נימוקי יוסף על בבא בתרא י׳

1 כבר פירשנו במתני' דמחמצן היא החפירה שמשימין בה צואת כלבים ושורין שם הבגדים ללבנן ומש"ה סגי בג' טפחים ונדיין היא החפירה שנעין ונדין שם הבגדים ומנתזים המים רחוק ומש"ה בעו ארבע אמות:

2 צונמא מותר. אם כותל זה של אבנים בנוי על גבי סלע אין צריך להרחיק כלל אפי' טפח דודאי לא יתמסמס ומיהו בכותל לבינים לא מהני צונמא שהרי האבנים עצמן נימוקין והולכין והא דתנן מן הכותל ג' טפחים אפילו בכותל אבנים מיירי ולא קשיא דמתני' בשופכין מי רגלים אבל במשתין סגי בטפח והכי אמרינן בגמרא דף יט: והא אנן תנן ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים בשופכין וכתב ה"ר יונה זצ"ל שמעינן מינה דוקא שופכים דמי רגלים אבל שופכי מים אין מרחיקין אותם מן הכותל שלשה טפחים ולא דמי לנברכת הכובסין דקוו וקיימי אע"ג דבמתני' דף יח: תני ר' אושעיא חול באינך דבעו הרחקה אפ"ה לא דמי דשאני התם שאינו ממהר להתייבש והלחות כנוס בו זמן מרובה:

3 של חמור. מושב גלגל היוצרים נקרא חמור על שם שנושא המשא וכן העץ שהמטה מוטלת עליו נקרא חמור כדתנן כלים פי"ח מ"ג נקליטי המטה וחמור טהורין וכן תנן שם פי"ד מ"ג חמור של נפחים והוא העץ אשר המפוח סומך עליו:

4 אצטרוביל. הוא העץ אשר סביב הגלגל הנקרא צירקל"י בלע"ז:

5 הקלת. טרמו"י בלע"ז:

6 מאי טריא איכא. טריא נדנוד:

7 משום קלא. משום קול הוא הנדנוד כדכתיב ותבקע הארץ לקולם:

8 כליא. שולי התנור שהוא רחב מלמטה טפח יותר מלמעלה וכתבו המפרשים דעובי כותלי התנור מכלל שלשה טפחים כרבנן כדאיתא בירושלמי בפירקן הל"א רבנן אמרי מן השפה הפנימית ולחוץ:

9 מתני' לא יעמיד וכו'. תנורין שלהם שפתחן למעלה צריך להרחיק פיו מן התקרה ד"א שלא תבערנו השלהבת וה"ה בעלייה שלא באנו לתת שיעור למטה אלא מפני התקרה ג' טפחים אבל בתנורין שלנו שפתחן מן הצד מוכח בירושלמי ששיעור מעלה כלמטה ג' טפחים דגרסי' התם פירקין הל"א היה עשוי כמין שובך מהו נשמעינא מן הדא ר' יהודה אומר עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח וכירה לאו כמין שובך היאעשויה ותנור בין מלמעלה בין מלמטה טפח וכאן נמי בין מלמעלן בין מלמטן שלשה טפחים הנה למדנו שבתנורינו שהם כמין שובך שפתחן מן הצד די בשלשה טפחים למעלה כלמטה:

10 ובכירה טפח בין למעלה בין למטה:

11 ואם הזיק וכו'. כתב הרב בעל העיטור ז"ל דה"ה לכל הנך דבעי הרחקה אם הזיק אפילו אחר שהרחיק חייב לשלם ומשום דהיזקא דנורא מינכרא לכ"ע הוא דקטינן בה וכן כתב הרא"ש ז"ל שבכלן חייב לשלם חוץ מן היזק הנמיה דף כב: על ידי סמיכת כותל והיזק דף כו. דמנפצי כיתנא שלא היה ההיזק ראוי לבא מכח מעשה אלא על ידי הרוח והנמיה לפיכך לא חשיב אלא גרמא בנזקין ופטור ומיהו דעת הראב"ד זכרונו לברכה אינו כן ודעת הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות שכנים דבכל אלו לא בעי חזקה שלש אלא מכיון שראה שעשה בלא הרחקה ושתק מחל והרא"ש זכרונו לברכה כתב בפ"ק דבעינן חזקת שלש ובטענה. כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות שכנים מי שהחזיק בנזק כגון שפתח חלון או אמת המים או לא הרחיק והמחזיק אומר אתה מחלת לי אחר שראית ושתקת ולא מחית והניזק הוא שאומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם או שאמר כשראיתי מחיתי ואתה אמרת עתה ארחיק או אסתור ואתה מדחה אותי יום יום כדי שתקבע היזקך בכל אלו וכיוצא בהם על הניזק להביא ראיה ואם לאו ישבע המזיק היסת ויפטר ע"כ:

12 אם הזיק משלם מה שהזיק. אף על פי שהרחיק כל השיעורין הללו והכי קיימא לן כתנא קמא דאילו ר"ש הא אוקימנא לה בפרק הבית והעלייה בשיטה דאמרינן התם ר' שמעון בן גמליאל ור' שמעון ור' יהודה כולהו סבירא להו כל שנתנו חכמים שיעור והזיק פטור מלשלם. ומקשינן בגמרא דף כב: והתניא בתנור ד' ובכירים ג"ט אמר אביי כי תניא ההיא בנחתומין ותנור דידן ככירה דנחתומין דמי:

13 מתניתין בתנור דנחתומין בעינן שיעורא טפי מתוך שמסיקים אותו תמיד עובר חומו למטה ושורף אבל למעלה משמע דלא מחמרינן טפי כיון דלא אשכחן בהו חלוקה מידי:

14 מתני' לא יפתח. מפני שההבל והעשן מזיק לכל מיני תבואה שבאוצר וכן ריח רע של רפת בקר אלא שלענין יין מותר שההבל אינו מזיקו אבל ריח הרפת מזיקו:

15 חנות שבחצר. השותפין:

16 מקול הנכנסים. לאו דוקא משום הקול דלישנא בעלמא הוא דנקט אלא מפני שמרבה עליהם הדרך והכי מוכח בירושלמי בשמעתין הל"ג דיכול למימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעו לך ולא משכחית לך והם מרבים עליהם. את הדרך :

17 משום דכיון דאין הניזק מזומן לקבל הנזק עד לאחר זמן שרי דלא מיקרי מזיק אא"כ מזיקו מיד דהוי גיריה ממש וכרבי יוסי אבל בכה"ג שרי ועל הניזק להרחיק את עצמו ואם בעל האוצר התחיל לכבד ולרבץ או לעשות חלונות בעלייתו לצורך אוצרו או שבנה ממש עליה לצורך אוצר ואפילו נתן בתוכו תמרי ורמוני ובין כך ובין כך עשה זה חנות תחתיו אינו יכול למחות בו משום דבעיא זו סלקא בתיקו דף כ: אי מיקרי זה תחלת אוצר או לא וכיון שכן הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע והכי אמרינן בגמרא בעי אביי כיבד וריבץ לאוצר מהו ריבה בחלונות מהו בנה עלייה ע"ג ביתו מהו בעי רב הונא בריה דרב יהודה תמרי ורמוני מאי תיקו וטעמא משום דעיקר אוצר הוא ממין תבואה או יין ושמן:

18 באמת ביין וכו' גמ': תנא ביין התירו מפני שמשביחו ולא רפת בקר מפני שמסריחו אמר רב יוסף וכו'. מפני שההבל משביחו:

19 האי דידן. יין של בבל אפילו הבל הנר מחמיצו:

20 אספסתא. היא שחת של תבואה מחמת שהוא לח מתחמם ומעלה סרחון:

21 חנות שבחצר וכו' מ"ש רישא. דמצי למימר איני יכול לישן ומאי שנא סיפא דלא מצי למימר איני יכול לישן מקול התינוקות דקא סלקא דעתך דתינוקות אלו באים לקנות יין ושמן בחנות:

22 גמ' אמר אביי סיפא אתאן לחצר אחרת א"ל רבא אי הכי ליתני בחצר אחרת מותר אלא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן. פי' אמר אביי סיפא דאמר שאינו יכול למחות מיירי בחצר אחרת ולענין דינא נפקא לן דמבוי אין בו טענת ריבוי הדרך דכבר פירשנו לעיל דקול לאו דוקא אלא משום ריבוי הדרך הוא וא"כ כיון דהכא אמר אביי דבחצר אחרת אינו יכול למחות ש"מ דמבוי אין בו טענת ריבוי הדרך דאע"ג דפרכיה רבא לאוקימתיה דאביי לעיקר דינא לאו פרכיה אמר המחבר זצ"ל צל"ע דלעיל בפ"ק סי' תרמח כתבנו בקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו משום ריבוי הדרך ושמא נחלק בין רבוי הדרך דאתו מעלמא לרבוי הדרך של מבוי אחר שאינן צריכין להם לא לקנות ולא למכור ע"כ:

23 לתינוקות של בית רבן ומתקנת וכו'. שאע"פ שהיה יכול ללמדם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות המיוחדין לכך אפילו הכי לא מטרחינן ליה אלא לסייע בהעמדת התקנה כדי שיהיו. המלמדין מצויים:

24 ודלא קרי אין לך רשות לסלקו מלפני הספר אלא ישב בחבורה עם חבריו וסוף אפשר שיתן לבו:

25 מתקנת יהושע בן גמלא ואילך. שהתקין להושיב מלמדים בכל עיר ועיר:

26 לא ממטינן ינוקא. אפילו אין בעיר כ"ה תינוקות וכי אמרינן סך מקרי דרדקי היינו שדי להם במלמד אחד אבל מ"מ אם אין שם סך זה חייבין לשכור מלמד ולא להוליכם לעיר אחרת ללמוד לילך ולחזור תמיד פן יקראנו אסון ואפילו בעיר מבי כנישתא לבי כנישתא היכא דאיכא סכנה כגון דאיכא נהרא וליכא תיתורא דהיינו גשר אלא גמלא דהיינו פלאנק"א בלע"ז וכן הא דאמרינן ארבעים מותבינן ריש דוכנא ובני העיר נותנים שכרו לאו למעוטי אי הוו ארבעים חסר אחת דלא מותבינן ריש דוכנא דהא אמרן דסך מקרי דרדקי כ"ה אלא לומר דאם יש יותר מארבעים מותבינן שנים והא דאמרינן לחמשים תרי דדי נמי בכך כן פי' ה"ר יונה בשם רבותיו זכר צדיקים קדושים לברכה ואפילו אם שכרוהו סתם כתב ז"ל שבני העיר נותנין שכר ריש דוכנא דמסתמא על דעת שיושיבו אצלו ריש דוכנא שכרוהו:

27 ריש דוכנא. איש מבין שומע מפי המלמד עם התינוקות וחוזר ומשגיר להם עד שתהיה שגורה בפיהם:

28 לאיתרשולי. להתפאר בלבבו לא ימצאו כמוני:

29 קנאת סופרים. הראשון יתחזק בלמודו והשני יפחד פן יחזירוהו ויעסוק יותר:

30 שבשתא דעל על. כדחזינן ביואב דף כא: שלמדו רבו זכר ומש"ה לא הרג הנקבות ורבו ידע שהיה בסגול דמש"ה בעי למקטליה דבכה"ג הוי מלאכת השם רמיה דהוה ידע ולא אשגח דאי לא ידע מאי הוה ליה למעבד וכל שכן בדלא גמיר המלמד דודאי שבשתא דעל על כן כתב הרנב"ר בשם המפרשים ז"ל:

31 פסידא דלא הדר. מה שהמלמד מתבטל וכן שתלא שהוא נוטע כרמים אע"ג שישלם הנטיעות שפשע בהן אינו משלם הפסד הריוח שהיה לו אם גדלו והצליחו והשוחט וניבלה אע"פ שמשלם מ"מ הוי פסידא דלא הדר היכא שהזמין אורחים על סמך בהמה זו דלא קי"ל כרשב"ג דאמר פרק המוכר פירות דף צג: נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו וכן אומן אם הקיז וחלה אינו משלם לו צער חליו וסופר מתא שטעה לכתוב במקום מאתים מנה אין משלם הפסד דגרמא בעלמא הוא:

32 גרסינן בפרק כל כתבי הקדש דף קיט: אמר רשב"ל משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן וארשב"ל משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש: