נימוקי יוסף על בבא מציעא נ׳

1 מתני' והביא עליה שעורים. שהן קלים מחטים:

2 חייב. בקלקולה אם הוסיף ג' קבין כדמפרש לקמן ולא אמרינן הואיל והשעורים קלים יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטים שהוא משאוי חמור והוא חצי כור:

3 מפני שהנפח קשה לבהמה כמשאוי. כיון דנפח לתך שעורים כנפח לתך של חטים קשה לה תוספת:

4 פטור. אם מתה כיון שלא הוסיף סאה לגמל וג' קבין לחמור ודוקא כשהוסיף זה על שיעור משאו דהיינו לתך לחמור אז הוא דחייב אם מתה אע"פ שלא ידענו מפני מה מתה אבל שכרו לתת עליו חצי לתך אע"פ שהוסיף עליו שלשה קבין ומתה אינו חייב אע"פ שאין לו לעשות כן דהא סתם משא חמור הוא לתך ומיהו ה"מ היכא שמתה כדרכה ולא ידענו מפני מה מתה אבל אם נתברר לנו שמחמת תוספת של זה מתה אע"פ שדרכו של כל חמור כיוצא בו בכך חייב וכדאמרינן לעיל דף עח. גבי שוכר חמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה שאם מתה אינו חייב אע"פ ששנה בה אא"כ ידוע שמתה מחמת השינוי כגון שהכישה נחש וכהני גווני דלעיל וה"ה הכא שאם נתברר לנו שמחמת תוספת מתה שהיה חייב ודאי אפילו בפחות משיעור משאו כיון ששינה דאמרינן אותו שינוי גרמא וכדפירשנו:

5 גמ' קשה למשאוי תנן. הנפח קשה לבהמה כשהנפח יתר על המשאוי:

6 תקלא כתקלא. אינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החטין דלהוי ניפחא תוספת אבל נפח שוה ומשקל חסר לא אמרינן משקל חסר ונפח עמו הרי הוא כמשקל שוה ושיהיה חייב בתוספת ג' קבין אלא דוקא כשהוסיף סאה על לתך שעורים מפני שאז השוה כובד השעורים לכובד לתך של חטין ומפני ששיעור השעורים יתר על של חטין איכא נפח שהוא יתר על שווי משקל ולא תנן כמשאוי דהוה משמע שאע"פ שאין בו משוי לתך חטין ממש כל היכא דאיכא נפח טפי כמו משאוי והיכא שיש בו תוספת ג' קבין כדפירשתי במתני' הוי חייב ומשום דבמתני' תנן כמשאוי דמשמע הכי פירשו מתני' כן אבל מ"מ הלכה כרבא וכדפירשנו הכא:

7 תנו רבנן קב לכתף. קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף ואשמעינן דאם הוסיף קב עליו חייב בנזקיו:

8 אדריב. לתך הוי תוספת למשא ספינה קטנה ואם טבעה חייב לשלם דמיה:

9 לישדייה. לארעא שהרי בן דעת הוא והרי הוא מרגיש בכובד המשא:

10 סתם ספינתא צריכה שתהא גדולה עד שיתנו שלשים כורין ותהא בכך הולכת על פני המים דכיון שהתוספת שלה הוא כור והתוספת הוא א' מל' במשא א"כ הכי הוי וכדתנן במתני' דמשאוי חמור לתך חטים שהם ט"ו סאה והתוספת הוא ג' קבין שהם חצי סאה אלמא תוספת א' מל' במשא הוא וכן נמי שמענו דמשא אדם בינוני ל' קב שהם ה' סאין כיון שתוספתו הוא קב:

11 מתני' כל האומנין. שעושים מלאכה בקבלנות בביתם:

12 שומרי שכר. בההיא הנאה דקא תפיס המלאכה עד שיתן לו שכרו הוי כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה:

13 טול את שלך. שכבר גמרתיו ואחר שתשאנו בביתך הבא מעות כלומר שאינו מעכבו לתופשו על שכרו הרי הוא מעתה שומר חנם:

14 שמור לי. היום ואשמור לך למחר הכי אוקימנא בגמרא דאי בשעה שתשמור לי אשמור לך קאמר ליה הוה שמירה בבעלים כלומר שבעליו של חפץ זה שנגנבה במלאכתו של שומר הוא ובכי האי גוונא שומר פטור כדכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ואע"ג דהאי קרא בשואל כתיב לקמן דרשינן ליה נמי אכולהו שומרים:

15 הלוהו על המשכון שומר שכר. משום שכר מצוה כדאי' בגמ':

16 הלוהו פירות. משום שדרך פירות להרקיב בזה אית ליה לר' יהודה שומר שכר שהוא שכר לו כשמלוה אותם אבל מעות משום שכר מצוה דליהוי שומר שכר לית ליה:

17 רשאי אדם. מותר לו להשכיר לאחרים משכונו של עני שבידו להיות פוסק עליו שכר והולך ופוחת תמיד מן החוב ובגמ' מפרש באיזה משכון קאמר:

18 גמ' שוכר. בהמה:

19 כיצד משלם. דש"ש ושומר חנם ושואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה:

20 כשומר שכר. הואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו שומר שכר הוא ואי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין השתא דיהיב אגרא לא הוי שואל אבל הוי שומר שכר:

21 טול את שלך וכו' וה"ה לגמרתיו . שלא אמר לו אלא גמרתי מלאכתך דכיון דידעו בעלים ויכולים ליקח אותה כלתה שמירתו ולא הוי האומן עלה אלא שומר חנם והכי דייקינן מתני' טול את שלך והבא מעות שומר חנם הא הבא מעות וטול את שלך דגלי אדעתיה דתפיס ליה אאגריה שומר שכר:

22 טול את שלך אצטריך ליה סד"א שומר חנם נמי לא הוי דאיני שומרו עוד קאמר ליה קמ"ל דאינו תופס על שכרו הוא דקאמר ליה אבל מדין פקדון לא סליק נפשיה:

23 גרסינן בגמרא תנן התם א"ל השואל שלח ושלחה לו ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה חייב אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שאנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור דף פא. איבעיא להו פטור משואל או דילמא פטור נמי משומר שכר אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב בשומר שכר הואיל ונהנה מהנה תניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן לשגרו בבית חמיו וא"ל אם מקבלים אותם ממני אני נותן לך דמיהם ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהם ונאנסו בהולכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר והתם לקמן פרק השואל דף צח: מפרש:

24 א"ל שלח. אותה ביד עבדי או שלוחי או ביד עבדך או שלוחך ושלחה ומתה. כדרכה בדרך קודם שתכנס לביתו:

25 חייב. באונסים שמשעה שמסרה במצות השואל נתחייב בה השואל ואם לא א"ל השואל אלא המשאיל שלחה לו שא"ל זה השאילני פרתך וא"ל הן עמד ושלחה לו ומתה בדרך פטור:

26 וכן בשעה שמחזירה. אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלים ולא א"ל המשאיל לשלחה ביד פלוני ומתה בדרך חייב דלא קמה ליה ברשותיה דמשאיל:

27 לא שנו. דהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל:

28 אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה. שא"ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים:

29 אבל וכו' פטור. שאפילו אם בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה:

30 פטור. השואל מדין אונסים:

31 אבל חייב כשומר שכר. בגניבה ואבידה:

32 הואיל ונהנה. בשאלה:

33 מהנה. להיות עליה שומר שכר עד שתגיע ליד הבעלים:

34 לשגרן לבית חמיו. סבלונות לארוסתו:

35 לפי טובת הנאה. שיחזיקו לי טובה כשאבוא להם בסבלונות:

36 נאנסו בהליכה חייב. דהואיל וקצץ דמיהן ומשכן לשם לקיחה הרי הם לקוחים בידו עד שידע שאינה לקוחה וה"נ אמרינן בהמוכר את הספינה דף פז: אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן ע"מ לבקרו שאם אין בו מום יקחנו ונאנס בידו חייב והוא דקייצי דמיה:

37 בחזרה פטור. מאונסין כנושא שכר שנוטל שכר ומהו נשיאות שכרו הואיל שנתפאר בהם והיינו כוותיה דאמימר דאע"פ דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן הוי עליה שומר שכר לאחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה וכל שכן גבי שאלה דלא יהיב להו מידי:

38 ותו גרסינן בגמרא ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה א"ל קא ממטינא ליה לדוכתא פלן אי מזדבני מוטב ואם לא מהדרנא ליה ניהלך אזל לא איזדבנא ליה בהדי דקא הדר ואתי איתניס אתא לקמיה דרב נחמן חייביה איתיביה רבא לרב נחמן נאנסו בהולכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא נושא שכר א"ל חזרה דהאי הולכה היא מאי טעמא סברא היא בחזרתו אילו אשכח לה לזבונה מי לא זבנה:

39 שמור לי ואשמור לך שומר שכר ואמאי שמירה בבעלים היא א"ר פפא דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר ת"ר שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך שמור לי ואשאיל לך השאילני ואשמור לך כולן נעשין שומרי שכר זה לזה ואמאי שמירה בבעלים היא אמר רב פפא דא"ל שמור לי היום ואני אשמור לך למחר:

40 שומר שכר. דחייב בגניבה ואבידה:

41 ואמאי וכו'. שבעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר לו וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם וכדפירשתי במתני':

42 ואשמור לך למחר. דהשתא לאו עמו במלאכתו הוא:

43 השאילני ואשאילך. אין זה שואל להתחייב באונסין שאין כל הנאה שלו שאף הוא משאילו והרי זה שכרו וכן פי' הראב"ד ז"ל:

44 ואמאי שמירה וכו'. אשמור לי ואשמור לך קאי ששניהם זה במלאכתו של זה שהנך אחריני אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר:

45 אהלויי. מוכרי אהל שמכבסין בו בגדים והוא עשב ויש אומרים אהלות שהוא מין בושם:

46 זיל אפי לן. יומא דידיה הוה דהשתא לא הוו אינהו בשמירת הטלית אלא שומר חנם ואיצטריך למימר פשעו ביה דאי לא לא מחייבי:

47 פשיעה בבעלים. שאף הוא במלאכתן הוי:

48 שיכרא הוה שתי. כלומר ועדיין לא התחיל במלאכתן ונמצא שבשעה שנעשו הם שומרים לא מסר עצמו להיות מלאכתן עליו דקיי"ל אפילו היה עמו בשעת שבורה ומתה כיון שלא היה עמו בשעת שאלה חייב דהוה ליה כמי ששאל את הפרה ואח"כ שאל את הבעלים דחייב אבל אם נתעסק מיד ואפה ולאחר שאפה שתי שיכרא ובאותה שעה נגנבה פשיעה בבעלים מיקרי הואיל וכשנעשו הם שומרים היה זה במלאכתן דאמרינן לקמן דף צה: היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה וכ' הרנב"ר ז"ל שאופה הזה ושאר האהלויי שהיה כל אחד אופה ביומו לא היו שכירים כל היום רק לאפייתם בלבד לפיכך כשלא התחיל זה במלאכה לא נחשוב אותה שמירה בבעלים אבל אם היה שכיר לכל היום כמי שהתחיל במלאכה דמי שכבר נתחייב זה לעשות מלאכתם וכן נראה דעת הרשב"א והאשר"י ז"ל:

49 הנהו בי תרי כו' סדינא של פשתן. ואינו מכביד כ"כ:

50 סרבלא. הוא של צמר ומים הרבה נבלעין בו ומכבידין אותו לפיכך פשט הסרבל ונתכסה בסדין:

51 שאלה בבעלים היא. שבשעת השאלה היה המשאיל במלאכתו של שואל שנושא סרבל שלו על חמורו ומעביר לו את המים:

52 ההוא גברא. במקום עדים. שאנן סהדי שאין אותו דרך בלא מים וכן הלכתא דכל כי האי גוונא לא מהימנינן ליה במגו:

53 שמור לי והנח לפני שומר חנם. כו' לא שומר חנם. דכיון דא"ל לפניך תיב ונטר קאמר ליה והא דאמרינן דהנח לפני ש"ח מסקינן בגמ' דאפי' בשוקא הוא דאמר הכי ואם תאמר ובמה נשתעבד לו לשמור דודאי שומר לא מיחייב בדבור בעלמא עד דמשיך וכדאמרינן לעיל לקמן דף צט: כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים י"ל דמשכחת לה כגון שהניחו בארבע אמותיו בסימטא שהם קונות אי נמי הכא מיירי בבהמה ואמר לו הכישה במקל והיא תבא וכדאמרי' לקמן בפרק השואל שם הכישה במקל והיא תבא כיון שיצאה מרשות משאיל ומתה חייב. הראב"ד והרשב"א ז"ל:

54 הלוהו על המשכון וכו'. גרסי' בגמ' מתני' דלא כר' אליעזר דתניא המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי רבי אליעזר ר"ע אומר יכול לומר לו כלום הלויתני אלא על משכוני אבד המשכון אבדו מעותיך אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהן דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו לימא בדלא שוי משכון שיעור זוזי ובדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עלייהו משכון אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי לא דכ"ע לית להו דשמואל והכא בדשוה משכון שיעור זוזי ובדר' יצחק קמיפלגי דאמר רבי יצחק מנין לבע"ח שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה ואם אינו קונה משכון צדקה מנין מכאן לבע"ח שקונה משכון לימא דרבי יצחק תנאי היא לא דכ"ע אית להו דרבי יצחק והכא בשומר אבדה קמיפלגי דאיתמר שומר אבדה רבה אמר כשומר חנם דמי ורב יוסף אמר כשומר שכר דמי לימא דרב יוסף תנאי היא לא דכ"ע אית להו דרב יוסף והכא במלוה צריך למשכון קא מיפלגי מר סבר מצוה קא עביד ומר סבר כיון דשקיל משכון לאו מצוה קא עביד:

55 ישבע. שלא פשע דש"ח הוא דאין אדם נוטל משכון לגובייאנא אלא להיות בטוח במעותיו ולא יכול לכפור ולעולם שומר חנם הוא עליו שאם אבד יגבה ממקום אחר: