נימוקי יוסף על בבא בתרא ל״ה

1 מתני' לא את הבור כו'. מי שמכר ביתו וכתב לו עומקא לא קנה בור ודות שאין תשמישם דומה לתשמיש בית אלא לשאוב מים בלבד עשויין ולא משתמעי בכלל בית עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא כדאמרן לעיל ואהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא וכיון שנשאר לו למוכר זה הבור והדות צריך ליקח לו דרך ממי שלקח ביתו דסבר ר"ע מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו כלום אפילו דרך וחכמים אומרים א"צ דמוכר בעין רעה מוכר ושייר כל אשר צריך לו לבורו וכן כשמכרן לאחר הבור והדות והשאיר לו הבית א"צ הלוקח ליקח דרך ללכת לבורו ולדותו דהא סבר ר"ע דמוכר בעין יפה מוכר ומכר לו כל מה שצריך לו דהיינו דרך וחכמים סברי דמוכר בעין רעה מוכר הלכך לא מכר לו אלא דוקא בור ודות בלבד הלכך צריך ליקח לו דרך ומ"מ מודה ר"ע אם אמר לו כשמכר לו הבית אני משייר לעצמי אלו דהיינו בור והדות א"צ ליקח לו דרך דכיון שהקפיד לומר כן ודאי אין דעתו להניח הדרך דמש"ה הוא דקאמר דאל"כ פשיטא דבור ודות לא היתה בכלל המכר כיון דלא כתב ליה מארעית תהומא וכו':

2 גמ' בבנין. שהקרקע רך וצריך בנין אבנים כדי שיתקיימו בו מימיו:

3 האחין שחלקו. בית או שדה כלקוחות הן ולמאן דקפיד בלוקח ואמר דבעין רעה מכר לו המוכר הוא הדין בענינים אלו קפדי האחין אע"ג דכמקבלי מתנה חשבינן להו בעלמא כדאמרן דף עא. האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן היינו בדבר שהוא תוך המתנה שנתן לו כגון בור ודות שהם בתוך השדה או דבר שא"צ לו לקרקע אחר אבל דרך שצריך לו לקרקע אחר לא נתן לו ומש"ה אמר הכא דלרב דאמר יש להם דרך זה על זה הוי טעמא משום דמוכר בעין רעה מוכר ומשייר לו מה שצריך לו לקרקע שלו דאל"כ היכי אזיל לטעמיה הא אפילו רבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר מודו דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב כדלקמן ואחין דין מקבלי מתנה יש להן וכדאמרן אלא ודאי כדאמרן ושמואל אזיל לטעמיה דמוכר בעין יפה מוכר ומכר לו הפנימי לחיצון כל החלק החיצון לגמרי הלכך אם הוא בית וצריך סולמות לעלות לעלייה הבאה לחלקו צריך ליקח לו הרשות מאחיו או דרך לאמת המים להשקות שדהו הפנימי הבא לחלקו ואם יש לחלק אחיו חלונות שמאירים לו ואחיו רוצה לסותמן הרשות בידו כלוקח דעלמא ואין זה מעכב עליו ואין להקשות כי היכי דאמרינן דכשמכר פנימי לחיצון בעין יפה מכר ואין לפנימי דרך על החיצון משום עין יפה דפנימי אמאי לא אמרינן איפכא דבעין יפה מכר לו חיצון לפנימי דיהיב לו דרך עליו משום עין יפה דחיצון משום דחיצון לוקח הוא בחלק חיצון ולא שייך למימר דכשמכר החלק הפנימי ששייר לו דרך בחיצון שאינו שלו ועוד דלא הוי עין יפה דחיצון אילו היה לפנימי דרך על החיצון כיון שהיה לו דרך כבר אבל היה עין יפה דפנימי כשלא הניח לעצמו דרך שהיה לו בחלק חיצון:

4 דמקרביתו לריש גלותא וכו'. רב נחמן הוה חתנא דבי נשיאה ורגיל במקום הדיינין הלכך קי"ל כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר דשמואל ורב נחמן קאי כוותיה הלכך המוכר וכ"ש הנותן לא הניחו לעצמם דרך במה שמכרו או נתנו:

5 שניהם במכר וכו'. דכי אמרינן דמוכר בעין יפה מוכר היינו שנותן ומוותר מחלקו אבל כשנתן ומכר הכל לשני בני אדם מה שעין יפה לזה הוי עין רעה לחבירו וכ"ש כשחיצון במתנה דרחים ליה טפי דלא משעבד חלקו לפנימי אבל פנימי במתנה וחיצון במכר אע"ג דלמוכר עין יפה מ"מ עינו יפה טפי למתנה אפילו לר"ע הלכך דרך נתן לו בחלק החיצון וכ"ש לרבנן דסברי דלמוכר עין רעה ולנותן עין יפה כדאיתא במתני' דלקמן דף עא. בד"א במוכר וכו' נמצא דלר"ע אע"ג דהוי עין רעה ללוקח דהשתא המוכר בעין רעה מכר לחיצון ששייר עליו דרך לפנימי לא קשה ליה כיון דהוי בעין רעה לנותן אי לא יהיב ליה דרך כדמשמע במתני' דכי מכר את הבור אינו צריך ליקח לו דרך לר"ע משום דבעין יפה מוכר משמע דאי לאו הכי הוי עין רעה הלכך טפי ניחא ליה למעבד עין רעה ללוקח מלנותן כיון דא"א בלאו הכי לחד מינהוא והאמת דלא מיקרי עין רעה כיון דלא משייר לצרכו מידי אלא דעין יפה למקבל מתנה דרחים ליה טפי:

6 מתני' המוכר את הבית סתם כו'. כללא דמלתא כל מה שהוא קבוע בבית מכור חוץ מן המפתח דאף על פי שהיא קבועה כדאמרינן בגמרא דף סה: מה דלת שהיא קבועה אף מפתח קבוע מ"מ אינה מכורה משום דאין קביעותה קביעות גמורה ומפתח זה שאינו קבוע כגון אותם שאנו קוראים קאדינא"ט בלע"ז שראויות לכל פתח ופתח אבל מכתשת הקבועה היא יותר קבועה ולפיכך היא מכורה:

7 ואיצטרוביל. הוא קבוע נמי קביעות גמור והוא הדבר הסובב עליו הריחים אבל הקלת שהיא טראמי"ה בלע"ז שנותנין שם חטה אינה קבועה וכן תנור וכירים דאיירי במתני' לא איירי בקבועים אלא אם אמר ליה הוא וכל מה שבתוכו הכל מכור ואף על פי שהם מטלטלין ודוקא הני שהן תשמישי בית אבל שאר מטלטלין לא:

8 גמ' הנגר. הוא המפתח של עץ הקבוע במסמרים. ומנעול הוא של ברזל וקבוע במסמרים:

9 ולא את המפתח. כדפירשנו במתני' משום דאינו קבוע כ"כ וריחים דהכא איירי בגדולים שאין דרכן לזוז ממקומן:

10 בין כך ובין כך. בין שאמר הוא וכל מה שבתוכו או לאו:

11 לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע. משום שהם בנינים חשובים בפני עצמם ואין נשמעים במכירת הבית וכיון דיציע מוקמינן עם בור ודות משמע דהוא לעיל דף סא. ברקא חלילא שהוא חשוב בפני עצמו אבל אפתא מזדבנא ואם תאמר מתניתין מאי אתא לאשמועינן הא שמעינן ממתני' שם דלא מכר את היציע אלא מהו דתימא כיון דאמר הוא וכל מה שבתוכו דהוי כאומר עומקא ורומא קמ"ל דלא משתמע אלא מה שהוא תשמיש בית ואין לו שם בפני עצמו וגם לא חשיב בנין בפני עצמו:

12 גמ' האי צנור שחקקו בו וכו'. האי צנור מיירי כגון שחקקו אותו לבית קבול לקבל צרורות שלא יעכבו המים וכדתנן התם מקואות פ"ד מ"ג החוטט בצנור לקבל בו צרורות בשל עץ בכל שהוא ובשל חרס רביעית ר' יוסי אומר אף בשל חרס בכל שהוא ירד לתוכו עפר ונכבש כשר. כלומר שנכבש ונדחק שם העפר עד שאין המים העוברין עליו יכולין לשטוף העפר ומש"ה כשר שהרי נתבטל חללו ושוב אינו בר קבלה ולפיכך כשר כדתנן במסכת מקואות שם סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל משום דלא נעשה לקבלה ואם חקקו שעשה לו בית קיבול זה בתלוש הרי יש לו תורת כלי קודם שקבעו וא"כ אפילו יקבענו אח"כ לא אזל שם כלי מיניה ופסיל את המקוה כשהוא חסר בשלשת לוגין וג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה החסר ולא מצינו בין המפרשים מקוה בשאיבה בלא מחלוקת עד דאיכא רובא דכשרים ומיעוט שאובין ובהמשכה ומיהו היכא דכולן כשרין אפילו מילא בכתף והוסיף עליהם כל היום כולו כשרים דתנן במסכת מקוואות פ"ז משנה ג ארבעים סאה ממלא בכתף ונותן עד שיחזרו מראיהן למראה מים ואם נתן סאה ונטל סאה עד רובא כדאיתא ביבמות פרק הערל דף פב: ומקוה שנפסל בשאיבה שנינו בפרק ג' דמקואות משנה א שלעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד:

13 גרסינן בגמ' דף סו: שלח ליה רב נחמיה בריה דרב יוסף לרבה בריה דרב הונא זוטא לנהרדעא כי אתיא הך איתתא לקמך אגבייה עישור נכסי אפילו מאיצטרובלי דריחיא אמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוה מגבינן מעמלא דבתי פירוש קי"ל בכתובות דף סח. לפרנסה שמין באב והיכא דאין אנו יודעין דעתו נוטלת עישור נכסים וממקרקעי ולא מטלטלי ורבותינו הגאונים שתקנו לגבות ממטלטלין היינו דוקא לכתובה ולמזונות שהוא תנאי כתובה אבל לפרנסה לא ובמקומה עומדת וא"ל רבי ירמיה שתגבה מאיצטרובלי דדין קרקע להם כיון שמחוברים לקרקע וכדר' אליעזר דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכן פסקו ר"ח והר"ש ז"ל ומיהו מעמלא דבתי משכירות בתים גביא דשכירות קרקע חשיב קרקע כדאיתא פרק מציאת האשה דף סט. אמר המחבר והסכימו המפרשים ז"ל דהאי שכירות איירי כגון שהשכירו האב ומת קודם שהגיע זמנו לגבות שאין שכירות משתלמת אלא בסוף השנה והשתא הוי כפירות הצריכין לקרקע שהוא כקרקע ובלאו הכי אי אפשר ממה נפשך דאם השכירוהו יורשים לאחר מיתת האב א"כ ראוי הוא וכתובה ועישור נכסי לא שקלי מן הראוי ואם השכירו האב והגיע זמנו לגבות חובה הוא והרי הוא כמטלטלי ע"כ:

14 מתני' קי"ל כרבנן דסברי דבחצר סתם משתמע בתים שבתוכו גם בורות שיחין ומערות דדרך החצר דאית בהו הני ועוד דהני הם תשמיש לבני החצר לבד א"כ כי היכי דמכר חצר מכר נמי הני משא"כ במוכר בית:

15 אבל לא מכר מרחץ ובית הבד ואע"פ שאמר כל מה שבתוכו דמשתמע אפילו מטלטלין היינו דוקא מטלטלין שהם צרכי הבית ודרך הבתים בהם כמו מפתחות ומכתשת ותנור וכירים כדלעיל ולא מאני תשמישתיה וחטי ושערי דאילו אין להם שום קביעות בבית ודעתו עליהם להביאם לחצר אחרת שידור בה כיון שאינו יוצא מן העיר דזה ממונו הוא אבל מרחץ ובית הבד אין דרך החצרות שיהיה להם כן ואינו תשמיש מיוחד לחצר אחת דהרבה חצרות משתמשין במרחץ אחד וכן בבית הבד א"כ לא בטילי לגבי חצר ולא משתמעי במה שאמר כל מה שבתוכו ודעת הרשב"א ז"ל שאם מצר לו מצרים ואמר לו כל מה שבתוך מצרים אלו אני מוכר לך דכולהו מכור בין בור ודות בבית או מרחץ ובית הבד בחצר דטעמא דאמרן דאין נמכרין בהדייהו היינו משום דדברים חשובים הם ואינם בטלים וטפלים להני דמכר אבל המצרים אינם נמכרים ולא שייך למימר טעמא משום שהם טפלים להם הלכך כי אמר לו כל מה שבתוך המצרים הללו הכל מכור וראיתי אחרים שכתבו על זה שהוא הגון ומתקבל: