נימוקי יוסף על בבא בתרא י״ב

1 תאלי. דקלים:

2 אומן. מקיז דם:

3 קורקור. עורבים שדומים כצועקים קור קור והיה אומר שלא יקיזו שם עוד כדי שלא יבאו עורבים:

4 והא אחזיקו להו. כלומר ולא כל כמינך להוציאם מחזקתם והאי חזקה דמשמע דהויא חזקה אפילו בלא שום טענה דאי לא אמאי קאמר אביי והא אחזיקו מנא ידעינן דטעני מידי וכבר כתבתי למעלה סי' תרח גבי כשורא דמטללתא בריש מסכתין אי בעינא בהאי חזקה טענה אי לא:

5 בקוטרא. בעשן הכבשונות שהוא תדיר ובהאי דוקא הוא דלא מהניא חזקה כדגרסינן בירושלמי ההיא איתתא דהות מדלקא קלין תותי רבי אלעא בעיא מימחי בידה אתא לקמיה דרבי נשא אמר ליה לא אמרו אלא בעשן תדיר אמר המחבר כתוב בחושן המשפט בסימן קנ"ה יש נזקין שאין בהן חזקה כגון קוטרא ובית הכסא ואם החזיק בהם קודם שהיה שם דבר הניזק כתב ה"ר יונה ז"ל דהוה חזקה אם בא בטענת שמכר לו או נתן לו רשות לעשותו והוא הלך לשיטתו שהוא פסק כהרי"ף ז"ל שאין המזיק רשאי לסמוך אע"פ שאין שם דבר הניזק וכיון שהיה יכול למחות ולא מיחה הויא חזקה אבל א"א ז"ל כתב שאין להם חזקה ל"ש אם החזיקו קודם שהיה שם דבר הניזק ל"ש אחר כן אם החזיקו קודם לכן אין להם חזקה לפי שלא היה יכול הניזק למחות כדברי ר"ת ז"ל שכל דבר רשאי לסמוך כשאין שם דבר הניזק וכיון שאין יכול למחות אין להן חזקה ואם החזיק אח"כ לא הוי חזקה כיון שההיזק גדול כ"כ ודאי אין שום אדם מוחל עליו ועל זה סמך ולא מיחה וכן כתב הרמב"ן ז"ל ע"כ:

6 והאי קוטרא שפירש בו כעשן הכבשונות היינו סבורין דכעשן הכבשונות דוקא בעינן בין בריבוי עשן בין בתדיר ובית הכסא נמי היינו סבורים כי מה שפירש בו בבית הכסא מגולה מפני שריחו רע ביותר דבשאר בית הכסא אע"פ שיש בו ריח וכל היכא שלא יהיה רע ביותר מהניא חזקה כמו שהיינו סבורים בעשן שהיה צריך ריבוי עשן ובא מעשה לפני מורי ה"ר חסדאי נ"ר בעשן הרגיל לעשות בביתו של אדם לתיקון מאכליו ואמר דכל עשן המזיק לאדם זהו קוטרא דגמ' ומה שפירש בו כעשן כבשונות לא בא למעט אלא אינו תדיר דוקא וא"כ נראה לומר כן הטעם בריח בית הכסא דכשאינו מגולה אינו תדיר וא"כ אינו רע ביותר דכל שריח רע תדיר הוא רע ביותר ואחר שכתבתי הראיתיו אל הרב עצמו נ"ר ואמר לי שעדיין לא היה צלול בדין ואח"כ מצאתי בחושן המשפט בסימן קנ"ו בשם ר"ת כסברתנו וכן כתב הרמ"ה ז"ל כבשונות של נחתומין ושל יוצרין וכיוצא בהן אבל תנור שהיחיד אופה בו פיתו וכן כירה כיון דלא שהי קוטרייהו רובא דיומא לאו תדיר הוא ואית להו חזקה ומיהו לכתחלה מצי מעכב אפילו בעשן שאינו תדיר הואיל ונזקא הוי ועשן תדיר דוקא היכא דמטי לרשותא דחבריה ברוח מצויה אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח שאינה מצויה לא מיחייב לסלוקי ואפילו ברוח מצויה דוקא דמזיק לאינשי אבל אי לא מזיק לאינשי אע"ג דמטי לביתיה ומשחר לאשיתא היזק הגוף לא הוי אלא היזק ממון ואית ליה חזקה ומיהו הא נמי לכתחלה מצי מעכב דהיזק ממון ודאי הוי ע"כ:

7 בבית הכסא. כתב רש"י ז"ל בבית הכסא מגולה ונראה לעינים שכך היו בתי כסאות שלהם וכן פר"ת ז"ל במגולה מפני שריחו רע ביותר וכתב הרנב"ר ז"ל בחידושיו נראין הדברים שכל שיש לו ריח רע שאין דרכם של בני אדם לסובלו לא מהניא ליה חזקה:

8 כיון דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמו לי. רב יוסף הוה איסטניס כדאמרינן בערבי פסחים דף קיג: ג' חייהם אינם חיים הרחמנים והרתחנים ואניני הדעת ואמר רב יוסף כולהו איתנייהו בי ומהא שמעינן שכל מי שידוע שאינו יכול לסבול נזק אחד מן הנזקין אע"פ שאין שאר בני אדם מקפידים עליו כ"כ אין לו חזקה ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שידוע שאין הדעת סובלתן והא דאמרינן הכא ומפסדי לתאלי לומר שהיו מכניסין חוטמיהם בפירות ומאיס ליה טפי אבל אין הכא נמי דבלאו הכי אי הוה מאיס ליה ביותר פועל ההקזה דלא הוה מהניא להו חזקה ומיהו אע"ג דחזקה לא מהניא להו דעת הרמב"ם ז"ל ודעת ר"י בעל התוספות ז"ל דראיה בעדים שמכר או מחל או נתן לו מהני כדאמרינן בפרק חזקת הבתים דף מט: אין לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראיה יש ומיהו צריך שיהיה קנין במחילה אע"ג דמחילה דעלמא לא בעיא קנין כדמוכח בפ"ק דקדושין דף טז. גבי עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל דאלמא לא בעי קנין הוא שאין לו עליו אלא שעבוד בעלמא ולסלוקי שעבוד בדבורא בעלמא סגי אבל הכא כעין מכירה היא ומש"ה בלא קנין לא מהני ואע"פ דאיכא מרבוותא ז"ל דאמרי דלא בעי קנין. ולמדנו מהירושלמי דפירקין הלכה ג שהיזק רבוי הדרך של אומן בחצר נזק גדול הוא כקוטרא ובית הכסא דלא מהני חזקה דתני תמן גבי נכנסין ויוצאין לשכנו יכול הוא לחזור בו רשב"ג אומר אף משקבל עליו יכול לחזור בו כרבי מאיר דאמר יכולה אשה שתאמר סבורה הייתי לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל ואע"ג דלא קי"ל כוותיה כדלא קי"ל כר"מ דמומין היינו לענין מחילה בפירוש אבל מ"מ למדנו הדין לענין חזקה דהא משמע דכולהו חשבי ליה נזק גדול כקוטרא וכבית הכסא מדשקלו וטרו אי מהני ביה מחילה ואפילו בקבלה:

9 מתני' מרחיקין את השובך מן העיר נ' אמה לא יעשה אדם שובך וכו'.. פירוש מרחיקין שובך של יונים מגנות העיר נ' אמה שלא יאכלו הזרעים:

10 ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו. אע"פ שיש לו סביב השובך גנות הרבה שיוכלו לאכול משם:

11 אא"כ יש לו נ' אמה לכל רוח. כדמפרש טעמא בגמ':

12 ר' יהודה מצריך שיעורא טפי כמלא פריחתה בפעם אחת דהוי שיעור ד' כורים שפעמים אינה נחה בתוך פריחתה אע"פ שיש לה לאכול שם עד שתגמר פריחתה ונחה אז לאכול:

13 ואם לקחו. השובך בענין זה שאין לו סביביו אלא שיעור בית רובע קב הרי הוא בחזקתו ואין יכולין שכניו לסתור את שובכו וטעמא מפרש בגמרא:

14 גרסינן עלה בגמ' חמשין אמה וכו'. ותו לא ורמינהו אין פורסין נשבין ליונים אא"כ הרחיק מן הישוב ל' ריס אמר אביי מישט שייטי טובא כרסייהו בחמשין אמתא מליא מישט ל' ריס ותו לא והתניא ובישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס רב יוסף אמר בישוב כרמים רבא אמר בישוב שובכין ותיפוק ליה משום שובך גופיה איבעית אימא דדידיה ואי בעית אימא דעובדי כוכבים ואי בעית אימא דהפקר. פירוש נשבין מצודות כך תרגם יונתן נמלטה מפח:

15 ל' ריס. ד' מילין:

16 והתניא ובישוב וכו'. דאע"ג דבלאו פירוקא דאביי לא מתרצא רישא דברייתא אסיפא דהכי תניא בתוספתא דאין פורסין נשבין ליונים אא"כ היה רחוק מן הישוב ל' ריס בד"א במדבר אבל בישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס לא הוה קשי' ליה דלמלאות כריסם הולכים עד ל' ריס וכשמוצאים ישוב שדות שיוכלו לחפור ולאכול הולכים אפילו מאה מיל אבל לדבריו של אביי הוה קשיא ליה דמשמע דעד נ' אמה מליא כרסייהו ושייטי טובא עד שלשים ריס דמשמע שאין הולכין יותר ופריק דאין ה"נ דבישוב כרמים או שובכין אזלי אפילו מאה מיל אבל בלא יישוב כזה שייטי עד ל' ריס אע"ג דמליא כרסייהו בחמשין אמה נמצא שאין פורסין נשבין אא"כ היה רחוק מן הישוב ל' ריס ואם יש ישוב שובכין או כרמים אפילו אחר בסמוך לל' ריס אפי' מאה מיל לא יפרוס וה"מ משובכי ישראל אבל מעובדי כוכבים מותר לפרוס אבל יכול לבנות שובך ברחוק חמשים אמה מגנות שכניו דשוב אין מזיקים הזרעים דהא כרסייהו בחמשים אמה מליא:

17 טוענין ליורש או ללוקח. ב"ד פותחין פה כשבא אדם לערער עליהם ששדה זו היא שלו או של אבותיו ומביא עדים על זה ב"ד טוענין אבותיו של זה היורש לקחו מאבותיך או המוכר הזה כיון שאנו יודעים שהמוריש או המוכר היה מוחזק בה ואע"פ שהיורש או הלוקח אין טוען כלום אלא שמראין שירשו מאביו או לקחן מפלוני שהרי תנן הרי הוא בחזקתו דמשמע דטענינן לומר אע"פ שאין לו אלא רובע קב שמא הבונה שובך זה קנה מכל סביביו שימחלו הם וזרעם מה שמפסידים היונים בשדות שלהן:

18 ובה זיזין וכו'. כלומר שיוצאין לרשות הרבים:

19 הרי זו בחזקתה. שב"ד טוענין לו שהראשון כנס לתוך שלו או נתפייס עם הרבים:

20 ה"א כונס לתוך שלו היה. שאלמלא כן היו הרבים מעכבים עליו ולא היה יכול לעמוד כנגדם אבל כנגד היחיד אימא בזרוע עשה שהיה חזק ממנו:

21 מאן פייס. מי היה רשאי לקבל מעות:

22 או מאן שביק. מי היה בידו למחול הלכך איצטריך לאשמועינן הכא והתם דמהניא להו חזקה וליכא למימר והא קי"ל אין חזקה לנזקין דהא אוקימנא לה בגמ' בקוטרא ובית הכסא וכדפרשנו לעיל:

23 מתני' ניפול. גוזל וכולה מתני' מפרש בגמ' ואמרינן דהאי ניפול הוא גוזל קטן שמדדה ברגליו ואמר מר עוקבא כל המדדה אין מדדה יותר מנ' אמה הלכך הוי של בעל השובך דליכא למימר נלך בתר רובא דעלמא ונימא מעוברי דרכים נפל דמתני' מיירי בשביל של כרמים שאין דרך עוברי דרכים לשם ומש"ה נמי כשנמצא בין שני שובכים קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו משום דליכא למיחש לרובא דעלמא ולא לרובא דשובכים שהם תוך נ' ומתני' בשוין מיירי שקיני השובכין שוין זה כזה כדאמרינן בגמ':

24 חוץ מנ' אמה הרי הוא של מוצאו. משום דודאי לא מהני שובכין כיון שהמדדה אינו מדדה יותר מנ' הלכך ע"כ מעוברי דרכים נפל ואייאש דהא אין בזה סימן שיהיה צריך להכריז והוי של מוצאו:

25 מחצה על מחצה יחלוקו. כיון דליכא קורבא דמוכח דכולם תוך נ' בשוה וגם ליכא למיזל בתר רובא דשני השובכין שוין במיני היונים:

26 גמ' א"ר חנינא וכו'. ר"ח אתא לאשמועינן דאע"ג דרובא דאורייתא כדכתיב שמות כג אחרי רבים וכו' וקורבא דאורייתא כדכתיב דברים כ״א:ג׳ והיה העיר הקרובה אל החלל אפ"ה רובא עדיף אפילו בקורבא דמוכח כגון תוך נ' אמה במדדה היכא דלא הוי שביל של כרמים א"נ בחצבא דאמרינן כדלקמן דף כד. דאילו בקורבא אחרינא הא תנינא לה פסחים דף ט: ט' חנויות וכו' ומסקינן פ"ק דחולין דף יא. דאפילו ברובא דליתיה קמן אמרינן ניזיל בתר רובא:

27 וגרסי' בגמ' דף כד. תני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפים עליו את התרומה אמר רבא ש"מ תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאורייתא וש"מ איתא לדר' זירא דאמר אע"פ שדלתות מדינה נעולות דהא אשה כי דלתות נעולות דמיא ואפ"ה אזלינן בתר רובא ומפרש בגמרא החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחורי'. פרוזדור מבחוץ לצד פניה. עלייה בנויה על גביהן:

28 חכמים משלו באשה משל החדר והפרוזדור והעלייה וכשבא מן החדר שהוא מצד הפרוזדור שהוא בא מן המקור טמא וכשבא מן העלייה שהיא למעלה מן הפרוזדור טהור וכשנמצא בפרוזדור איני יודע מאיזה מקום בא ואפ"ה אמרינן בספק זה ודאי טמא שודאי מן המקור בא שרוב הדמים באים משם ואע"פ שקרוב לבא מן העלייה דרך לול המפסיק בין הפרוזדור והעלייה שהיא על גביו ומדאמרינן שורפין ולא אמרינן תולין שמעינן דרובא הוי דאורייתא אע"ג דאיכא קרוב כנגדו:

29 דלתות מדינה וכו'. דהשתא ליכא אלא חד רוב דחנויות ולא רובא דטבחי ישראל דעלמא:

30 ותו גרסינן בגמ' שם איתמר חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אסורה ושמואל אמר אפילו כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימא מהאי דקירא אתאי וכ"ע אית להו דר' חנינא אלא בהא קא מיפלגי דרב סבר אם איתא דמדקירא אתאי עקולי ופשורי מטבעי ליה ושמואל סבר חריפתא דנהרא נקט ואתא. פירוש דקירא שם מקום שאין ישראל מצויים שם ושמעינן מהא דרב דכיון דרובא ישראל שריא:

31 עקולי. עקלקלות הנהר או פשורי הפשרת השלגים היורדים מן ההרים היו מעכבין אותה:

32 ותו גרסינן בגמ' שם ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדסא דערלה שריא רבינא משום דלמגנב מיניה ולאצנועי בגויה לא מצנעי והני מילי חמרא אבל ענבים מצנעי:

33 הנהו זיקי דחמרא דאשתכח בי קופאי ושרינהו רבא דרובא דשפוכאי ישראל נינהו והני מילי ברברבי אבל בזוטרי מעוברי דרכים נפול ואי איכא רברבי בהדייהו אימר באברוארי הוו מנחי:

34 פירוש שרייא רבינא. ולא חיישינן למימר דמפרדס דערלה הוא:

35 אבל ענבי מצנעי. פירש הרמב"ן ז"ל דאפילו לרבי חנינא דקי"ל כוותיה דאזלינן בתר רובא אפילו כי איכא קורבא דמוכח הכא אסרינן ענבים דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בברייתא בספ"ק דקדושין דף לח: כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה בארץ אסור וטעמא דמילתא לפי שדרך הגננים למכור על פתח גנותיהן כדמוכח בסוף ב"ק וה"ל כמקומו ממש וליכא מ"ד רובא עדיף:

36 בי קופאי. שם מקום:

37 דרובא דשפוכאי ישראל נינהו. שהעובדי כוכבים עושין יינם במקום ההוא על ידי ישראל וישראל היו מעבירין חביותיהם ממקום למקום כדי שיקחו ישראל מהם הלכך ליכא למיחש לעוברי דרכים דלרובא עובדי כוכבים נמי ליכא למיחש כיון דרברבי נינהו:

38 באברוארי. להכריע המשא הניחום ושרינן כולהו דכיון דעוברי דרכים לא נשאו לעולם רברבי ושפוכאי נושאין לפעמים זוטרי רברבי יוכיחו על הזוטרי שהם מותרים אע"ג דלענין זוטרי לחודייהו איכא רובא לאיסור:

39 מתני' הא הלכתא למשיחא דמתני' בא"י מיירי ומשום נוי העיר כדאיתא בגמ' עד שיהא לה מקום פנוי בלא שום אילן:

40 ובחרוב ובשקמה שענפיהם מרובים צריך חמשים:

41 אבא שאול אומר אפילו בכל אילן שאינו עושה פירות צריך חמשים. מפני שגנאי הוא לעיר כיון שאינן מוציאין פירות: