואוכל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף למלאכה לא יניף חרמש לאכילתו וכתבו האחרונים ז"ל דטעמא דמילתא כדי שלא יעשה אכילתו קבע כעין מלאכתו הנה למדנו שאם עשה כן עבר בלא תעשה:

23 אבל מפני השבת וכו'. שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:

24 אמרו הפועלים. התקינו שיוכלו הפועלים לאכול בהליכתם אע"פ שאז אינם עסוקים במלאכה דמהלך לאו כעושה מעשה דמי כדאיתא בגמרא ועוד דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר:

25 מאומן לאומן. משורה לשורה כשגמרו שורה זו והולכים להתחיל במלאכתן בשורות אחרות ואע"ג דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא ניחא ליה לבעה"ב בהכי כדי שלא יצטרך לאכול בשעה שיעסוק במלאכתו:

26 כשתהא פורקת. לאו למימרא דבעינן כשהמשוי על גבה לא תאכל דודאי עיקר היתר אכילתה הכי הוי וכדאיתא בגמ' אלא ה"ק עד שתהא פורקת אוכלת ולאחר פריקה לא כדפרישנא גבי שעת גמר מלאכה:

27 גמ' עד שלא הלכו. דרכם להטיל ענבים על הגת ולדרכם ברגליהם על הגת ועד שלא הלכו בו שתי וערב אין מלאכתם ניכרת אלא בענבים ולפיכך אין שותים יין דה"ל כעושה במין זה ואוכל במין אחר. משהלכו. כבר ניכרת גם ביין ועדיין עושה בענבים הלכך אוכלים ושותין שהרי עושה במינים אלו יחד:

28 מהיכא אכלה. כל משאה פורקין בבת אחת ואוכלין:

29 עד שתהא פורקת. בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה:

30 מתני' אפילו בדינר. אפי' בשוה דינר אע"פ ששוה יותר משכרו שהתורה זכהו לאכול שבעו:

31 רבי אלעזר וכו'. לית הלכתא כוותיה אלא כחכמים דסברי כת"ק לענין שיכול לאכול אפילו יותר משכרו:

32 אבל מלמדין. נותנים לו עצה:

33 ויהא סותם וכו'. שימנעו מלשוכרו למלאכתם והכי קיימא לן כחכמים דאילו ת"ק לית ליה מלמדין:

34 קוצץ. ליטול מעותיו ולא יאכל:

35 על ידי עצמו. בשביל עצמו:

36 שיש בהם דעת. וידעי וקא מחלי:

37 שאין בהן דעת. למחול וכיון שכן אינו יכול אחר לקצוץ בעבורם:

38 גמ' משלו. תוספת שכרו הוא מה שאוכל מפני שהתורה הוסיפה לו:

39 או משל שמים. במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים:

40 תנו. אכילתי:

41 יהיב ליה. כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה:

42 לדידיה זכי ליה. לצדקה וכל כמה דלא מטא לידיה לא זכי ליה:

43 דמר סבר דמשלו. תנא דברייתא דאמר דקוצץ בשביל עבדיו הקטנים סבר פועל משלו הוא אוכל וכיון דאגרייהו הוא ואגרייהו דאדון אכילתן נמי דאדון:

44 ומר סבר. תנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל הלכך לית למריה זכייה באכילתו שאפילו שלהם אינה עד שיתננה לתוך פיו ופסק הריא"ף ז"ל כתנא דידן:

45 מתני' הרי אלו לא יאכלו. דלא אמרינן שהיו סבורים שיפדה אותם כדי שיאכלו אלא מדלא אתנו בהדיא לא אכלי דאדעתא דהכי נחתי וידעי ואחלי כאילו קוצץ כן עמהם:

46 ואם לא הודיעם. על מנת שיעשו עמו בנטע רבעי:

47 פודה ומאכילם. משום דמקח טעות הוא שאם הודיעם לא היו נשכרים:

48 נתפרסו עיגוליו. דקציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר שוב אין יכולים פועלים לאכול מהם משום טבל ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדורסם הרי אלו לא יאכלו משום טבל וכן הדין בנתפתחו חביותיו שנטלו מגופותיהן ושכרן לסתמם דכיון שמלאם עם מגופותיהם נגמרה מלאכתם למעשר:

49 מהלכות מדינה. כבר נהגו כך לאכול אע"פ שאינם עושין מעשה:

50 גמ' לא שאנו. דאכלי מהלכות מדינה:

51 אלא גתות וערימות. שהוא תלוש וכיון דאי עושה מעשה היה אוכל מן התורה שומר אע"ג דלאו כעושה מעשה אוכל מהלכות מדינה:

52 גנות ופרדסין. ה"ל מחובר ושעה שאין גמר מלאכה דלא אכיל מן התורה אפילו עושה בו מעשה כגון מנכש הלכך עכשיו שהוא שומר דלא עביד מעשה לא אכיל אפילו מהלכות מדינה:

53 מכלל דאיכא וכו'. מדלא תניא ואלו אוכלין סתמא:

54 וכל שכן שומרים וכו'. שאינו עושה מעשה כלל שאינו אוכל לא מן התורה ולא מהלכות מדינה וא"כ ע"כ הא דדייקינן מרישא דמן התורה הוא דלא אכיל אבל מהלכות מדינה אכיל במשמר בתלוש עד שלא נגמר מלאכתו למעשר קאמר בגתות וערימות דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה וכן הלכתא:

55 מתני' ש"ח נשבע על הכל על כל המאורעות הכתובות בשאר כל השומרים לחיוב נשבע שכך עלתה לו ופטור ולקמן בהשואל דף צד: יליף לכולה מתני' מקראי:

56 משלם את הכל. גניבה ואבידה ואונסים:

57 משלמין את הגניבה וכו'. ואפילו הטמין הפקדון בקרקע או הקיפו מחיצה של ברזל ונגנב או אבד חייב ששומר שכר צריך שיהא יושב ומשמר כמו שכתבתי בפרק המפקיד:

58 גמ' דשוכר כנושא שכר הוא. דמתני' קתני בתרוייהו פטורים באונס וחייבין בגניבה ואבידה:

59 חיותא. בהמות:

60 שריג. ירדה משלי ט״ז:כ״ט איש חמס מפתה יפתה רעהו מתרגמינן גברא חטיפא משרגג חבריה:

61 כדנטרי אינשי. ואין זו אבדה אלא אונס:

62 כי יהבי לך אגרא וכו'. ונהי דפשיעה לא הוה אונס נמי לא הוה והוה ליה כאבדה והכי קיימא לן הלכך אפילו עאל בעידנא דעיילי אינשי או גנא בעידנא דגנו אינשי ושריג חדא מינייהו במים חייב שאין זה אונס ומיהו משמע דאי אנסתו שינה או אונס אחר בגופו פטור דמאי הוי ליה למעבד אלא שהרשב"א ז"ל סובר שלעולם שומר שכר חייב אפילו באונס שמגיע בגופו של שומר עד שיגיע לגופו של פקדון ממש כדאמר קרא או נשבר או נשבה:

63 גמלא. גשר:

64 לעבורי חדא חדא. פירשה רבינו אלפסי ז"ל דוקא בשומר שכר דומיא דהא דרב חסדא ורבה אבל ש"ח לית ליה לאעבורי חדא חדא שלא קבל עליו לשמור אלא כדנטרי אינשי בשלהן ומיהו לענין נזקין אפילו שומר חנם חייב כדמוכח פרק הכונס צאן לדיר דף נח. גבי נפלה לגנה ונהנית וכו' דחפוה חברותיה פשיעה היא וטעמא כדאמרן דלענין שומר לא קבל עליו לשמור בכך אבל לענין נזקין אם הניח שורו מבחוץ ועאל בעידנא דעיילי אינשי אין ספק שאם הזיק חייב: