נימוקי יוסף על בבא בתרא י״ז

1 דמגו דאי בעינא אמינא וכו'. משמע מהכא שגם לאחר דהוה אכל פירי ואע"פ שהיה שטר בידו כדפירשתי היה צריך לטעון מגו לפוטרו משבועה ונפקא לן מינה לענין הא דאמרינן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע וכו' דאף אם נטל בלא שבועה מחייבינן אותו לישבע מיהו אם לא בעי לאשתבועי לא נחתינן לנכסיה אלא דהיו משמתינן ליה עד דמשתבע כדין מי שהוא חייב לישבע שבועת היסת וכ"כ רבינו אלפס ז"ל בהל' שבועות:

2 לקוחה היא בידי. מפני שהחזיק בה כבר כדפירשנו ופטור משבועה עיין בתוס' כדאי' בתשובה לגאון שדרו ממתיבתא לכך נקראת חזקה שהיא כשמה ולא מיחייב שבועה וכן כתב הרא"ש ז"ל אע"פ שהרי"ף והגאונים ז"ל כתבו דנהי דאין נשבעין על הקרקעות היינו שבועה דאורייתא אבל דרבנן בעינן הא כתבינן דיתמי לא מצו למטען ברי:

3 א"ל לקוחה היא בידי לא מצית אמרת. כדי שתפטר משבועה אף אם אכלתה דכיון דנפק קלא דארעא דיתמי היא אין לך מחאה גדולה מזו והיה לך ליזהר בשטרך דטעמא דמחאה כי היכי דלישמע לוקח וישמור שטרו הכא שמעת. כן דעת רבינו האי גאון ור"ח ז"ל:

4 תא אישתעי דינא בהדייהו. על שטר חובך ותשבע ותטול:

5 אנא קריביה. וראוי ליורשו:

6 אתא ההוא גברא אמר שהוא נמי ראוי ליורשו והחזיק בו קודם ואכל הפירות דהא ספק הוה וכל דאלים גבר:

7 לסוף אייתי סהדי. רב אידי שהוא קרוב ראוי ליורשו ואין יודעין שהאחר ראוי כמוהו השתא הוי הוא ודאי וההוא גברא מספקא הוא בעצמו אם ראוי ליורשו כרב אידי לפיכך אוקמי רב חסדא בידיה אבל לא ס"ל שיצטרך לחזור מה שכבר אכל דכיון דליכא סהדי דאכל נאמן הוא לומר קרוב אני במגו דאי בעי אמר לא אכלי וכיון שכבר קדם לאכול אין מוציאין ממנו דשמא קרוב הוא כרב אידי וחלקו אכל:

8 אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא. כיון דרב אידי ודאי והאי גברא טען שהוא ספק אין ספק מוציא מידי ודאי אף על פי שקדם ואכל מוציאין מידו דלא מהימן במגו של ספק להוציא ממון מן הודאי כך היא גרסת הרמב"ן ז"ל ופי' דאילו ה"ל לרב אידי סהדי דהוא קרוב טפי אפילו רב חסדא הוה מודה דמגו במקום עדים לא אמרינן כיון דאודי דהוא ספק בכה"ג ה"ה שיש להורות השתא. ואי האי גברא גופיה הוה טעין ודאי שהוא קרוב טפי אמאי הוו פליגי אביי ורבא יהא נאמן במאי דטעין שהוא קרוב טפי מגו דאי בעי אמר לא אכלי דהנך סהדי לא מכחשי ליה אלא שאומרים דרב אידי קרוב:

9 האי אייתי סהדי דאבהתיה. כלומר מעולם לא מכרוהו ולפיכך אמרו אביי ורבא דהוי מגו במקום עדים שאם היינו מאמינים מה שטוען שהוא של אבותיו משום מגו א"כ חשבינן להאי מגו טפי מעדות העדים דאמרו שלא היה של אבותיו אלא מאבותיו של זה מדאמרו שלא מכרוהו מעולם ומגו במקום עדים לא אמרינן והלכתא כאביי ורבא הילכך הדרא ארעא והדרי פירי בין דאיכא עדים דאכל בין ליכא אלא שהודה איהו:

10 ההוא כו' דאכלה תרתין שנין. כלומר לא מצא עדים אלא לשתי שנים:

11 הדראארעא. דהא ידעינן דשל זה היתה וכן הודה הוא גופיה:

12 והדרי פירי. שאכל בשתי שנים אלו דהא איכא סהדי ולית ליה עדי חזקה אבל מהשנה השלישית שאין עדים לו ואפילו בכל השנים אם אין עדים שאכל פטור הכי איתא בפי' רשב"ם וחייב שבועת היסת על הפירות דזבנינהו מיניה דמיגו כו' בשבועת היסת מיגו דאי בעי אמר לא אכלי אלא פורתא שהיה נאמן דלא מיגרע חזקתו שהרי אפשר שבשלש שנים אלו לא הוציא אלא מעט כי אמר אכלי ודידי אכלי נאמן לגבי פירי אע"ג דלגבי ארעא לא מהימן אבל ליכא למימר דהשתא נמי אמאי דמסהדי דאכל דלהימניה דדידיה אכל לגבי פירי מגו דאיבעי אמר לפירות ירדתי שהיה נאמן משום דהוי מגו לגרוע טענה ולא אמרינן דטפי ניחא ליה למימר מינך זבינתה שרוצה לזכות גם בקרקע מלטעון לפירות ירדתי שלא יזכה בקרקע:

13 אי טעין ואמר לפירות ירדתי וכו'. כלומר מתחלה אי לא טעין מינך זבינתה אלא לפירות ירדתי כדין אריס או שמכרת אותם לי לזמן ידוע נאמן בשבועת היסת ודוקא בפירות שאכל כבר אבל לאכול מכאן ולהבא לא דא"כ כל אדם ירד לתוך שדה חבירו ואומר לפירות ירדתי דהשתא ליכא למימר לא חציף איניש כדאמרינן בסמוך דהיינו דוקא משום שאינו נאמן לומר כן דכיון שיכול להוציאו בעל השדה ועכ"ז ירד אמרי' לא חציף דודאי היה ירא מלירד אם לא היה אמת כדבריו אבל אם היה נאמן לאכול מכאן ולהבא בטענה זו לא ישוב מפני כל:

14 תובילא. סל לתת בו התמרים או חבל לעלות:

15 לגדור. גבי תמרים שייך לשון גדירה כמו מסיקה בזיתים בצירה בענבים:

16 ואיגדריה לדיקלא וכו'. אע"ג דהכא אפשר דמשום דכיון דאמר כן קודם שיגדור הוא דנאמן דאל"כ כדבריו היה ירא שלא ימנענו בעליו אבל הכא שכבר אכל מ"ט יהא נאמן אפ"ה איכא למימר דכיון דמשיך כל כך זמן אכילתו כמ"ד מתחלה דמי שהרי היה אוכל תמיד לעין כל:

17 ארעא נמי. פירוש כשבא בטענת קרקע שאומר לקוחה היא בידי יהא נאמן לגבי פירי מהאי טעמא דלא חציף וכו' אבל לא מקשה שיהא נאמן בגוף הקרקע דהא דמי למכאן ולהבא ואף לגבי פירי לא מהימן אלא במה שכבר אכל:

18 אחוי שטרך. לאו דוקא דהא טעין דאכלה ג' שנים ולא מזדהר אלא או עדים שהחזקת או שטרך דהוה לך לאזדהורי כיון שאין לך עדי חזקה:

19 ההוא דא"ל לחבריה וכו'. ארעא ודאי הדרא למריה כיון דלית לה שני עדים אבל פירי מאי דלא ידעינן שאכל אלא בהודאת פיו אלא שיש בו נמי עד אחד:

20 נסכא. חתיכת כסף בלא צורה:

21 ליכא תרי סהדי. ועד א' אינו מחייבו אלא שבועה להכחישו ואין לנו בו אלא שישבע להכחיש העד או שישלם ומשום הכי אינו נאמן לישבע דדידיה חטף כי היכי דלא מצי למימר הכי אי איכא שני עדים דודאי היו מחייבין אותו ממון לפי שהתורה האמינה לעד א' להאי כשנים לענין ממון:

22 ה"ל גזלן. כלומר כגזלן כיון שמודה לדברי העד שחטפו ואינו נאמן לומר דידי חטפי לפי שנעמיד ממון בחזקת מי שהיה מוחזק בו:

23 הוי מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע שהרי מודה שחטף וליכא למימר ניהמניה במגו דאי בעי אמר החזרתי והיה נאמן בשבועה כי אמר נמי דידי חטפי יהא נאמן בשבועה די"ל דמיירי כשהנסכא יוצאה עכשיו מתחת ידו לפנינו דליכא מגו וכן השיב הרמ"ה ז"ל לרמב"ן ז"ל דאפילו גזלן נאמן לומר החזרתי והוכיחו מסוגיא דפרק האשה שנתארמלה ריש דף יח. דמקשה וליתני ומודה ר' יהושע וכו' ואילו גזלן לא היה נאמן הוה מצי לאוקמי וליתני באומר לחבירו מנה גזלתי והחזרתי לך שהיה נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר והוי אתי שפיר סיפא דליתני הכי ואם יש עדים שגזל והוא אומר החזרתי אינו נאמן אלא ודאי משמע שהיה נאמן והכא כדתירצנו:

24 ומחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם. וכתב הרנב"ר ז"ל דכי קאמרינן דמשלם בלא שבועה שכנגדו קאמר דדוקא גבי חשוד הוא דאמר שבועות דף מד: שישבע כנגדו שאינו חשוד דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לחשוד אבל הכא לא ויש לו ראיה בפרק שבועת העדות:

25 מוקמינן ליה בידיה. הלכך אע"פ דהדרא ארעא דידעינן שהיא למערער וזה המחזיק אין לו עדים לא הדרי פירי דלא ידעינן אלא מפיו שאסר והוא הפה שהתיר דהעד כמאן דליתא דמי כיון דלסיועי קאתי:

26 לחד סהדא ולתרתין שנין . דהשתא לאורועי ליה אתי העד שהעיד שלא החזיק שני חזקה ודמי ממש לנסכא דר' אבא דליכא תרי סהדי לחיובי לשלם הפירות:

27 למפטרי אי אפשר דאיכא חד סהדא. דאכל ולא יכול לישבע שלא אכל להכחיש העד שהרי מודה שאכל אלא הוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע וישלם וכתב הריא"ף ז"ל בהלכותיו דאי ליכא אפילו חד סהדא דאכל והוא אמר מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה והאי א"ל מגזל גזלתיה מינאי ואכילתה תרתין שני משתבע ליה מרי ארעא דלא זבינת לך מידי ומהדר ולא מחייב לאהדורי ליה פירי דכיון דליכא סהדי דאכלה תרתי שנין אלא איהו קאמר אכלי משתבע שבועת היסת דליכא גביה דחבריה מידי מהני פירי דאכל ומהדר ליה ארעא ומפטר עכ"ל: