נימוקי יוסף על בבא בתרא כ״ד

1 מפני שחוזרת לו מיבעי ליה. דלא מצינו אחריות בתלמוד אלא במוכר ולא כמו שאתה צריך לפרשו לפירוש רב ששת שאחריותו וזכותו של נגזל עליו דלוקח כדי להוציא הקרקע אח"כ מידו אלא סתם אחריותו עליו שבכל הגמרא חוזר על המוכר:

2 אלא כדרבין. אע"ג דדינא הכי כרב ששת מ"מ ברייתא לא ניחא לישנא בפירוש לאוקמוה בגזלן ולא מיבעיא בסתמא. דלא הדרא ליה ולא הוי נוגע בעדות שהרי אין בע"ח גובה ממנה:

3 אפותיקי. שיחדו לו ליפרע ממנה לשון פה תהא קאי אם לא יפרע לו לזמן פלוני אפ"ה אינו טורף מן הלקוחות דמטלטלי לבע"ח לא משתעבדי משום דלית להו קלא ולא יוכלו לקוחות ליזהר ואם יטרפנו בע"ח אין לך אדם שיקח מטלטלין מחברו וכתבו המפרשים ז"ל דמדקאמר סתם מכר לו פרה וכו' מעיד לו עליה מפני שאין אחריותה עליו משמע דאפילו עשאו אפותיקי בשטר אינו גובה ממנו מטעמא דאמרן דלית ליה קלא. וכתב הרשב"א ז"ל דהיינו דוקא מן הלקוחות אבל מן היורשין דאין קול מעלה ומוריד לגבייהו אפילו לא עשאו אפותיקי אלא שכתב לו מקרקעי ומטלטלי דינו לגבות מן היורשין מן הדין ואנן צריכין לתקנת הגאונים ז"ל. שמעינן מהכא כדפי' הרשב"א ז"ל דהיכא שהגזלן מכרו באחריות לא הוי שינוי רשות ולא קני ליה ושמעינן דמכל מקום גזלן חייב בדמיה:

4 וניחוש דילמא וכו' מטלטלי וכו'. כששעבד המוכר נכסיו לבעל חובו שעבד מטלטלי אגב מקרקעי וכי היכי דחייל לשעבודא אמקרקעי חייל נמי אמטלטלי והוי נוגע בעדות מפני שמעמידה וכו':

5 דלא כאסמכתא. פירש הרמב"ן ז"ל דטעמא משום דאמרינן נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה וערב אסמכתא הוא דהכי אמר ליה אם לא יפרע לך הלוה אני אפרע אותך וכל דאי לא קני אלא דערב בההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אבל מטלטלי אסמכתא היא דמלוה א לא סמיך אלא אמקרקעי והוי כמאן דאמר ליה שאם לא ימצא קרקעות יפרע מן המטלטלין ומשום הכי צריך למכתב דלא כאסמכתא לגלויי דעיקר שעבודיה אמטלטלין נמי הוא ולפי זה כל היכא דכתב ליה מעכשיו לא צריך למכתב דלא כאסמכתא דכל דכתב ליה מעכשיו לית ביה משום אסמכתא כדאיתא בפרק איזהו נשך דף סו::

6 ודלא כטופסי. כתב הוא ז"ל בשם הגאון רבינו סעדיה ז"ל שהוצרך לכתוב כן לומר שלא יהו כטופסי דשטרות שמראין שיד בעל השטר על התחתונה אלא דכל לשון מסופק בו תהא ידו על העליונה:

7 שלקח ומכר לאלתר. וליכא למיחש ששעבד אותם בינתים שהרי לא היה לו פנאי ללוות לכך לא הוי נוגע בעדות כיון שאינו יכול להעמידה בפני בעל חובו:

8 וניחוש דילמא כששעבד נכסיו לבעל חובו כתב ליה ודעתיד אנא למקני ובכה"ג יכול לגבות בעל חובו והוי נוגע בעדות וכיון דלא חיישינן להכי שמעת מינה וכו' והבעיא היא דלא איפשיטא קמן פרק מי שמת דף קנז. תפשוט לך מהאיך ברייתא דקתני מכר פרה מעיד עליה דאפילו אמר דאיקני לא קנה:

9 דלא הויא ליה ארעא. כלומר לעולם אימר לך דמהכא לא תפשוט ולעולם קנה והא דהכא לא חיישינן להכי משום דאיכא עדים דאמרי כל ימיו היה רגיל אצלנו ולא ידענו שהיה לו קרקע מעולם הילכך איך יקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי אם לא היה לו קרקע מעולם ושמעינן מהכא מדאיצטריך למימר מעולם ולא אמר שלא היו לו קרקעות בשעה שקנה מטלטלין אלו ששעבודא קמא חייל אמטלטלי שיקנה אפילו לאחר שמכר הקרקע ודעת הרמב"ן ז"ל לומר הטעם לפי שכל שכתב דאקני שוב אין יכול לחזור בו אפילו קודם שקנה אלמא משעה ראשונה חייל שעבודיה אע"ג דבפירות דקל ב"מ דף סו: כל שלא באו לעולם יכול לחזור ומיהו הרשב"א ז"ל חולק בדין זה שהוא סובר שאף הכותב דאקני קודם שקנה יכול לחזור בו ומ"מ מודה הוא ז"ל דכל שלא חזר בו בשעה ראשונה חייל שעבודיה כדשמעינן מהכא דאיצטריך למימר מעולם. וא"ת כיון דאפשר דאין לו קרקע מפני מה נהגו לכתוב כן בכל אדם אע"פ שאין יודעין לו קרקע. כתב הרמב"ן ז"ל דכל שיש בית הכנסת בעירו שלקחו רבים או בית הקברות של רבים סגי דבקרקע כל שהוא סגיא כדמוכח פ"ק דקדושין דף כו: וכן אמרינן הכא דלא ה"ל ארעא מעולם שאין במקומו אלא ביהכ"נ של יחיד ולכל אחד קבר ידוע לעצמו וזה אין לו:

10 נמצא שאינה שלו חוזר עליו. שהלוקח חוזר על המוכר כשטרפו מערער א"כ למה יעיד הרי נוגע הוא בעדות דניחא ליה שתשאר בידו כדי שלא יחזור עליו:

11 במכיר בה הלוקח. ומודה בפני עדים שפרה זו בעינה בת פרתו של מוכר היא ולא גזלה וכתבו המפרשים ז"ל דוקא שהודה מעיקרא אבל אם הודה לו מעכשיו כשבא מערער עליה לא דאיכא למיחש דמש"ה מודה כדי שיעיד לו ומש"ה נמי לא מוקי לה שהלוקח פוטר המוכר מאחריות דהשתא לא הוי נוגע בעדות משום דהיינו חוששין דבשביל ההיא הנאה מעיד לו ומיהו קי"ל כרב זביד דאינו חוזר עליו הלכך בכל ענין מצי מעיד כיון שאינו נוגע בעדות:

12 גופא כו'. מפני שמעמידה בפני בעל חובו. ומש"ה ניחא ליה דליקום ארעא ביד הלוקח דאילו ביד המערער נמצא שלא היתה לעולם של המוכר ואיך יגבה ממנו בעל חובו:

13 עלה הדר. אי אית ליה למוכר קרקע אחרת הבעל חוב עלה הדר דהיכא דאיכא נכסים בני חורין אפילו הן זיבורית אינו גובה ממשועבדין וא"כ אמאי אינו מעיד הא לא הוי נוגע בעדות:

14 מאי נפקא ליה מינה. כיון שאפילו תיקום ביד המערער אינו יכול בעל חובו לחזור עליו דהא לית ליה ארעא אחריתי אמאי חיישינן ליה לנגיעת עדות דודאי אין ראוי לחוש שישקר בעדותו עכשיו כדי שאם יתעשר לא יצטרך לפרוע :

15 סוף סוף לגבי לוקח לוה רשע ולא ישלם הוא. שנתן לו מעותיו והפסידו אם המערער יוציא הקרקע מידו ומש"ה הוי נוגע בעדות ואמאי נקט רבין בר שמואל טעמא מפני שמעמידה בפני בעל חובו:

16 להכי זביני לך. כלומר הרי כמו שמודיעו מתחלה שאם יטרפנה בעל חוב או שום אדם לא ישלמנה לו הלכך לא הוי לוה רשע ולא ישלם לזה:

17 מכריז. דרש ברבים:

18 דסלקין לעילא. לאותם שעולים לארץ ישראל ולאותם שיורדים לבבל:

19 דמפצי. והמוכר ידין עם העובד כוכבים אולי יוציאנה מידו בדין העובדי כוכבים דדילמא ציית דינא כיון שאינו מתכוין לגזול כדמפרש:

20 בלא אוכפא. שמניח האוכף בעבור שאינו שלו ודוקא עובד כוכבים אבל אם ישראל אנסו מידו בטענה זו שטוען שהוא שלו אין המוכר חייב לדון עמו עליו שאין כח בישראל לאנוס שום דבר בלא עדים ובלא ראיה וכשיחזור הלוקח על המוכר יאמר לו המוכר ב"ק דף ט. אחוי טרפך ואשלם כלומר אחוי שבדין טרפוה ממך ומיהו קי"ל כאמימר דבתרא הוא ואפילו בעובד כוכבים לא מפצי ליה דמידע ידיע דסתם עובד כוכבים אנס הוא ולא קבל המוכר אחריות אלא אם יטרפוה כדין:

21 לא שנו. הא דאמרינן דאומן אין לו חזקה בכלי אומנות:

22 אלא שמסר לו לתקן בפני עדים. דהשתא לא מצי למימר לא הד"מ וכגון דאיכא ראה דכיון שרואים הכלי עכשיו בידו לא מצי למימר החזרתיו לך:

23 אבל מסר לו שלא בעדים. אע"ג דאיכא ראה יש לו חזקה כי א"ל לקוח הוא בידי מגו דאי בעי אמר להד"מ שנתת לי דבר לתקן וזה הכלי מאחר בא לידי דס"ל לרבה דלא דמי לכלים העשויים להשאיל ולהשכיר דאמרינן דבדאיכא ראה אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי משום דהכא מצי למימר ליה אינך רגיל אצלי וכ"ש שיש לי חזקה בדליכא ראה אע"ג שמסרו בעדים שיהיה נאמן לומר לקוח הוא בידי מגו דאי בעי אמר החזרתיו לך כיון דרבה סבר דאומן נאמן מטעם מתוך:

24 מתיב רב נחמן. לרבה דסבר דבדאיכא ראה בלא עדי מסירה יש לו חזקה ולא דמי לכלים העשויים וכו':

25 הא אחר. דלאו אומן מהימן:

26 אי דאיכא עדים. כלומר וראה:

27 אחר אמאי יש לו חזקה. הא לא מצי למימר לא הד"מ דהא איכא עדים ולא החזרתיו לך דהא איכא ראה דאילו עדים בלא ראה מאי הוי קשיא ליה מאחר אמאי יש לו חזקה הא אפי' אומן יש לו חזקה מתוך שיכול לומר החזרתיו לך דלכ"ע המפקיד אצל חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים:

28 אלא לאו בדליכא עדים. כלומר ואיכא ראה דאי ליכא עדים ולא ראה אפילו אומן יש לו חזקה אלא ודאי מיירי דאיכא ראה וקתני אומן אין לו חזקה אלמא דכלי אומנתו לאומן הוו ככלים העשויים להשאיל ולהשכיר לכל אדם דכי איכא ראה אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי:

29 נקטינן אליבא דהלכתא דאומן כל היכא דאיכא ראה אין לו חזקה דכלי אומנתו לגבי אומן ככלים העשויים להשאיל ולהשכיר לכל אדם דמי אבל היכא דליכא ראה אע"ג דאיכא עדי פקדון מהימן במגו דהחזרתי ואחר דלאו אומן לעולם יש לו חזקה עד דאיכא עדים וראה דאז לא מהימן לומר חזרתי ולקחתי ממך ואין להקשות ממשכנתא דסורא דאמרינן לעיל דף לה: דאי כביש שטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי מהימן דהא פירשתי לעיל דהיינו דוקא דאי משתכחא מילתא דבתורת משכנתא אתא לידיה הוא דאית ליה חזקה אבל כל היכא דאיכא עדים וראה ודאי אינו נאמן זו היא שיטת כל הגאונים ז"ל וכן פי' הרא"ש ז"ל ולזה הסכים הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' טוען ונטען ואע"פ שיש להרי"ף ז"ל שיטה אחרת בהלכה זו:

30 ראה עבדו ביד אומן. שמלמדו אומנות והאיך ראה בעדים הוא שאינו יכול לטעון להד"מ: