נימוקי יוסף על בבא בתרא ע״א

1 אמיה דרמי בר חמא כתבתינהו. בקנין ולא מעכשיו והיינו דהוה ס"ד דרב ששת דלא יכלה למיהדר בה ומסקנא אחרון קנה והכי קי"ל דף קנב: דייתיקי מבטלת דייתיקי ואע"פ שלא קם ממטתו ומת דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו אפילו לא עמד ונתנה לאחרים:

2 אמר המחבר כל שאילו עמד חוזר אינו כלל גמור בכ"מ שהרי אם נתן כל נכסיו בקנין מעכשיו והוא ש"מ או מצוה מחמת מיתה אם עמד חוזר דוקא אבל אינו בענין אחר וה"ה למכר והקדיש כל נכסיו כדלעיל אלא כלל זה בנותן סתם באמירה ואפילו בקנין סתם ובהדיוט וכל היכא דאמרינן אם עמד חוזר אינו צריך שיחזור בו בפירוש אלא כיון שעמד בטלה מתנתו מאליה דע"מ שימות נתן והרי לא מת וכן מוכיח במסכת גיטין. הריטב"א ז"ל:

3 והא לא משך. לא דק בלישניה דשטרא לאו בר משיכה הוא אלא בר הגבהה ומסירה:

4 מלוגא. כרך או נרתיק וכבר פירשנו לעיל דאיירי כגון דאמרה להוי לעמרם ברי הן ושעבודן דהא לא מתוקמא לישנא דש"מ אפי' במקום שהיה לנו לומר ולתקן דבורו כמו דף קמז: יאכל פלוני פירות דקל זה בפירות שלא באו עדיין לעולם אע"ג דהתם ודאי לא אמר כלום אם לא אמר דקל לפירות וכדלעיל:

5 האי פסקא דפרדסא הוי כל נכסים והיינו דהוה צריך רב דימי אחוה לשייר מיניה כדי דליהוי מתנת מקצת בקנין ואם עמד אינו חוזר ומסיק רב נחמן דכיון דאמרה ווי דקא מתה ההיא איתתא אמר להו א"כ הוה מצוה מחמת מיתה ומוכחא מילתא דמחמת מיתה הוה יהבה הלכך אפי' מתנת מקצת ובקנין אם עמד חוזר הלכך חזרתה חזרה וכיון שכן אי בעיא למהדר בתוך חליו וליתן לאחר מצו עביד וכדאמר כל שאילו עמד חוזר וכו' וכתבו רבוותא ז"ל דאפילו בקנין וזכוי דאמרינן לקמן גבי שכיב מרע דלא מצי למהדר משום דאין אחר קנין וזכוי כלום מכל מקום במצוה לאחר מיתה מצי למהדר וכ"כ בפירוש הרב הלוי בן מגא"ש ז"ל ונראה בעיני אחרונים טעמא דמסתבר:

6 אמר המחבר מצי למהדר אפי' בקנין ומעכשיו ושיור שהרי אינו נותן אלא על מנת שימות והרי הוא כאילו התנה בפירוש ומיהו אם התנה בפירוש שנותן מתנה קיימת לעולם וקנו מידו במעכשיו הרי הוא כמתנת בריא לדברי הכל והא דלא עבד הכי רב דימי משום דסבר דמאי דעביד הוה סגי ליה וזה ברור. הריטב"א ז"ל בהל' הרב ז"ל:

7 גרסי' כו'. מהא דהתם למדנו שאע"פ שלא חזר בפירוש היכא דעמד מתנתו לאו כלום היא ואם נתק מחולי לחולי כיון שלא הלך אפילו על משענתו כאילו חליו הראשון לעולם עליו חשבינן ליה וכיון שלא חזר בפירוש מתנתו מתנה אבל אם הלך על משענתו איכא לספוקי כשנפל אחר כן למשכב ומת אם הוא חולי אחר וא"כ הוי כאילו נרפא מראשון והויא חזרה אע"פ שלא פירש הוא או דילמא מאותו חולי עצמו והויא מתנה כיון שלא חזר בפירוש הלכך אמדינן ליה:

8 הרי הוא כמתנת בריא. דכיון שאינו מסוכן ורוב החולים עומדים מחליים וראינו ששייר לעצמו מקצת מן הנכסים אמדינן דעתיה שהניח קצת נכסים אלו שיסמוך עליהם כשיעמוד מחליו עד שירויח ומה שנותן לאחרים מנכסיו נותן לגמרי וא"כ הרי היא כמתנת בריא ולפיכך בעיא קנין דדוקא בהניח כל נכסיו לאחרים הוא דסגיא באמירה בעלמא משום דאמדינן דעתיה דלא נתן כל נכסיו אלא אם ימות דאם קם ברור לנו שאינו רוצה להמית עצמו ברעב דכיון דמחמת מיתה קא עביד בכה"ג הוא דאמרינן דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו והוי זה כמצוה מחמת מיתה דאע"ג דלא נתן אלא מקצת נכסיו כיון דאמר ווי דמית או כיוצא בזה דמשמע דמחמת מיתה יהיב סגי באמירה בעלמא ולא בעי קנין ואדרבה הקנין מגרע כח המקבל מתנה דכיון דפשיטא לן דלא יהיב אלא מחמת מיתה ושיהיו למקבל לאחר מיתתו של נותן איכא למיחש כיון שנעשה בו קנין ולא צריך נימא שמא לא גמר להקנות אלא בשטר או בקנין ואין שטר ואין קנין לאחר מיתה דכיון שיחול המתנה חלה ירושת היורשין וכשמואל דקי"ל כוותיה אם לא שהיה מיפה את כח המתנה כגון שאמר אף כתובו וחתומו דאז משמע שפיר שגומר להקנות לו בלא קנין והקנין לא עשאו אלא ליפות את כחו לעמוד כנגד המערערין אבל במתנת ש"מ במקצת דהוי כמתנת בריא וכדאמרן אי הות בקנין אפילו בלא יפוי כח לא שייך למימר שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר וכו' שהרי מחיים נקנה דמשום דאיכא שטר אין סברא שיגרע כחו כללא דמילתא מצוה מחת מיתה ואפילו במתנת מקצת וש"מ ובמתנת כל נכסיו ומסוכן שקפץ עליו החולי וכדפרישנא לעיל שוין דמקבל מתנתם זוכה בה לאחר מיתתם בלא קנין ואם יש קנין צריך ליפות את כחו וכדפרישנא ואם לא לא קנה דנימא שמא לא גמר וכו' וכדפרישנא ואם עמדו חוזרין ואפילו כי איכא קנין אלא שדעת רבוותא ז"ל דמצוה מחמת מיתה ומסוכן נחלקים מצד מה משכיב מרע שכתב כל נכסיו היכא דאיכא קנין וזכוי דאילו שכיב מרע שכתב כל נכסיו אסיקנא לקמן דקנה המקבל לכולי עלמא מעתה משום דאין אחר קנין וזכוי כלום ואין יכול לחזור בו בין לעצמו בין לאחר ובמסוכן ומצוה מחמת מיתה לעולם חוזר כמ"ש הרב הלוי בן מגא"ש ז"ל ונ"ל טעמא דמסתבר דש"מ הזכוי הוא גלוי דבמתנת בריא יהיב אבל אלו שידוע לנו שאינו לעולם אלא מחמת מיתה הזכוי אי אפשר לגלות מה שאינו והחילוק שיש בין המסוכן למצוה מחמת מיתה דמצוה מחמת מיתה הוא כי שמענו דאמר ווי דמית ומסוכן אפילו לא אמר מידי הוי דינו כמצוה מחמת מיתה כדמשמע בירושלמי דמסכת פאה דהתם מקשינן להא דמסוכן ממתני' דקפץ עליו החולי והתם בשקפץ משמע דמדמינן ליה להא דלא אמר ווי דקא מית ועוד דאי אמר היינו מצוה מחמת מיתה ואע"פ שלא קפץ עליו החולי דלב יודע מרת נפשו וכן העלו האחרונים ז"ל:

9 גרסי' בגמ' איתמר מתנת ש"מ שכתוב בה קנין שמואל אמר לא ידענא מה אדון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:

10 כבר פירשנו דטעמא דשמואל משום דכיון דלא צריך קנין דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו מה שכתב בשטר קנין משמע דמפקיה מדין מתנת שכיב מרע והויא לה כדין מתנת בריא דבעיא קנין והואיל ולא יהבא עד לאחר מיתה דפשיטא לן הכי כדאמרן הילכך לא קנה כדשמואל דשמא לא גמר ומיהו הא דאמרינן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין ולא בעי קנין היינו היכא דלא כתב בשטר מהיום אבל אי כתב בה מהיום או מהיום ולאחר מיתה בעי קנין דכל שמחיים מקנה לא קנה בדיבור ולא אמרינן דסימנא לחיים קאמר וזה ברור בעיני המפרשים ז"ל ואם כן קנה המקבל מתנה אם מת הנותן ואם עמד הנותן יכול לחזור בו אבל אם לא כתב בו מהיום בפירוש אע"ג דכתב לו שטר ויש בו זמן ואע"ג דקי"ל דף קלו. כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו לא אמרינן דהוה כאילו כתב בו מהיום אע"ג דבעלמא אמרינן הכי משום דהכא איכא למימר דזמן לא כתבו כדי להקנות לו מהיום אלא אדרבה כדי לגרוע כחו דאי כתב לאחר בתרא ליקני והוא לא ליקני ומשום הכי כתב בו זמן כדי שנדע שזה היה ראשון דהא קי"ל דף קנב: דייתיקי מבטלת דייתיקי הלכך אם לא כתב לאחר ואין בו קנין קונה לאחר מיתה ואם יש בו קנין לא קנה כדשמואל והא דאמרינן הכא שכתב בו קנין לאו דוקא שאפילו לא כתב בו קנין ואפילו לא כתב בו שטר כלל אלא שצוה וקנו מיניה הוי הכי לשמואל דכולה מילתא חד טעמא היא שהרי במתנת שכיב מרע לא צריך קנין וכיון שקנאו בקנין איכא למימר שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין סודר לאחר מיתה וכטעמא דשטר וכדפרישית וכן הסכימו כל המפרשים ז"ל:

11 אמר המחבר והא דלא קאמר אין קנין לאחר מיתה לרבותא דלא מיבעיא קנין בלא שטר דלא קנה דהא כל שלא חל הקנין להקנות מעכשיו אינו קונה לאחר זמן כדאמרינן בנדרים פרק השותפין דף מח: דהא הדר סודריה למריה וכן דעת ר"ת ז"ל דכל קנין בלא מעכשיו אינו כלום אלא אפילו קנו מידו וכתבו לו את השטר דבבריא קני הכא לא קני בשכיב מרע וכו' ורש"י ז"ל כתב בכתובות דף נה: כיון דמית תו לא מצינא למכתב שטרא בשמיה וכתב הריטב"א ז"ל נראה מדבריו ז"ל שאם כתבוהו מחיים שהיה קונה וכן כתב הרשב"ם והרמב"ם ז"ל ואינו נכון עד שיקנה ויאמר בפירוש מעכשיו כדין בריא עכ"ל ומה שנטל קנין כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות זכייה ומתנה דכמה דברים שאינם צריכין קנין אלא להוכיח שעשה בלב שלם ע"כ:

12 דף קנב. אמר רב יהודה אמר שמואל וכו'. מפורש כבר שאם עמד חוזר ואם מת קנה המקבל משום יפוי כח דוקא:

13 כתב לזה. אבל לא מסר לו שטר המתנה אלא שאמר בפני עדים נכסי לראובן וכתבו השטר ולא מסרו וכן לשמעון פשיטא דבכה"ג אמרינן דייתיקי מבטל' דייתיקי כמפורש לעיל:

14 כתב וזיכה. לו השטר שנתנו בפני עדים ואמר לו זכה בנכסים אלו שנתתי לך בשטר זה ואף בזו אמר שמואל דאינו נותן אלא לאחר מיתה והא דקאמר שני קנה היינו במיפה את כחו דאי לא הא אמרינן לעיל דשמא לא גמר וכו' וכן לשמעון וקי"ל כשמואל דאמר דכמתנת שכיב מרע הוא שאם רצה לחזור חוזר הלכך שני קנה:

15 שכתב לו כל נכסיו. בקנין או מקצתן ונתן לו השטר אסיקנא דהוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו ואפילו לעצמו וכבר כתבנו לעיל בשם הרב ז"ל דאי הוה מצוה מחמת מיתה חוזר אפילו בקנין וזכוי:

16 אמר המחבר דלהכי טרח ועבד כולי האי מפני שדעתו להקנותה מתנה גמורה מהיום אבל במצוה מחמת מיתה חוזר ונראה מדברי הרא"ם ז"ל דמחיים אפילו לא עמד חוזר אלא שזה אינו נראה בעיני הרא"ה ז"ל והריטב"א תלמידו ז"ל:

17 ההוא דהוה כתיב בו בחיים וכו' כיון שכתב בה במות לאחר מיתה קאמר. והוה ליה כמתנת שכיב מרע ובכל נכסיו בין בקנין בין בלא קנין קנה לאחר מיתה ואם עמד חוזר דהא מתנת שכיב מרע היא וגלה דעתו דמחמת מיתה יהיב אלא דאי איכא קנין צריך יפוי כח דאל"כ לא קנה דאין קנין לאחר מיתה. אמר המחבר וכבר כתבנו לעיל בשם הריטב"א ז"ל דאם כתוב בו מעתה ועד עולם וכיוצא בזה דמשמע מתנה גמורה אפילו מחיים זכה ושוב אינו יכול לחזור בו ע"כ: