נימוקי יוסף על בבא בתרא ל״א

1 כל שאילו בנכסי הגר וכו' ובנכסי הגר לא קנה. עד שיעשה מעשה בגוף הקרקע והוה מצי לאקשויי מסיפא דמתני' דתרנגולין אלא דעדיפא מינה מקשה ליה:

2 אכילת פירות וכו' בנכסי הגר לא קנה. כדאמרינן לעיל דף נד. אדעתא דחיותא לא קני:

3 בכל השותפין וכו'. כלומר בכל תשמישין הקבועין בחצר כגון דומיא דהעמדת בהמה תנור וכירים שממעטין באויר חצר אם אחד מן השותפין רוצה לעכב על חבירו שלא ישתמש כמוהו שאינו רוצה להשתמש בה יכול לעכב:

4 חוץ מן הכביסה כו' להתבזות. שעומדות יחפות ופי' בירושלמי בפרק קמא דמכילתין הלכה ה אמר ר' מתנא הדא דתימא במקום שהנשים מכבסות אבל במקום שהאנשים מכבסין לא והדא דתימא בד' אמות דנפשיה אבל בד"א דחברי' לא מצי מימחי בידיה והדא דתימא שלא במקום מדרון אבל במקום מדרון אפילו בתוך ד"א דחבריה מצי מימתי בידיה דא"ל אישתפיך גו דידך וקא אתי גו דידי:

5 היכי דמי שחושב ליה צדיק כשעוצם עיניו דמשמע שאם אינו עוצם לא מיקרי לא צדיק ולא רשע:

6 כל שאין בשרו וכו'. עיקר זה הדין נוהג בארץ ישמעאל שדרכם ללכת יחפים וחלוקם ארוך לכסות עד פיסת רגלם:

7 טלית. הוא מעיל ובלשון ישמעאלים הוא בורנוס ומכסה בו כל הבגדים שהוא לובש:

8 כל שאין חלוקו וכו'. וכ"ש אם ארוך עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי:

9 מטה וכו'. דאמרינן דף קיד בפסחים אוכלים תחת המטה אפילו מחופים בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם:

10 בלוס. כמו עיסה בלוסה שבת דף עו: כלומר מעורבת במינים הרבה וכן עם הארץ מניח תחת מטתו אוכלים וכלים יחד:

11 גרסי' בגמרא דף נח. רבי בנאה הוה קא מציין אמערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי אבבא אמר ליה מאי עביד אברהם א"ל גני בכנפא דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה אמר ליה זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא אזל א"ל ליעול וליתי מידע ידע דיצר בהאי עלמא ליכא ציין ונפק:

12 פי' דקא מציין מערתא. כדי לידע כמה צריכין הכהנים להרחיק בשביל הטומאה וכתבו המפרשים דמכאן נראה כפר"ת ז"ל דפסק כרבנן דפליגי עליה דרשב"י וסברי דקברי עובדי כוכבים מטמאין באהל דהא אברהם מבני נח הוה ומיהו אפשר דאפילו למ"ד דאין קברי עובדי כוכבי' מטמאים הכא משום נגיעה הוא דציין כדדרשינן בספרי מאי בקבר זה קבר סתום ומוקמינן לה לענין נגיעה ואליבא דמאן דסבר דאע"ג דאין מטמאין באהל מ"מ כהן מוזהר על מגען:

13 יצר בהאי עלמא ליכא. שמעינן מהגדה זו דרך ארץ שאינו ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בדברים הללו בפני אחרים:

14 מתני' מרזב. צנור שהדלף טורד דרך שם וזהו מרזב:

15 אין לו חזקה. בגמ' מפרש:

16 מזחילה. הוא צנור גדול שהולך לאורך כל אותו צד של גג והמרזב ניתן באחד מראשיו כדי שיקלחו המים רחוק ולא יקלקלו הכותל ויש לה חזקה שאם בא בעל החצר לעקרו אינו יכול:

17 סולם המצרי. הוא קטן שאין לו ארבעה חווקים ולפי שאין לו קביעות מקום אין לו חזקה משום דלא קפדי למחות בו ומיהו אם קבוע במסמר אפילו מצרי יש לו חזקה דתניא בתוספתא בפרק הבית והעלייה סולם הצורי יש לו ארבע אמות ולמצרי אין לו ארבע אמות ואם קבוע במסמר יש לו ארבע אמות ומינה דצורי אף על פי שאינו קבוע במסמר יש לו חזקה דכובדו קובעו וכדאמרינן במסכת עירובין בפרק חלון דף עח.:

18 חלון המצרי אין לו חזקה דוקא בשאינו פתוח לחצר חבירו כדאמרינן בגמרא וכן נמי שלא עשאו לאורה אלא עשאו לראות ממנו גנותיו ופרדסיו אי נמי שהוא פתוח על גבי מקום שאינו עשוי לתשמיש כלל כגון שהוא פתוח על גבי תקרה של רעפים ובכי האי גוונא הוא דאף על פי שהחזיק בה שלש שנים לא הוי חזקה דלאו מילתא דקביעותא הוא ואינו חושש למחות בו ולפיכך אם בא חבירו לבנות אינו צריך להרחיק אבל לכופו לסתום כתבו המפרשים ז"ל שאין כופין אותו לסתום כיון שאין מזיק לחבירו כלום ומשמע מן התוספתא דהא דאמרינן אין לה חזקה אפילו בשיש מלבן או צורת פתח מיירי דתניא התם איזו היא חלון הצורי כל שראשו של איש יכול ליכנס לתוכה דברי ר"מ ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח ות"ק דמתני' היינו ר"מ דהא סתם מתני' רבי מאיר ולא מחלקינן בין צורית למצרית אלא מפני שאין ראשו יכול ליכנס בתוכה אלא שלפי זה צריך ליישב לישנא דר' יהודה דהוה ליה למימר כיון שיש לה מלבן ותירצו המפרשים ז"ל דרבי יהודה עדיף ליה מלבן טפי מצורת פתח והכי קאמר נהי דאם יש לה צורת פתח בלא מלבן אין לה חזקה אם יש לה מלבן אף המצרית יש לה חזקה ויש הפרש בין מלבן לצורת פתח דצורת פתח הוא שמשוה את הצדדים או משקוף למעלה ומזוזות מן הצדדים אבל אין לו משקוף למטה כדאמרינן בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן אבל מלבן הוא שיש לה נמי משקוף מלמטה:

19 מאי המרזב אין לו חזקה. אמר המחבר והא דאמרינן שיכול לקצרו או לטלטלו מצד אל צד היינו בעל החצר דסוף סוף הא מקבל המים על גגו אבל בעל הגג אינו יכול לעשות בו שום שינוי שלא מרצונו של בעל החצר שמא ירבה לו בנזק וכבר אמרינן אין לו חזקה כלומר על הניזק וזה ברור הריטב"א ז"ל. כבר פירשנו במשנתנו שהמרזב נתן באחד מראשי המזחילה ולפיכך קאמר דאע"פ שיכול לכופו שיסירנו מרוח אחת משום שאינו קבוע שם שהרבה פעמים מסירים אותו מראש זה ונותנין אותו לראש אחר מ"מ משתי רוחות יש לו חזקה דקבוע הוא באחד מראשיו וכן הדין שאם היה ארוך מקצרו שאין קביעות לאורך ונראה דכשעוקרו צריך לעשות בדרך שלא יטפטף על הכותל ויקלקל הבנין:

20 שאם רצה לבנות תחתיו. בעל החצר בונה דלא מציל מימר בעל הגג כי היכי שהחזקתי במקום המרזב כך החזקתי בכל מה שתחתיו:

21 ויש למקומו חזקה. שאם רצה להעלות בניינו למעלה ממקום המרזב ורוצה לעוקרו ממקומו אינו יכול דלמקומו מיהא יש לו חזקה והני תלתא אמוראי לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא הלכך קי"ל ככולהו וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שהביאן כולן בהלכות וכן דעת הרמב"ם פ"ח מהל' שכנים. הרנב"ר ז"ל:

22 לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך. אמר המחבר לא שזכה זה במים בחזקת חצירו ששופך שם מימיו דא"כ הויא חזקה שאין עמה טענה אלא שהוא טוען שנתן לו זכות בגגו לקבל המים שיבואו לחצירו ועל מנת כן שעבדתי לך חצירי כדי ליהנות מן המים היורדים לתוכו ממך וא"כ בא מחמת טענה הוא וכיון דמ"מ הוא בא בטענת שעבוד הגג כיון שנפל הגג בעל החצר מעכב וכו' ומיהו אם סתמו בעל הגג וראה זה ושתק איבד זכותו לאלתר כדאמרינן לקמן ריש דף ס. גבי חלון דלסלק שעבוד מעליו וסלוקו בפניו הוראה שמחל לו ובבא לקנות זכות ושעבוד לכתחלה הוא דבעי ג' שנים וטענה הריטב"א בשם רבו ז"ל וכתב הרא"ה ז"ל שאם בא בעל הגג לסתור או לעשות שם עלייה אין בעל החצר יכול לעכב עליו והיינו דלא קאמר קני לי איגרך למיא דלא קני אלא מיא דאיגריה כל זמן שהגג קיים שאינו יכול לסתור צנורותיו ונראה שנוטה לזה דעת הרנב"ר ז"ל. ולבי מגמגם בזה דרב יהודה אמר שמואל כי היכי קאמר וא"כ משמע דכי היכי דבעל החצר אם בא לעוקרו בפנינו אינו יכול לעוקרו כך הדין נותן שאם בא בעל הגג לסתור גגו אינו יכול לסתור ודעת הריטב"א ז"ל נראה כן ונראה לו דהא דלא נקט קני לי איגרך למיא משום דהא בהא תליא דאם לא כן הוי חזקה שאין עמה טענה אלא דעל סתימת המים שייך הכי מיא דאיגרך להשקות בהמותי או לשאר תשמישי ועמ"כ נתרציתי לך ודמי למקח וממכר:

23 למטה מד' אמות. כבר פירשתי במתני' דלא איירי בחלון שהוא פתוח לחצר חבירו דאיכא היזק ראיה והיזק ראייה לעולם אין לו חזקה כמו שנפרש בסמוך בעז"ה אלא בחלון הפתוח במקום שאין בו היזק ראיה כלל מיירי והכי קאמר שאם בא חבירו לבנות צריך להרחיק מכנגדו כדי שלא יאפיל ודוקא בחלון המצרי הוא דאיכא לאיפלוגי דלמעלה מד' אמות אין לו חזקה דלאו מילתא דקביעותא היא ויכול חבירו לבנות בסמוך לו וא"צ להרחיק ולמטה יש לו חזקה אבל בחלון הצורי בין למעלה בין למטה יש לו חזקה כיון שהיא רחבה כל כך ויש לה צורת פתח או מלבן מילתא דקביעותא היא ויכול למחות קודם שיחזיק זה ג' שנים כדי שלא יעכבנו מלבנות בסמוך ואין יכול למחות לפי מה שפירשנו דאין החלון במקום שיוכל להזיק חבירו בהיזק ראיה האי אין יכול למחות לא איצטריך דמאי מזיק ליה שימחה בו אלא ודאי דעתיה דר' זירא לומר דאפילו היה פתוח לחצר חבירו כיון שהוא מצרי מד' אמות ולמעלה אינו יכול למחות בו ולהכי פליג עליה ר' אילעא וקי"ל כוותיה דבין למעלה בין למטה בין במצרי בין בצורי אם הוא פתוח לחצר חבירו יכול למחות בו דחיישינן לשרשיפא שהוא ספסל או כסא והא דתנן בפ"ק דף ה. למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו דמשמע דלא חיישינן לשרשיפא לא קשיא דהתם בחצר וכיון שהוא מקום פרוץ לא חיישינן דמייתי שרשיפא דמיכסיף מחבריה דחזי ליה אבל בבית שהוא מקום צנוע חיישינן:

24 אמר המחבר הפי' הזה דנקט אינו יכול למחות משום חלון שהוא פתוח על חצר חבירו הוא מוכרח שהרי קי"ל דהיזק ראיה אין לו חזקה דהא על כרחין דחלון זה דאמרינן למטה מד' אמות יש לו חזקה לא מצי מיירי אלא בפתוח על תקרה של רעפים וכיוצא בזה דליכא היזק ראיה היכי א"ר אילעא עלה זימנין וכו' וחזית לי והלא במקום דליכא היזק ראיה מיירי לפיכך צ"ל ע"כ לא קאי אלא אדיוקא דאינו יכול למחות דהאי דאינו יכול למחות דסוף מלתיה דר' זירא לא איצטריך אלא להיכא שהוא פתוח על גבי חצרו של חבירו וקי"ל דלא וקמ"ל דחיישינן לשרשיפא דאל"כ פשיטא דאינו יכול למחות דמאי מזיק ליה ועל זה בא ר' אילעא ואמר דבהא פליג עליה אלא ודאי חיישינן לשרשיפא ויכול למחות. ע"כ:

25 ולאורה אפילו כל שהוא כיון שעשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל אפילו כל שהוא הוי חזקה וכן דעת ר"ח והרב אב ב"ד והראב"ד ז"ל דמיירי כגון שאין לבית אורה אלא מאותו חלון ומשום הכי הוי מילתא דקביעותא דכל הימים צריך לאורה וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות שכנים דאפילו היתה קטנה ביותר משמע והסכימו האחרונים ז"ל דהני דאמר יש להן חזקה דוקא בשיש להן צורת פתח או מלבן דבלאו הכי לא הוי אלא כחור שחררוהו עכברים ואפילו לאורה אין לו חזקה וכן כתב הרשב"א ז"ל פי' שיטה זו על דרך המפרשים ז"ל שהסכימו לפר"ת דהא דרבי זירא אחלון המצרי קאי והעיד על אחיו הר"ש ז"ל שחזר בו בסוף ימיו ופירש כן. וכתב הרשב"א ז"ל וכבר נהגו כל המקומות הללו לסמוך על שיטה זו של ר"ת ז"ל:

26 מתני' זיז. הוא כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה חוץ וראוי לתלות בו חפציו וכשהזיז הזה בכותל הסמוך לחצר חבירו כשתולה בו חפציו מזיק בראייתו את בני החצר הילכך יכולים למחות בו וכשלא מיחו בו והחזיק בו ג' שנים יש לו חזקה לבעל הזיז שיכול לבא בטענה ולומר שברשותו החזיק הילכך בעל החצר אינו יכול להעלות בניינו ולסלק תשמישו מאותו זיז ואע"ג דפסק הרי"ף ז"ל והרבה מגדולי האחרונים דהיזק ראיה אין לו חזקה היינו מחלון לחצר דקביעא תשמישו אבל מגג לחצר וכל שכן בתשמיש כזה מהני חזקה תדע שיש חילוק בין תשמיש זה לזה לענין היזק ראיה דהכא בגמ' נסתפקו אי היזק ראיה בענין זה הוי נזק או לא ואילו לגבי היזק ראיה דחלון משנה מפורשת היא דף ס. לא יפתח אדם את חלונותיו לחצר השותפין:

27 פחות מטפח. לא חשיב דלאו מילתא דקביעותא היא ומש"ה לא מיחה הילכך לא שייך למימר ביה חזקה ובעל החצר בונה למעלה כשירצה:

28 ואין יכול למחות בגמ' מפרש:

29 גמ' מאי קאמר. אם לא החזיק אלא בטפח למה יכול להעמידו על ארבעה:

30 במשך ד'. דכיון שהחזיק בד' מסתמא החזיק בחשיבות מקום ולא חשיב מקום פחות מד' על ד' א"כ צריך שיתרחק ממנו בעל החצר כשבא לבנות ד' טפחים מכל צד אבל אם החזיק במשך ג' כיון דלאו מקום חשוב הוא לא החזיק אלא דוקא במה שהחזיק: