נימוקי יוסף על בבא בתרא ל״ט

1 א"ר פפא כו'. ואשמועינן ר"פ שצריך למכתב לו אליבא דרבנן קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה בפירוש ואי לא כתיב ליה הכי בפירוש לא קנה כלל וכדמפרש רב אשי בסמוך ואי נתן לו מעות הוי מקח טעות וחייב להחזיר לו המעות וזה יחזיר לו השטר שהרי ודאי עיקר מקחו היה על השעבוד דאנן סהדי שלא היה בדעתו לקנות הנייר לבדו והיינו דהוי קשיא ליה לרב כהנא אמאי לא קנה כיון דאנן סהדי שלא היה בדעתו לקנות הנייר לבדו לצור ע"פ צלוחיתו וא"ל דאין לצור ולצור כלומר דאה"נ דמתוך לשונו לא משמע שמכר השעבוד אלא הנייר בעלמא וכו' וכיון דלאו דעת הקונה בהכי מקח טעות הוא ואפילו הנייר לא מכר וכדאמרן:

2 אמר המחבר לצור ולצור כיון דהוה ס"ד דרב זביד הויא שהכוונה והלשון היה לומר משום שעבוד השטר לפיכך השיב לו דאדרבה כיון שלא הזכיר אלא קני לך האי שטרא לצור נתכוין ולצור משמע עד דיכתוב ליה וכל שעבוד דאית ביה הרשב"א ז"ל זהו כפל הלשון ומיהו אעפ"כ אנן סהדי שלא נתן הלוקח מעותיו אלא על השעבוד והו"ל מקח טעות וחוזר הריטב"א ז"ל בשם כל רבותיו ז"ל וכן פירשו קצת הראשונים ז"ל ועיקר וכן שכיב מרע שנתן שטר חוב צריך שיתן אותו הוא וכל שעבודו בפירוש דאע"ג דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין היינו בדבר שאפשר להשמע כן אבל כאן הא אמרנו דלצור ולצור משמע והיינו שמצינו דשכיב מרע שאמר כל נכסי לפלוני שזכה בשטרות ב"ב דף קנ: דשטרי איקרי נכסי וידוע שדעת בעל השטר בשטרו משום שעבוד הוא דחשיב ליה הלכך כיון שאפשר לישמע כן ושכיב מרע רוצה לקצר דבריו וליתן בלשון כולל נכסיו הקלו עליו שיהא כמפרש כמו שהקלו עליו בגט דמסוכן גיטין דף סה: ומפרש בשיירא שאמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין אע"ג שם דף סו. דבריא שאמר כן אין כותבין כל שלא אמר כתבו ותנו דרוצה לשחק בה ה"נ בריא שאמר כל נכסי לפלוני אין שעבוד שטרות בכלל מאחר דאין נכסי הלוה קנויין לו השעבוד אינו בכלל נכסים של המלוה וכדקי"ל פסחים דף לא. אקדיש מלוה וזבין מלוה לא עשה ולא כלום לפיכך לא מהני בבריא עד שיתן אותו וכל שעבודו בפירוש ולא מקילינן ביה דליהוי במשמעות נכסיו ולענין דינא הסכים הרשב"א ז"ל דכ"ש שהאומר נתתי או שעבדתי נכסי מקרקעי ומטלטלי אין שטרות בכלל שאין בכלל אלא מה שבפרט וצ"ל מקרקעי ושאר נכסים וכל שעבודן. הריטב"א ז"ל וכל רבותיו ז"ל:

3 אין אותיות נקנות במסירה. לבד שהרי לא מסר לו הנכסים המשועבדים אלא ניירא בעלמא הוא דמסר ליה ועיקר הקנין משום השעבוד הוא הלכך אין נקנין אלא בכתיבה ובמסירה שהמוכר מוסר השטר ביד הלוקח כדקי"ל ב"ב דף פו. דברים שדרכן להגביה לא קנה אלא בהגבהה ומיהו נראה דהכא אלו מסרו במסירה בעלמא דהיינו אחיזת השטר בעודנו בקרקע קנה נמי וכ"ש שקנאו במשיכה מפני שאין השעבוד שבו בר משיכה ובר הגבהה ואין עיקר קנייתו אלא משום השעבוד הלכך נקנה אף במסירה וכל שכן במשיכה והגבהה זו היא סברת הרמב"ן ז"ל וכתבו האחרונים ז"ל שהיא נכונה ואמימר גמרא היא בידו מרבותיו ורב אשי אמר דסברא היא משום דאותיות מילין נינהו לגבי הלוקח משום שלא נכתב השטר על שמו ולא נתחייב לו הלוה בשטר זה אבל כשיכתוב לו בשטר קני הוא וכל שעבודא דאית ביה לא מיקרי מילי שהרי אמרה תורה שמוכרין ומשתעבדין בשטרות ומדאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא צריך למיכתב ליה וכו' אע"פ דאיכא קנין כסף ומסירה משמע דבעינן כתיבה ואע"ג דיכול להקנות לו קרקעות המשועבדים לו בכסף דקרקעות משתעבדי בכסף במקום שאין כותבין ואפילו במקום שכותבין אם עשה לו שדהו אפותיקי א"צ שטר שמעינן דאין אותיות נקנות בכסף ומסירה וכתב ה"ר יוסף הלוי דאף בקנין ומסירה לא מיקניין אלא דוקא בכתיבה ומסירה ואע"ג דקנין עדיף משטר כגון המטלטלין דמשתעבדי בקנין ולא בשטר דלאו בני שטרא נינהו וכתב ה"ר יונה זצ"ל כוותיה ויהיב טעמא למילתיה משום דקנין מאי עבידתיה שהרי אין אדם יכול להקנות לחבירו קרקעות המשועבדים לו כיון דעכשיו אינו שלו דהא אינו יכול להקדישן דקי"ל כרבא דאמר בפסחים דף ל: בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אלא ודאי מכירת שטרי בכתיבה ומסירה מתקנת חכמים היא שיוכל אדם למכור את חובו כדמוכח בפרק מי שמת דף קמד. ותקנו דכיון שצריך למימר ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה צריך שיהיו דברים נכתבים ולא שיאמר לו כן על פה דמילי במילי לא מיקניין ומן הטעם הזה לא סגיין בכסף ולא בקנין דהא אע"פ שיש שם כסף וקנין צריך הוא לומר הוא וכל שעבודו ואם אינו כותב כן הוו מילי במילי בין בכסף בין בקנין אע"ג דעדיף טפי מכתיבה ותדע דלאו מדינא הוא אלא תקנתא דהאיך כתיבה היא אף על פי שאין קרקעות ללוה אלא מטלטלין ומטלטלין לא מיקניין בכתיבה ולפיכך אמרו ב"מ דף כ. וכ"מ המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול לפי שאין המכירה מן התורה וכתב הרשב"א ז"ל דבעי מסירת הנייר מקמי כתיבת השעבוד משום דשעבוד לבדו אינו נקנה קודם שיזכה בשטר החוב כיון דהשעבוד לא מהניא לגוף הנייר וכתב הנייר ואע"פ שמוסרה לו אח"כ כיון שלא קנה בשעה שמסר לו שטר הכתיבה השתא במה יקנה הלכך צריך שימסור לו שטר החוב ואח"כ יכתוב לו שטר השעבוד ומיהו אותיות נקנות אגב קרקע בלא כתיבה ומסירה כלל ובלבד שיאמר קני לך אגב קרקע זה שטר זה וכל שעבודו וכדמוכח השתא בסמוך:

4 ולא. תלמודא מתמה עליה דרב אשי דאמר דמילי במילי לא מקני ובעי לאוכוחי דהשטר קנוי ללוקח כל היכא שהיה בדעת המוכר להקנותו דקס"ד דמשום שאמר לו קני לך הוא וכל שעבודא נקנה השטר בכ"מ שהוא שיקנה כשיאמר לו במילי ותירץ תלמודא דלא מקני השטר אלא אגב קרקע דקניאתא אלימתא היא ולא מילי:

5 שני שטרות הן. חלוקין זה מזה:

6 חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. ואע"ג דלכאורה משמע דלא נפקא ליה מידי אם יכתבו לו שטר דמה נפשך אי מתנה הוא הא אינו חייב באחריות הואי מכר דף מא: אפילו לא כתב לו נמי גובה מנכסים משועבדין מ"מ אינו כן דחוב הוא לו השטר דאית ליה בשיודעין שנכסיו משועבדים משום דמתזילי נכסיה דאמרי נתן קרקעותיו או מכרן דאע"ג דבעדים נמי איכא קלא טפי איכא בשטר ועוד דבשטר משתעבד בלא העדאת עדות ואם אין שם שטר צריכים להעיד בפני ב"ד ובפני המוכר כשיבא לגבות הלכך אין להם להעיד על שעבודו בשטר אלא במצותו וכדאמרינן בעלמא ב"ק דף קיב: יבא בעל השור ויעמוד על שורו ואם עברו וכתבו אין בשטר כלום ועוד י"ל שחובה היא לו שלא יהא נאמן לטעון עיינתי בחושבנאי ולא פש לך גבאי ולא מידי וכי ליכא שטר שמא לא יזדמנו לו עדים ויהא נאמן לטעון כך במגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי ובשטר שיש בו אחריות שצוה אותם המוכר לכתוב את השטר ונאבד או נמחק קי"ל דף קסח: דאין העדים יכולין לחזור ולכתבו אפילו לרב דאמר לעיל דף מא: המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדין דעדים שעשו שליחותן אין חוזרין ועושים שליחותן משום דאין ראוי להעיד בשטר שלא במצותו על דבר העתיד לגבות והכי אמרינן בפרק זה בורר דף כט: מטלטלי ואיתנהו בעינייהו מר זוטרא אמר לא כתבינן כיון דמחסרי גוביאנא אבל בשטר מתנה או בשטר שאין בו אחריות כיון שכבר זכה זה במקחו ואין סופו לגבות מן המוכר כלום אם נאבד או נמחק יש להם רשות לכתוב שטר שלא במצותו ובכה"ג הוא הא דקי"ל בפ' גט פשוט דף קעא. כותבין עשרה שטרות על שדה אחת וא"ת היכי אמרינן דאינו חוזר בשדה והא קי"ל קדושין דף כו. דבמקום שכותבים את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר וי"ל דהתם איירי בשטר קנין והכא שטר ראיה הוא א"נ ההיא בכסף אבל הכא מיירי כשזכה בחזקה וכיון שהחזיקו בתוכה גמר ומקני וזה נכון ויש לתמוה כיון שזכו העדים בשדה זו ללוקח כיון שאמר זכו אח"כ איך יהיה כח בידו לחזור ממה שאמר כתבו אחר שהחזיקו וזכו בו על דעת כן וכתבו התוס' דהלוקח יכול נמי לחזור בו אם ירצה וגם המוכר ה"ק ליה אם תרצה בזביני בלא שטר מוטב ואם לאו אחזר לך מעותיך דחזקה אינו מקנה לו השטר בעל השטר בע"כ דה"ל כקנין דברים וכתב ה"ר יונה זצוק"ל דלענין חיוב אחריות אינו כן שאם אמר לו לך חזק וקני בשדה זו ואתה חייב באחריות אפילו במתנה כיון שהחזיק על דעת כן בשדה נתחייב זה באחריותו ואינו יכול לחזור בו:

7 אמר המחבר ונ"ל טעם הרב משום דכל היכא שמחוסר מעשה כמו בשטר שצריך אדם לכתבו כל היכא שלא כתבו הוי כאילו אמר כתבו לו השטר כל היכא שלא אחזור בי קודם כתיבתו ודמיא לסיפא דע"מ דהכי פירושו הכא כמ"ש בפנים אבל בדבר שאינו מחוסר מעשה כבר הוא מחויב לא מצי למפטר נפשיה ממה שהוא חייב ע"כ:

8 ע"מ שתכתבו לו השטר חוזר בזה ובזה. דה"ק ע"מ שלא אמחה בידכם וקמ"ל דלא אמרינן יתנו הפירות ביד שליש דשמא יתרצה עוד בכתיבת השטר ואגלאי מילתא למפרע שנתקיים המקח משעה ראשונה דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי קמ"ל דלא קאמר הכי אלא כמו שאומר ע"מ שלא אמחה וכבר מיחה:

9 ואידך אם קדם מוכר כו' כאותה ששנינו כותבים וכו' אגב שאני וכו'. כלומר דוגמא כאותה ששנינו דלא נפיק מיניה חורבא דבשטרי אקנייתא מוקמינן לה דאי לאו הכי חיישינן שמא כתב למכור ולא מכר אלא שקנו כבר מיניה בקנין ואי לא לא הוי מקני שטרא דלבתר הכי אגב קרקע שקנה כבר ועוד דבלא אגב זכי בשטר הלואה או בשטר קניית קרקע אלא הכא נמי בדוגמא דלא נפיק מיניה חורבא קא מיירי וכגון דאמר לעדים כתבו שטר זה לפלוני ויהיה בידכם ואם יבא היום ויקנה שדה זו ממני תנו לו את השטר ואם לא קרעוהו ובא בו ביום וקנה את השדה וכיון שהחזיק בו זכה בהשטר בכל מקום שהוא והשתא לא הוי מוקדם ולא נפיק ליה מיניה חורבא והא דקני ליה להאי מטעם אגב טפי משטר קנייה או הלואה דעלמא משום דאותן נעשו בודאי אדעתא דהאי אבל הכא כי נכתב לא היה בו שום בירור שיקנה וא"כ צריך קנייה כשאר אותיות דעלמא:

10 אמר המחבר איכא מ"ד דכי אמרינן כיון שהחזיק זה בקרקע וכו'. היינו דוקא שטרי מכירת קרקע עצמו אבל שטר אחר אינו נקנה אגב קרקע בלא מסירה וכן כתב הרא"ש בשם רבינו האי גאון ז"ל ומשמעתין שמעינן תלת ש"מ שצריך שיאמר לו אגב וקני כשמחזיק בקרקע כדי לקנות השטר בכ"מ שהוא דמש"ה הוה ס"ד דמקשה דהוה מילי במילי לפי שצריך לומר לו קנה לך השטר אגב קרקע ש"מ דשטר חוב נקנה באגב בלא כתיבה ומסירה דהא דבעינן כתיבה הוא משום שלא יקנה מילי במילי והא פשיטנא דאגב שאני ולא קשה טעמא דמילי במילי וכן כתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו וש"מ שאם קדם מוכר וכתב שטר ללוקח אין יכול להקנות לו אותו שטר אפילו בקנין אלא דוקא באגב קרקע דהא הוה ס"ד דמקשה שלא יקנה בכה"ג מטעם מילי במילי בשטר חוב ולא דחינן ליה אלא מטעם אגב דעדיף מקנין דהא מטבע אינו נקנה בחליפין ואגב קרקע מקני ומיהו אפשר לומר דכיון דהאי שטרא בכתיבה העשויה בשטר חוב וקנין עדיף כמסירה א"כ הוי הכא ככתיבה ומסירה דשטר חוב דקני והא דאיצטריך למימר הכא אגב שאני דעדיף מקנין משום שטר חוב הוא דקאמר דלא מיקני בקנין כדאמרן והסכימו הפוסקים ז"ל שאם מסר לו השטר וכל שעבודו בקנין לא מהני ואע"ג דאמרו לעיל דף מ. סתם קנין לכתיבה עומד משום דכתיבה דבתר קנין אינו אלא לראיה ואנן בעינן הכא כתיבה דהקנאה ובלשון שטר מקנה:

11 כי אתא נפק לאפיה עד תווך. משמחה שהיה מביא לו המעות וכיון שנתנו לו ראיה נמי שהקנין היה קנין גמור ואם לא לא היו נותנין לו כדי שלא יתחייבו באונסים ולפי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות שלוחין ושותפין אילו עשאו שליח בעדים להביאם לו לא יתחייב באונסיו:

12 פיסקא מכר את הקרון לא מכר את הפרדות. ואפילו איכא דמים יתרים ובהא מודה רבי יהודה משום דלעולם אין קרון ופרדות נקראין בשם אחד ודוקא בשאין אדוקין יחד אבל אם הם אדוקין יחד הכל בכלל המכר דפשיטא שעל הכל נתכוונו כיון דאיכא דמים יתרים אף על גב דאין נקראים בשם אחד הוא הדין לצמד ובקר אם אדוקים יחד כ"כ הרב ר' יהוסף הלוי והרב רבינו מב"ן ז"ל מיהו דוקא במכר אבל בשכירות הכל בכלל ואפילו אינן אדוקין דאין דרך לשכור עגלה מאחד ופרדות מאחר:

13 מכר את הצמד לא מכר הבקר. והשתא איירו חכמים כגון שמכר בלא דמים אלא בקנין דשיימי בי תלתא ומצי למימר ליה לא מכרתי אלא הבקר ולא אמרינן העול נכלל עמו אע"ג דאיכא דקרו לכולהו בחד שמא וקרא נמי כתיב מלכים א י״ט:י״ט והוא חורש שנים עשר צמדים ופליגי נמי בסיפא כגון שנתן דמים יתרים דאפ"ה אמרינן אין הדמים ראיה אלא מתנה נינהו וכדאיתא בגמ':

14 גמ' היכי דמי. כלומר במאי פליגי. אי באתרא דלא קרו ליה בחד שמא מאי טעמא דר' יהודה משום ייתור דמים אין לנו לומר שיכלל בשם שאינו שלו ואי באתרא דקרו לכולהו בשם אחד אם כן מאי טעמייהו דרבנן כולהו זבין דאע"פ דקרו ליה נמי בשמו המיוחד דהיינו צמד או בקר מכל מקום בכי האי ודאי הדמים מודיעים אפילו לרבנן:

15 לא צריכא וכו'. כלומר דאיכא מקצת דקרו להו בחד שמא ואיכא מקצת דקרו לצמד צמד ולבקר בקר בכה"ג קסבר ר' יהודה דהדמים ראיה לסייע אותו מקצת דמשמע שפיר דמינייהו הוא ועל המוכר היה מוטל לפרש ורבנן סברי דכיון דלאו רובא נינהו מצי מוכר למימר אנא מאותו מקצת דקרו לצמד צמד ועל הלוקח לפרש ופריך תלמודא מ"מ לרבנן ליהוי בטול מקח ואמאי קאמרי מכר את הצמד דמשמע דמכירתו מכירה וכי תימא בטעות גדול כזה לית להו לרבנן בטול מקח ולא אונאה והתנן ר' יהודה אומר אף המוכר ס"ת וכו' משום דקאי על הא דאמרינן דאין אונאה לקרקעות ואמר ר' יהודה דאף במטלטלין כאלו אין אונאה ומפרש התם בברייתא ס"ת לפי שאין קץ לדמיו דשמעת מינה דאף באונאה גדולה וידועה דברי ר' יהודה ואפילו הכי אמרו ליה רבנן דאיכא בהו אונאה דדוקא בקרקעות עבדים ושטרות הוא דאין אונאה ותריץ דההיא הויא דבר שהדעת טועה וכדאמרינן משום שאין קץ לדמיו אבל צמד הדבר ידוע שאינו נמכר במאתים זוז:

16 מתני' המוכר את החמור וכו'. מפרשים בגמרא דטעמא דתנא קמא משום דסתם חמור לרכיבה עומד והילכך לא מכר את כליו דהם שק ודסקיא וכומני לפי שהם כלים מיוחדים למשאוי אבל אוכף ומרדעת שצריכין בין לרכיבה בין למשאוי אפי' רבנן סברי דמכר להו במכירת החמור אע"פ שמכר סתם ולא פירש שום כלי וה"ה הקילקי והחבק שהם הצינגל"א והפיטרא"ל לפי שצורך רכיבה נמי הני והכי הלכתא מדלא איפליגו עליה בפירוש במתניתין ואע"ג דאמר אביי לקמן רבי אליעזר ורשב"ג ור"מ ור' נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו דכי מזבין איניש מידי הוא ותשמישתיה מזבין ומייתי להו כולהו כדאמרינן במתני' ולא מייתי לרבנן דהכא ואם איתא לעולא הא מרבו רבנן תשמישין כגון אוכף ומרדעת לאו למימרא דפליג אביי עליה אלא יש לומר דטעמא דלא מייתי להו משום דלא פרשי רבנן למילתייהו לא במתניתין ולא בברייתא א"נ לא מייתי אלא הני דשיטה נינהו ולית הלכתא כוותייהו כדכתב רבינו אלפסי ז"ל הלכך לא בעי לאיתויי רבנן דהלכתא כוותייהו בהדייהו א"נ לא מייתי אלא הני דמרבי טפי מתנא קמא דידהו: